וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׁמְע֖וּ וְיִֽרָא֑וּן וְלֹֽא־יוֹסִ֣פוּ לַעֲשׂ֗וֹת כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃ (ס)
ספרי זוטא
או השליך עליו בצדיה וימות, נא' כאן צדיה ולמטן צדיה מה צדיה שנ' למטן מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף צדייה שנ' כן מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית. לפה שנא' מות יומת המכה יכול מיתה וכל מיתה אמר ומת כדיי שימות לפה שנ' מות יומת המכה יכול כל המכים מתים קטן שהיכה ושוטה שהיכה והמלמד סופרים והמלמד תינוקות והמכה מכות מרדות והמכה מאהבה א' כי יזיד (שמות כא יד) פרט לשוגג איש פרט לקטן על רעהו פרט לחושב להורגו שנתכוון לו בערמה פרט לשוטה. אך אם יום או יומים יעמוד לפה שאמרתה בבלי דעת (דברים ד מב) פרט למכה שלא בדעת והמלמד סופרים והמלמד סופרים והמכה מכות מרדות והמכה מאהבה. לפה שנ' ועשיתם לו כאשר זמם לעש' לאחיו (דברים יט יט) יכול אף השוליח להכות אמרת מות יומת המכה לא השוליח ממעט אני בשוליח להכות מכה שאינה כדיי למכה והכה לא אמעט בשוליח להכות מכה שהיא כדיי למכה והכה אמרת מות יומת המכה לא השוליח מקל אני באלו לא אקל בעבד אחרים ת״ל מות יומת המכה מקל אני בעבד אחרים לא אקל בעבד עצמו ת״ל מות יומת המכה אמרתה רוצח מת אין בעל השור מת מרבה אני אביו נשיא לא ארבה אביו דיין ת״ל מות יומת המכה מרבה אני אביו דיין בבית דין הגדול ת״ל מות יומת המכה אפשר לומר כל אלו באביו אבל בזמן שעשה בהם חבורה מגיד שהוא חייב. לפה שנא' וכל ישראל ישמעו ויראו (דברים יג יב) התקינו שיהו הורגין ברגל יכול [אם לא היתה אשה עברה לא יאריכו לה עד שתלד אבל] אם היתה אשה עברה יאריכו לה עד שתלד ת״ל מות יומת המכה יכול אם היתה בת שלשה חדשים לא יאריכו לה עד שתלד אבל אם היתה בת תשעה חדשים יאריכו לה עד שתלד ת״ל מות יומת. או מות יומת מיתה שגזרו עליו בית דין מניין שיכו אותו באבנים בחצים ובפלחות ת״ל מות יומת מכל צד אין במשמע אלא בזמן שהסנהדרין במקומה בזמן שאין הסנהדרין במקומה נתחייב אדם סקילה ביתו נופל עליו או חיה גוררתו וכו' לפי שנאמר כבד את אביך הרי מי שהרג את בנו מניין שבנו מותר בו ת״ל גואל הדם הוא ימית וגו':
ספרי דברים
(יב) וכל ישראל ישמעו ויראון, משמרים אותו עד הרגל וממיתים אותו ברגל שנאמר (דברים יז יג) וכל העם ישמעו ויראו דברי רבי עקיבה
בראשית רבה
ידך בעורף אויביך, זה דוד שהוא עומד ממנו, דכתיב ביה (שמואל ב כב): ואויבי תתה לי עורף. ישתחוו לך בני אביך, יצחק אמר לו ליעקב, בני אמך, שלא היתה לו אלא אשה אחת, רבקה, אבל יעקב, שהיה לו ארבע נשים, אמר לו ליהודה, בני אביך. גור אריה יהודה מטרף בני עלית, מטרפו של יוסף, שאמרת (בראשית לז): מה בצע. דבר אחר: מטרף, מטרפה של תמר, שהצלת ד' נפשות: עצמך, ותמר, ושני בניה. אמר לו הקב"ה: אתה הצלת ד', אף אני אציל ד' מבני בניך, דניאל חנניה מישאל ועזריה וקרא לו ד' שמות: גור אריה, יהודה, כרע שכב כאריה, וכלביא. לא יסור שבט מיהודה, זה כסא מלכות, (תהלים מה): כסאך אלהים עולם, ועד שבט מישור. אימתי ומחוקק מבין רגליו? כשיבא אותו, שהמלכות שלו, שכתוב בו (ישעיה כח): ברגלים תרמסנה עטרת וגו'. עד כי יבא שילה, מי שהמלכות שלו. ולו יקהת עמים, מי שמקהה שיני כל האומות, שנאמר (מיכה ז): ישימו יד על פה, אזניהם תחרשנה. דבר אחר: ולו יקהת עמים, מי שאו"ה מתקהלין עליו, שנאמר (ישעיה יא): שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גוים ידרושו. אוסרי לגפן עירה, משיכניס כל ישראל, שנקראו גפן, שנאמר (תהלים פ): גפן ממצרים תסיע. ולשרקה בני אתונו, זה שכתוב בו (זכריה ט): עני ורוכב על חמור וגו'. דבר אחר: ולשרקה בני אתונו, מי שנוטע כל ישראל, כשורק, שנאמר (ירמיה ב): ואנכי נטעתיך שורק. והיאך הוא עושה? (יחזקאל לו): וזרקתי עליכם מים טהורים. כבס ביין לבושו, שהיין הרבה בגבולו. ובדם ענבים סותה, ואין סותה, אלא טעות, כדכתיב (דברים יג): כי יסיתך אחיך וגו.' אם יטעו בהלכה, תהא מתכבסת בתחומו. חכלילי עינים מיין, מכאן אתה למד, שהיין הרבה בתחומו, כאדם שאומר לחבירו: מזוג לי ושנה לי, שחיכי ערב לי, חיך לי לי. ולבן שינים מחלב, בזכות התורה, (ישעיה א): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: