וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
במדבר רבה
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קמו, ח ט): ה' אֹהֵב צַדִּיקִים וגו', כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי ח, יז): אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב, ל): כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, הֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי וְאַף אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם. וְלָמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב צַדִּיקִים, שֶׁאֵינָן נַחֲלָה, אֵינָם מִשְׁפָּחָה, אַתְּ מוֹצֵא הַכֹּהֲנִים בֵּית אָב הֵם, הַלְוִיִּם בֵּית אָב הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, יט כ): בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה', בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת ה', אִם מְבַקֵּשׁ אָדָם לִהְיוֹת כֹּהֵן אֵינוֹ יָכוֹל, לִהְיוֹת לֵוִי אֵינוֹ יָכוֹל, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה אָבִיו לֹא כֹּהֵן וְלֹא לֵוִי, אֲבָל אִם מְבַקֵּשׁ אָדָם לִהְיוֹת צַדִּיק, אֲפִלּוּ גּוֹי יָכוֹל הוּא, שֶׁאֵינוֹ בֵּית אָב, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר (תהלים קלה, כ): יִרְאֵי ה' בָּרְכוּ אֶת ה', בֵּית יִרְאֵי ה' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא יִרְאֵי ה', אֵינָן בֵּית אָב אֶלָּא מֵעַצְמָם נִתְנַדְּבוּ וְאָהֲבוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָם, לְכָךְ נֶאֱמַר, ה' אֹהֵב צַדִּיקִים וגו', הַרְבֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הַגֵּרִים, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ צֹאן, וְהָיְתָה יוֹצֵאת בַּשָֹּׂדֶה וְנִכְנֶסֶת בָּעֶרֶב, כֵּן בְּכָל יוֹם, פַּעַם אֶחָד נִכְנַס צְבִי אֶחָד עִם הַצֹּאן הָלַךְ לוֹ אֵצֶל הָעִזִּים הָיָה רוֹעֶה עִמָּהֶם, נִכְנְסָה הַצֹּאן לַדִּיר, נִכְנַס עִמָּהֶם, יָצָאת לִרְעוֹת יָצָא עִמָּהֶם, אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ הַצְּבִי הַזֶּה נִלְוֶה עִם הַצֹּאן, וְהוּא רוֹעֶה עִמָּהֶם, כָּל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵא עִמָּהֶם וְנִכְנָס עִמָּהֶם, הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ, בִּזְּמַן שֶׁהוּא יוֹצֵא לַשָֹּׂדֶה הָיָה מְפַקֵּד מִרְעֶה יָפֶה לִרְצוֹנוֹ, לֹא יַכֶּה אָדָם אוֹתוֹ הִזָּהֲרוּ בּוֹ, וְאַף כְּשֶׁהוּא נִכְנָס עִם הַצֹּאן הָיָה אוֹמֵר לָהֶם תְּנוּ לוֹ וְיִשְׁתֶּה, וְהָיָה אוֹהֲבוֹ הַרְבֵּה, אָמְרוּ לוֹ מָרִי כַּמָּה תְּיָשִׁים יֵשׁ לָךְ כַּמָּה כְּבָשִׂים יֵשׁ לָךְ כַמָּה גְּדָיִים יֵשׁ לָךְ, וְאֵין אַתּ מַזְהִירֵנוּ, וְעַל הַצְּבִי הַזֶּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתְּ מְצַוֵּנוּ. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, הַצֹּאן רוֹצָה וְלֹא רוֹצָה, כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ לִרְעוֹת בַּשָֹּׂדֶה כָּל הַיּוֹם וְלָעֶרֶב לָבוֹא לִישֹׁן בְּתוֹךְ הַדִּיר, הַצְּבָיִים בַּמִּדְבָּר הֵם יְשֵׁנִים, אֵין דַּרְכָּם לִכָּנֵס לְיִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם, לֹא נַחֲזִיק טוֹבָה לָזֶה שֶׁהִנִּיחַ כָּל הַמִּדְבָּר הָרָחָב הַגָּדוֹל בִּמְקוֹם כָּל הַחַיּוֹת וּבָא וְעָמַד בֶּחָצֵר. כָּךְ אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַחֲזִיק טוֹבָה לַגֵּר שֶׁהִנִּיחַ מִשְׁפַּחְתּוֹ וּבֵית אָבִיו וְהִנִּיחַ אֻמָּתוֹ וְכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וּבָא לוֹ אֶצְלֵנוּ. לָכֵן הִרְבָּה עָלָיו שְׁמִירָה, שֶׁהִזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַצְמָם מֵהֶם שֶׁלֹא יַזִּיקוּ לָהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים י, יט): וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, (שמות כב, כ): וְגֵר לֹא תוֹנֶה וגו', וּכְשֵׁם שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה לַגֹּזֵל לַחֲבֵרוֹ תַּשְׁלוּם מָמוֹן וְקָרְבַּן אֵיל הַכִּפֻּרִים, כֵּן חִיְּבָה תּוֹרָה לַגֹּזֵל אֶת הַגֵּר לְשַׁלֵּם לוֹ מָמוֹנוֹ, וְיָבִיא קָרְבַּן אֵיל הַכִּפֻּרִים, שֶׁכֵּן כְּתִיב: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, וְהַפָּרָשָׁה הַזּוֹ בְּגוֹזֵל הַגֵּר אֲמוּרָה, דִּכְתִיב (תהלים קמו, ט): ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים, שֶׁהִרְבָּה בִּשְׁמִירָתָם כְּדֵי שֶׁלֹא יַחְזְרוּ לְסוּרָן. חֲבִיבִין הַגֵּרִים שֶׁבְּכָל מָקוֹם הַכָּתוּב מַקִּישׁ אוֹתָם כְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ח): וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב וגו', נֶאֶמְרָה אַהֲבָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', וְנֶאֶמְרָה אַהֲבָה בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, יח): וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, נִקְרְאוּ גֵּרִים עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יג): מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים, נֶאֱמַר רָצוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כח, לח): וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן וגו', וְנֶאֱמַר רָצוֹן בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו, ז): עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי וגו'. נֶאֱמַר שֵׁרוּת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא, ו): וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ וגו', וְנֶאֱמַר שֵׁרוּת בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו, ו): וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים וגו'. נֶאֱמַר שְׁמִירָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ה): ה' שֹׁמְרֶךָ וגו', נֶאֱמַר שְׁמִירָה בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמו, ט): ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַרְבַּע כִּתּוֹת הָעוֹמְדוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ה): זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וגו', זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי, הֲרֵי כֻּלּוֹ לַמָּקוֹם לֹא נִתְעָרֵב בּוֹ חֵטְא, (ישעיה מד, ה): וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, אֵלּוּ גֵּרֵי צֶדֶק, (ישעיה מד, ה): וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה', אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, (ישעיה מד, ה): וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה, אֵלּוּ יִרְאֵי שָׁמַיִם. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַגֵּרִים הֲרֵי הֵם כְּיִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וגו'.
מדרש לקח טוב
הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך. מצווים הם מהר סיני שנ' (דברים י' י"ט) ואהבתם את הגר.
תנא דבי אליהו רבה
ברוך המקום ברוך הוא וברוך שמו שאין לפניו משוא פנים בשביל אותה בכיה של חנם שבכו ישראל נקבע להם בכיה לדורות. וכל אותם שלשים ושמונה שנה מעיד אני עלי שמים וארץ שלא היה בדעתו של הקב"ה להמית עשרה נשיאים הללו מישראל אלא משום שהיו רצים אחר משה ואהרן לרגום אותם באבנים עד שנמשכו ונכנסו תחת ענני הכבוד תחת כנפי השכינה שנאמר (במדבר יד) ויפול משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל וגו' ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ויאמרו וגו' הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד וגו' ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וגו'. בא וראה מה עשו ישראל ומה הוציאו בשפתותיהם ואח"כ היו מבקשים לעלות אל הארץ שנאמר וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו מה כתיב בתריה ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח וגו' ויעפילו לעלות אל ראש ההר וגו' וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה מיד חזרו וישבו באבל כבראשונה שנאמר (במדבר יד) ויתאבלו העם מאד. מכאן אמרו כל המנודה יום אחד מלמטה אעפ"י שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שלשה ימים וכל המנודה מלמטה שלשה ימים אף על פי שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שבעה ימים וכל המנודה מלמטה שבעה ימים אעפ"י שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שלשים יום וכל המנודה מלמטה שלשים יום אעפ"י שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה לעולם ולעולמי עולמים לכך נאמר ויתאבלו העם מאד. באותה שעה אמר הקב"ה למשה לך ומרצה את אותן העניים שכבר יצא לבם מעליהם אמר משה לפניו רבש"ע במה ארצה אותם אמר ליה הקב"ה למשה לך ומרצה אותם בדברי תורה שנאמר (במדבר טו) ואמרת אליהם כי תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו' ועשיתם אשה לה' עולה או זבח וגו' באותה שעה היתה מריבה גדולה בין ישראל לגרים אמר לו הקב"ה למשה למה עשו מריבה אלו עם אלו אמר משה לפניו רבש"ע אתה יודע אמר לו הקב"ה למשה ולא כך אמרתי לך (במדבר טו) וכי יגור אתכם גר וגו' הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר וגו' ככם כגר יהיה לפני ה' וגו'. מכאן אמרו שלש מדות יש בגרים יש גר כאברהם אבינו ויש גר נמשל כחמור ויש גר כעכו"ם לכל דבר כיצד יש גר כעכו"ם לכל דבר אם יש לו נבלות וטרפות שקצים ורמשים בתוך ביתו אומר בלבו מתי אתגייר ואהיה ביניהן של ישראל שאכילתן יפה ויש להם ימים טובים ושבתות וכשיכלו אלו מתוך ביתי אכוף את עצמי ואתגייר ואם לבסוף הוא חוזר לסורו באין עליו יסורין לטובתו ולהצילו ומיד שהוא עושה תשובה אמר הקדוש ב"ה כשם שאני אהבתי אתכם כן אתם תאהבו אותו שנאמר ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (דברים י) וכיצד יש גר שהוא נמשל כחמור כגון שהוא הולך לישא אשה מישראל ואמרו לו אין אנו מקבלין אותך עד שתתגייר אמר בלבו אכוף א"ע ואתגייר ואם לבסוף חוזר לסורו באין עליו יסורין לטובתו ולהצילו ומיד שהוא עושה תשובה אמר הקב"ה כשם שהוא בקש מכם מנוחה כך תנו לו מנוחה שנאמר (שמות כב) וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. וכיצד יש גר שהוא כמו אברהם אבינו אם היה הולך ופשפש בכל העכו"ם כיון שהוא רואה שכל העכו"ם הם מספרים בטובתן של ישראל אמר בלבו מתי אתגייר ואהיה כמותם ואכנס תחת כנפי השכינה עליו נאמר (ישעיה נה) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו וגו' ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים וגו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו'. הרי הוא אומר (שמות כג) לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס לא תהיה אחרי רבים לרעות וגו'. הוי אומר הרי זו אזהרה למקבלים לה"ר. ד"א הרי זו אזהרה לדיין שלא ישמע לבעל דין עד שיהא בעל דין חבירו עמו שנאמר (שמות כב) עד האלקים יבא דבר שניהם וגם הרי זו אזהרה לבעל דין שלא ישמיע אל הדיין דבריו עד שיהא בעל דינו עמו שנאמר (דברים יט) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' וגו' וכן אם אומר לו אדם לחבירו פלוני חבירי חייב לי מאתים זוז והרי יש לי עד אחד ותהא מצטרף עמו וטול אתה מנה יאמר לו כך מודיע אני לך שאפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב שבכל העולם כלו בשעה אחת אין אני מבקש בשביל להעיד שקר והאיך אתה אומר לי כך. וכל אנשי ירושלים היו עושין כן אינן נכנסין לבית המשתה עד שיודעין מי הוא שיכנס עמהם ואינן חותמין על הגט עד שיודעין מי הוא שיחתום עמהן א"ר נתן והלא עד זומם הוא זה ועד רשע הוא זה שנאמר (דברים יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אלא ללמדך על הגזלנין ועל החמסנין שפסולי עדות הן. כיוצא בדבר אתה אומר כתיב (במדבר לה) והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו לא אויב לו ולא מבקש רעתו ידיננו שנאמר ושפטו העדה לפסול את השונאים מלישב בדין. אין לי אלא שונאים קרובים מנין שהם פסולין לישב בדין ת"ל ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם הרי אתה דן הואיל ואמרה התורה הרגום על פי שני עדים ואמרה התורה הרוג על פי דיינין מה עדים פסול בהם קרובים אף דיינים פסול בהם קרובים. ועוד ק"ו הוא ומה עדים שאין הדברים נגמרים על פיהם פסול בהם קרובים דיינים שהדברים נגמרים על פיהם אינו דין שיפסול בהם קרובים אין לי אלא לרוצח לשאר חייבי מיתות מנין ת"ל (דברים יט) על המשפטים האלה. יכול כשם שדיני נפשות בעשרים ושלשה כך דיני ממונות בעשרים ושלשה ת"ל על המשפטים האלה אלה בעשרים ושלשה ואין דיני ממונות בעשרים ושלשה. ועוד שהרי הוא אומר עד האלקים יבא דבר שניהם (שמות כב) ומניין שדיני נפשות בעשרים ושלשה ת"ל ושפטו העדה הרי עשרה והצילו העדה הרי עוד עשרה הרי כאן עשרים ומנין עוד שלש הרי אתה דן הואיל ואמרה התורה הרוג על פי עדים ואמרה תורה הרוג על פי דיינין מה עדים שנים אף דיינים שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחר הרי כאן עשרים ושלשה אנשים אבל בראשונה היו אומרים דיני נפשות בשלשים שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה והשיבו אותו העדה ללמדך שדיני נפשות בשלשים.