כִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ ל֖וֹ מִשְׁפַּ֥ט הַבְּכֹרָֽה׃ (ס)
מדרש שכל טוב
תנן התם יש בכור לנחלה, ואין בכור לכהן, בכור לכהן ואין בכור לנחלה, בכור לנחלה ולכהן, [ויש שאינו] לא לנחלה ולא לכהן בכור לנחלה ואין בכור לכהן, זה הבא אחר הנפלים, אע"פ שיצא ראשו חי, או אחר בן תשעה חדשים שיצא ראשו מת, והמפלת כמין בהמה חי' ועוף דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים עד שיהא מצורת אדם, והמפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם, והיוצא מחותך, הבא אחריהם בכור לנחלה ואין בכור לכהן, כדפרישית להו בפ' אשה כי תזריע. יש בכור לכהן ואינו בכור לנחלה, זה שהי' לו בנים פי' זהו קמא, ונשא אשה שלא ילדה או נשא גוי' מיצעא ונתגיירה מעוברת, או שפחה ונשתחררה מעוברת וילדה הרי זה בכור לכהן, דמ"מ פטר רחם בישראל הוא, אבל לנחלה לא הוי בכור, מי שהיה לו בנים מאי טעמא לא דראשית אונו (דברים כא יז) אמר רחמנא והאי לאו ראשית אונו הוא:
מדרש תנחומא
רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה. אַתָּה בְּכוֹרִי, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי. שֶׁעָשִׂיתִי שְׁמוֹנִים שָׁנָה וַאֲפִלּוּ קֶרִי לֹא רָאִיתִי. בְּכֹרִי אַתָּה, דּוֹמֶה לִי. יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, שְׁלֹשָׁה כְתָרִים הָיוּ בְּיָדְךָ, כְּהֻנָּה מַלְכוּת וּבְכוֹרָה. שְׂאֵת, זוֹ כְּהֻנָּה, שֶׁנֱּאֱמַר: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו (ויקרא ט, כב). עָז, זוֹ מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ (ש״א ב, י). יֶתֶר, בְּכוֹרָה שֶׁהִיא שְׁנֵי חֲלָקִים. שֶׁנֶּאֱמַר: לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם (דברים כא, יז). וְאִבַּדְתָּ אוֹתָם. מִי גָרַם לְךָ, פַּחַז כַּמַּיִם. לְפִיכָךְ אַל תּוֹתַר.
תנחומא בובר
[ד"א וירא ה' כי שנואה לאה]. זש"ה כי (תהיינה) [תהיין] לאיש שתי נשים (דברים כא טו) זה יעקב, שנאמר ויעקב איש תם (בראשית כה כז), שתי נשים (דברים שם) לאה ורחל, אחת אהובה (שם), זו רחל, שנאמר ויאהב גם את רחל (בראשית כט ל), והאחת שנואה (דברים שם) זו לאה, שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה (בראשית שם לא), וילדו לו בנים האהובה והשנואה (דברים שם), שתיהן ילדו לו, ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה העמידה מלכים וכן רחל [המידה מלכים, לאה העמידה נביאים וכן רחל העמידה נביאים], לאה העמידה שופטים וכן רחל, לכך נאמר וילדו לו בנים (דברים שם). והיה ביום הנחילו את בניו (שם שם טז), בשעה שבא ליפטר מן העולם, ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מט א). לא יוכל לבכר את בן האהובה (דברים שם), ליוסף, למה כי את הבכור בן השנואה יכיר (שם שם יז), זה ראובן, שנאמר ראובן בכורי אתה (בראשית מט ג), אע"פ שאמר בבזיונו פחז כמים אל תותר (שם שם ד), מהו יצועי עלה (שם), כשיבא משה, שכתיב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג), הוא פודה אותו, וכיון שעמד משה בקש עליו רחמים, שנאמר יחי ראובן (דברים לג ו). אמר הקב"ה ואל ימות, נמצא נוטל (דמים כפי שניהם) [דימום כפי שניהם], שנאמר כי את הבכור [בן השנואה] יכיר לתת לו פי שנים (דברים כאי ז). יחי ראובן ואל ימות, יחי ראובן בעולם הזה, ואל ימות לעולם הבא, ולמה כי הוא ראשית אונו [וכתיב כחי וראשית אוני] (בראשית מט ג).