דברים כב:יד מדרש: שמות רבה, אסתר רבה, ספרא ומדרש אגדה

ומשה היה - הדא הוא דכתיב (תהלים קג, ז): יודיע דרכיו למשה, לבני ישראל עלילותיו. בשר ודם, מדותיו ועלילותיו מעוותות הן, שנאמר (דברים כב, יד): ושם לה עלילות דברים. אבל מדותיו ועלילותיו של הקדוש ברוך הוא, רחמניות הן, שנאמר (תהלים שם, ח): רחום וחנון ה', ואותן מדות הודיע למשה, בשעה שאמר לו (שמות לג, יג): הודיעני נא את דרכיך. אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, יט): וחנותי את אשר אחון, הוי, רחום וחנון ה' יודיע דרכיו למשה, שהודיע דרך הקץ למשה, שנאמר: ומשה היה רועה לבני ישראל. עלילותיו, שעשה עלילותיו במצרים, כדי שיספרו ישראל עלילותיו, שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים, הדא הוא דכתיב (שם י, ב): ולמען תספר באזני בנך. ורחום, שריחם על ישראל, ולא נגעו בהן המכות. וחנון, שנתן חן העם בעיני מצרים. (תהלים שם, שם): ארך אפים, שהאריך אף עמהם, שהוא מטה כלפי חסד, ונסתכל בטוב ולא ברע, שהיו עתידים לעשות:

גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים (אסתר א, ט), רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן פָּתַח (ישעיה ג, יב): עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ, עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל, מְדַקְדְּקִין בְּהוֹן, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה א, כב): וְעוֹלֵל לָמוֹ. דָּבָר אַחֵר, מְעוֹלֵל, מְקַטְפִין עוֹלְלוֹתֵיהֶן, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יט, י): וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל. בָּאִין עֲלֵיהוֹן בַּעֲלִילוֹת, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כב, יד): וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים. וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר קְדֵשִׁים בְּהוֹן, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כג, יח): לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שופטים יט, כה): וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה. וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ, אָמַר רַבִּי חוֹנְיָא קוֹפְצִין עֲלֵיהֶן כְּבַעַל חוֹב. דָּבָר אַחֵר, וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ, אַרְבַּע נָשִׁים נָטְלוּ מֶמְשָׁלָה בָּעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן, אִיזֶבֶל וַעֲתַלְיָה מִיִּשְׂרָאֵל, וּשְׁמִירָמִית וּוַשְׁתִּי מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם.

[ד] אין לי אלא עוף הנאכל. חיה הנאכלת מנין? תלמוד לומר "חיה או עוף אשר יֵאכל". "חיה" – משמע בין מרובה בין מועט. "עוף" – משמע כל עוף, בין מרובה בין מועט. מכאן אמרו: שחט מאה חיות במקום אחד – כיסוי אחד לכולם. מאה עופות במקום אחד – כיסוי אחד לכולם. חיה ועוף במקום אחד – כיסוי אחד לכולם. ר' יהודה אומר, שחט חיה – יכסה ואחר כך ישחט את העוף שנאמר "חיה או עוף". אמרו לו, והלא כבר נאמר "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא".