וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֮ לַחְטֹ֣ב עֵצִים֒ וְנִדְּחָ֨ה יָד֤וֹ בַגַּרְזֶן֙ לִכְרֹ֣ת הָעֵ֔ץ וְנָשַׁ֤ל הַבַּרְזֶל֙ מִן־הָעֵ֔ץ וּמָצָ֥א אֶת־רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת ה֗וּא יָנ֛וּס אֶל־אַחַ֥ת הֶעָרִים־הָאֵ֖לֶּה וָחָֽי׃
עין יעקב
מכות פרק ב - מִשְׁנָה. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג, הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. [רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִם מִכְּשֶׁיָּצָאתָה הָאֶבֶן מִיָּדוֹ הוֹצִיא הַלָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ, הֲרֵי זֶה פָּטוּר]. זָרַק אֶת הָאֶבֶן לַחֲצֵרוֹ וְהָרַג, אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לְשָׁם, גּוֹלֶה. וְאִם לָאו אֵינוֹ גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י״ט:ה׳) "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר". (לַחְטוֹב עֵצִים".) מַה יַּעַר, רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לְהִכָּנֵס לְשָׁם, אַף כָּל רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לְהִכָּנֵס לְשָׁם, יָצָא חֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵין רְשׁוּת לַנִּזָּק (ולמזיק) לְהִכָּנֵס לְשָׁם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מָה חֲטִיבַת עֵצִים רְשׁוּת, אַף כָּל רְשׁוּת, יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, וּשְׁלִיח בֵּית־דִּין. גְּמָרָא. אָמַר לוֹ הַהוּא מֵרַבָּנָן לְרָבָא: מִמַּאי דְּמֵחֲטִיבַת עֵצִים דִּרְשׁוּת? דִּלְמָא מֵחֲטִיבַת עֵצִים דְּסֻכָּה, וּמֵחֲטִיבַת עֵצִים דְּמַעֲרָכָה, וַאֲפִלּוּ הָכִי אָמַר רַחֲמָנָא לִיגְלִי? אָמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דְּאִם מָצָא חָטוּב (אינו חוטב) לָאו מִצְוָה, הַשְׁתָּא נַמִּי לָאו מִצְוָה. אֵיתִיבֵיהּ רַבִינָא לְרָבָא: יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ וּשְׁלִיחַ בֵּית־דִּין, (ואמאי) לֵימָא: כֵּיוָן דְּאִלּוּ גָּמִיר, לָאו מִצְוָה, הַשְׁתָּא נַמִּי לָאו מִצְוָה! הָתָם, אַף עַל גַּב דְּגָמִיר, מִצְוָה, דִּכְתִיב: (משלי כ״ט:י״ז) "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ, וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ".
מדרש אגדה
את רעהו ביער. מה יער שהוא הפקר לכל אדם שיכנס והוא גולה על ידו, אף כל מקום שיש לנהוג רשות ליכנס בו גולה על ידיו, הא נכנס לתוך שדה חבירו שלא ברשותו והרגו בעל הבית בשוגג אינו חייב גלות. ונדחה ידו בגרזן. כשהגביה ידו לא נפל הברזל ולא נפל הברזל אלא בעת שהרכין ידו והכה את חבירו, מיד הוא גולה, אבל אם הגביה ידו בגרזן ובעת שהגביה ידו נשל הברזל והרג את חבירו, אין גולה על ידו: