דברים יז:יב מדרש: אוצר מדרשים, שיר השירים רבה, מדרש אגדה ומדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה

כ״א) מבן שלשים שנה ומעלה וגו׳ כל הבא לעבוד (במדבר ד׳:ג׳) – לוי נולד שלישי לבטן, שלישי לשבטים, שלשים צדיקים לא יפסקו מן העולם. ד״א, מבן שלשים שנה וגו׳ – לוי, אות ראשון למ״ד וסופו יו״ד, הרי מ׳, היינו דכתיב ויהי עם ה׳ מ׳ יום ומ׳ לילה. וא"ו באמצע – ששה בסיון נתנו הדברות לישראל. וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום (מלכים א י״ט:ח׳) – לזכר מ׳ יום של מרגלים, שנאמר וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (במדבר י״ג:כ״ה), וגם איפופסים (גזר דין) של עולם מ׳ יום, [כמו שנאמר ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה]. יקוו המים – כשם שביום השלישי נבראו מקואות למים ואח״כ נקוו (לשון אסיפה) המים למקום אחד, כך לוי נולד שלישי לשבטים, וכן אמר להם משה, מי לה׳ אלי ויאספו אליו כל בני לוי, ואומר אִסְפוּ לִי חֲסִידָי (תהלים נ׳ ה'). ד״א, יקוו המים אל מקום אחד – כולהו אצל אחד כמות משה, כהן גדול אחד ראש לכהונה, שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן (דברים י״ז:י״ב). לא היה הולך למלחמה אלא אחד, שנאמר וישלח אותם משה אלף למטה וגו׳ (במדבר ל״א:ו׳). כשבא קרח וכל עדתו לחלוק על משה ואמר כי כל העדה כלם קדושים, מה עשה לו הקב״ה? נתן להם ג׳ אפופסין ואלו הן: בליעה, שנאמר ותפתח הארץ את פיה; יציאה, שנאמר ואש יצאה וגו'; ומגפה, שנאמר ויהי המתים במגפה וגו׳. בליעה במאמר משה, שנאמר אם כמות כל האדם וגו׳, ואם בריאה יברא וגו׳; יציאה ביד אלעזר בן אהרן הכהן, שנאמר אמור אל אלעזר וגו', ובמגפה לא עמד פה אלא אהרן, שנאמר ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה – שלשה אפופסין.

דָּבָר אַחֵר, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, דִּבְרֵי תוֹרָה דּוֹמִין זֶה לָזֶה, דּוֹדִין זֶה לָזֶה, קְרוֹבִין זֶה לָזֶה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כה, מט): אוֹ דֹּדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ. (ויקרא יא, לו): אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם שֶׁמַּכְשִׁירִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא, לח): וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע. שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדִבְרֵי תוֹרָה, מַה טַּעַם וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב. חַבְרַיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן. הָאוֹמֵר אֵין תְּפִלִּין לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, פָּטוּר. ה' טוֹטָפוֹת, לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, חַיָּב. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי שָׁמַע לֵיהּ מִן הֲדָא, אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן אֲנִי הָיִיתִי בָּא בַּדֶּרֶךְ וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וְסִכַּנְתִּי בְּעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּיסְטִין. אַתְּ חָמֵי אִם לֹא קָרָא הָיָה עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה בִּלְבָד, עַכְשָׁו שֶׁקָּרָא נִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, הֱוֵי חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה. רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַדָּא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר אַחָא אָמַר, וַחֲמוּרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּנְבוּאָה, כְּתִיב (מיכה ב, ו): אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח פְּלָמַנְטְרִין שֶׁלּוֹ לִמְדִינָה, עַל אֶחָד מֵהֶן כָּתַב, אִם מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָמִי וְסֵימַנְטְרִין שֶׁלִּי הַאֲמִינוּ לוֹ, וְאִם לָאו אַל תַּאֲמִינוּ לוֹ. וְעַל אֶחָד מֵהֶם כָּתַב אֲפִלּוּ אֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָמִי וְסֵימַנְטְרִין שֶׁלִּי, הַאֲמִינוּ לוֹ. כָּךְ בְּדִבְרֵי נְבוּאָה, כְּתִיב (דברים יג, ב): כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים כְּתִיב (דברים יז, יא): עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, אֲשֶׁר תּוֹרְךָ הַתּוֹרָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר תֹּאמַר, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל, עַל הַיָּמִין שֶׁהוּא יָמִין וְעַל הַשְֹּׂמֹאל שֶׁהוּא שְׂמֹאל, שְׁמַע לָהֶם, וַאֲפִלּוּ שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עַל הַיָּמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל הַשְֹּׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין.

והאיש אשר יעשה בזדון. אינו חייב עד שיתרו בו: