דברים יג:יד מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש שמואל ומדרש לקח טוב

רב פפא הוה קא סליק בדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל חלש דעתיה אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עבודה זרה אמר ליה חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא (דברים טו ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם (שם יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודה זרה אף כאן עבודה זרה:

יב דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם: כְּשֵׁם שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּךְ חֶסְרוֹנוֹתָיו [שֶׁל אָדָם] קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. זָכָה, "הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ". לֹא זָכָה, "וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת". כִּי הָא דִּבְנֵי אַחְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, חָזָא לְהוּ בְּחַלְמָא דְּבָעוּ לְמִיחְסַר שִׁבְעָה מֵאָה דִּינָרִין, עֲשִׂינְהוּ וְשָׁקַל מִינַיְהוּ לִצְדָקָה, פּוּשׁ גַּבַּיְהו שִׁיבְסַר דִּינְרֵי, כִּי מָטָא מַעֲלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, שָׁדְרוּ דְּבֵי קֵיסָר (שקלינהו,) [נַקְטִינְהוּ]. אָמַר לְהוּ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: לָא תִּדְחֲלוּ, שִׁיבְסַר דִּינְרֵי גַּבַּיְכוּ שַׁקְלִינְהוּ מִינַיְכוּ. אַמְרֵי לֵיהּ: מְנָא יָדַעְתְּ? אָמַר לְהוּ: (הכי) חֲזָאִי לְכוּ בְּחַלְמָא. אָמְרוּ לֵיהּ: אַמַּאי לָא אָמַרְתְּ לָן? דְּנִיתְבִינְהוּ. אָמַר לְהוּ: אֲמִינָא, כִּי הֵיכִי דְּתַעַבְדוּ מִצְוָה לִשְׁמָהּ. רַב פָּפָּא הֲוָה קָא סָלִיק בְּדַרְגָא, אִישְׁתַּמִיט כַּרְעֵיהּ, בָּעִי לְמֵיפַּל, (חלש דעתיה) אָמַר: הַשְׁתָּא כֵּן אִיחַיֵּיב מַאן דְּסַנִי לָן כִּמְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וּכְעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אָמַר לֵיהּ חִיָּא בַּר רַב מִדִּפְתִּי לְרַב פָּפָּא: שֶׁמָּא עָנִי בָּא לְיָדְךָ וְלֹא פִּרְנַסְתּוֹ? דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. כְּתִיב הָכָא: (דברים ט״ו:ט׳) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל". וּכְתִיב הָתָם: (שם יג) "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל". מַה לְּהַלָּן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אַף כָּאן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

(שמואל א א׳:י״ג) "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ", מִכָּאן לַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן (את) לִבּוֹ. "רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת", מִכָּאן לַמִּתְפַּלֵּל (צריך) שֶׁיַּחְתֹּךְ בִּשְׂפָתָיו. "וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ", מִכָּאן (למתפלל שלא ישמיע) [שֶׁאָסוּר לְהַגְבִּיהַּ] קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ. "וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכּוֹרָה", מִכָּאן שֶׁהַשִׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל. (שם) "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי: עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין" וְגוֹ', [אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:] מִכָּאן לָרוֹאֶה [בַּחֲבֵרוֹ] דָּבָר שֶׁאֵינוּ הָגוּן, (בחברו שחייב) [צָרִיךְ] לְהוֹכִיחוֹ. (שם) "וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר: לֹא אֲדֹנִי", אָמַר עוּלָא, [וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא:], אָמְרָה לֵיהּ: לֹא אָדוֹן אַתָּה בְּדָבָר זֶה, וְלֹא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה חוֹשְׁדֵנִי בַּדָּבָר הַזֶּה. אִיכָּא דְּאַמְרֵי, הָכִי אָמְרָה לֵיהּ: לֹא אָדוֹן אַתָּה, (בדבר זה) לָא אִיכָּא שְׁכִינָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ גַּבָּךְ, שֶׁדַּנְתַּנִי לְכַף חוֹבָה, וְלֹא דַּנְתַּנִי לְכַף זְכוּת, מִי לָא יָדַעְתְּ דְּ"אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי", [אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:] מִכָּאן (לחושדין אותו) [לַנֶּחְשָׁד] בְּדָבָר [שֶׁאֵין] (ואין) [בּוֹ], שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. (שם) "אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת־בְּלִיָּעַל", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן לְשִׁכּוֹר שֶׁמִּתְפַּלֵּל, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּתִיב הָכָא: "לִפְנֵי בַּת בְּלִיָעַל", וּכְתִיב הָתָם: (דברים י״ג:י״ד) "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל [מִקִּרְבֶּךָ"], מַה לְּהַלָּן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אַף כָּאן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. (שם) "וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר: לְכִי לְשָׁלוֹם". [אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:] מִכָּאן לַחוֹשֵׁד בַּחֲבֵרוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְפַיְּסוֹ, (בדברים) וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ".