לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כָל־נְ֠בֵלָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנָכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ (פ)
אוצר מדרשים
תורה אחת וגו׳ (שמות י״ב:מ״ט), וכתיב לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה (דברים י״ד:כ״א), את מוצא הקב״ה מחבב את הגרים ומצוה עליהם בכל מקום, וכאן הוא אומר ליתן את הנבלה לגר? ר' בניא בשם ר׳ נחמן: בארבעים ושמונה מקומות הזהיר הקב״ה על הגרים, וצוה עליהם [כנגדן] בארבעים ושמונה מקומות על עבודה זרה. אמר ר׳ אנטוכיה בשם יהודה בן סימון, אמר הקב״ה אני מחזיר [לענוש] על... העובד ע״ז וזה פירש ממנה ובא לו [להתגייר], לכך אני מזהיר עליו [את ישראל] כנגד ע״ז. עד איכן? עד עכשיו... משכיל להימן (אזרח הוא אברהם ועי׳ להלן) האזרחי (תהלים פ״ח) וכן קורא ממזרח עיט וגו׳ (ישעיהו מ״ו:י״א). לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננו, אין הכתוב מדבר בגר שנתגייר אלא בגר שהוא מבחוץ (גר תושב)... את מוצא באותו שהוא ספק טומנים להתגייר... לכך נאמר לגר אשר בשעריך, הולך ובא על שעריך. את מוצא ארבעה גרים: אחד מוקש ללוי, ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה (דברים כ״ו:י״ב), אחד מוקש לעני, שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם (ויקרא י״ט:י׳), ואחד מוקש לבהמה, שנאמר ובהמתך וגרך אשר בשעריך (שמות כ׳:י׳), ואחד מוקש לשפחה, שנאמר וינפש בן אמתך והגר (שם כ״ב). למה? שאלו ארבעה גרים מתגיירים כולם לשם דבר אחר, ולפיכך הוא מקיש כל אחד ואחד מהם לאותו הדבר שנתגייר בשבילו. אמר הקב״ה, אין חביב לפני אלא כאותו המתגייר בשמי הקדוש, כשם שבכל השבטים אין חביב לפני אלא שבט לוי, כך בכל הגרים אין חביב לפני כמותך, לפיכך הוא מקישו לאברהם, שנאמר כגר כאזרח (ויקרא כ״ד כ״ב).
אוצר מדרשים
ל״ג) בארבעה מקומות חסה התורה על ממונם של ישראל. ראשונה – ואם ימעט הבית מהיות משה (שמות י״ב:ד׳), שניה – וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה (ויקרא ז׳:כ״ד), שלישית – וצוה הכהן ופנו את הבית (שם י״ד), רביעית – או מכור לנכרי (דברים י״ד:כ״א).
פסיקתא דרב כהנא
[ט] מה כתי' למעלה מן העינין, לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך וג' (שם כא). ר' עזריה ור' יונת' בן חגי ור' יצחק בר מריון בשם ר' יוסי בר' חנינה אמרו האוכל פירותיו טבולים כאוכל נבילות וטריפות. ומה טעם, לא תאכלו כל נבילה (שם). ר' אבא בר הונא בשם רב האוכל פירותיו טבולים למעשר עני חייב מיתה. א"ר יצחק בשלשה מקומות כתוב לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לעיניינו, ואחד לעינין תורה, ואחד לעינין מעשרות. לעניינו מה כת', ראשית ביכורי אדמתך וג' (שמות כג:יט), מה כת' בתריה הנה אנכי שלח מלאך לפניך וג' (שם כ). לעינין תורה מה כת', ראשית ביכורי אדמתך וג' (שם לד:כו), מה כת' בתריה ויאמר י"י אל משה כתב לך את הדברים האלה (שם כז), אמ' לו הקב"ה משה עד דסנדלה ברגלך כבוש כובא, מלא תבשיל גדי בחלב אמו, כתב לך את הדברים האלה. לעינין מעשרות, לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך וג' (דברים יד:כא), וכת' בתריה, עשר תעשר (שם כב), אלא א' הקב"ה אל תגרמו לי לבשלן גדיים עד שהן במעי אימותיהן, שאם אין אתם מוציאין מעשרותיכם כראוי רוח אחת של קדים אני שולח והוא שודפתן, כמה דאת אמר ושדפה לפני קמה (מלכים ב' יט:כו).