וְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר׃
מדרש לקח טוב
פס'. ויהי. אין ויהי אלא כלום דבר נתקלקל. מלמד שהיו מקולקלין וחזרו לקלקולן הראשון. העם. רוב מקומות שאמר העם רשעים הם. וכן הוא אומר (שמות י״ז:ד׳) מה אעשה לעם הזה עוד מעט. (במדבר י״ד:י״א) עד אנה ינאצוני העם הזה. (ירמיהו י״ג:י׳) העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי. (שם יד) כה אמר ה' לעם הזה כן אהבו לנוע. וכשהוא קורא אותם עמי אין עמי אלא כשרים. שנאמר (שמות ט׳:א׳) שלח עמי ויעבדוני. (מיכה ו׳:ב׳-ג׳) עמי מה עשיתי לך. כמתאוננים. כמבקשים תואנה ועלילה להתפרש מאחרי המקום וכן הוא אומר ביורם בן אחאב (מלכים ב ה׳:ז׳) כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי. ובשמשון הוא אומר (שופטים י״ד:ד׳) כי תואנה הוא מבקש ויצא כמתאוננים מלשון מתעוללים. לפי שאל״ף תחת עיי״ן ונו״ן תחת למ״ד, על הנער. אל הנער. האבן הגדולה. אבל גדולה. וכן מתרגמינן כך מסתפקין. ולהלן הוא אומר (דברים כ״ב:י״ז) שם עלילות דברים תסקופי מלין. רע באזני ה'. אין רע אלא עבודת כוכבים שנאמר (שם לא) כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם. וישמע ה' ויחר אפו. משל לאחד שהיה מקלל את המלך והיה המלך עומד אמרו לו שתוק שמא ישמע המלך אמר להן ולכך אני מתכוין. וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה'. אש ירדה מן השמים והיתה קופלת בהם והולכת עד שלא עמד לא לבין החיים ולא לבין המתים. ותאכל בקצה המחנה. במוקצים שבהם בקצינים:
אוצר מדרשים
כ״ו) ממשל, כיצד? הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ויאמרו לזית וגו׳ לתאנה וגו׳ (שופטים ט׳:ז׳-ח׳), וכי העצים מבקשים מלך? אלא ישראל הוא שאמרו לעתניאל בן קנז ולדבורה ולגדעון שינהגו שררה על ישראל, ולא קבלו. כיוצא בו החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה (מלכים ב י״ד:ט׳) וכי מה נשואין יש בחוח ובארזים, אלא כנגד שכם ויעקב אבינו. וכן אתה מוצא בנביאים וכתובים שדברו משלים. במה דברים אמורים בדברי קבלה (נביאים וכתובים) אבל בדברי תורה ומצוה אי אתה יכול לדורשן מלשון משל חוץ משלשה דברים שר׳ ישמעאל דורשן בלשון משל והלכה כדבריו בשנים: אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו (שמות כ״א:י״ט) על בוריו, שאם אתה אומר על מקלו חולה הוא, אלא מלמד שקרא הכתוב משענת "גופו" כאלו נשען על מקלו. כיוצא בו אם זרחה עליו השמש (שם כ״ב) וכי השמש לו לבדו זרחה? אלא מה השמש שלום בעולם אף הגנב אם ידוע שלא בקש רק שלום הרי בעה״ב חייב עליו בדמיו. באלו שנים הלכה כר״י, והשלישי ופרשו השמלה (דברים כ״ב:י״ז) מחוורים הדברים כשמלה.