דברים כג:י מדרש: מדרש תנחומא, עין יעקב, אוצר מדרשים ומדרש לקח טוב

כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אוֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע. שֶׁלֹּא יְהֵא בָּכֶם שׁוּם לֵיצָנוּת, שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי חִיּוּב. מִמִּי אַתָּה לָמֵד, מִיִּפְתָּח. מַה כְּתִיב בּוֹ, וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה (שופטים יא, א). רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שֶׁהִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ. וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: זוֹנָה וַדַּאי. וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה בּוֹ שׁוּם שֶׁל לֵיצָנוּת, נָפְלוּ בּוֹ כָּל הָאֻכְלוֹסִין. לְכָךְ כְּתִיב: וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. וְכֵן כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר וְגוֹ', אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּטְמְאוּ בָּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּזְרֵם כְּמוֹ דָּוָה, צֵא תֹּאמַר לוֹ (ישעיה ל, כב). וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שֶׁגּוֹלִים לְבָבֶל. וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֲרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִרְחַץ בַּמָּיִם. וּכְתִיב: אִם רָחַץ ה' אֶת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן (שם ד, ד). וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, כְּשֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי (תהלים פט, לז). יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְיָד תִּהְיֶה לְךָ, זֶה זְכוּת שֶׁל אַבְרָהָם. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ, לְבָבֶל. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אָזְנֶךָ, נְבוּכַדְנֶצַּר תּוֹבֵעַ בָּהֶם שֶׁיַּעַבְדוּ לַצֶּלֶם, וְהֵם אוֹמְרִים: לֵאלָהָיךְ לֹא אִיתָנָא פָלְחִין (דניאל ג, יח). וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ, מִכְסֶה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם. כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עֲלֵיהֶם מִיָּד וְהִצִּילָם מִן הָאֵשׁ. וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. אַחַר כֵּן מְקַדֵּשׁ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקָרְאוּ לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי ה' (ישעיה סב יב).

כתובות פרק ד - אַזְהָרָה לְמוֹצִיא שֵׁם רַע, מְנָא לָן? רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: (ויקרא י״ט:ט״ז) מִ"לֹּא תֵלֵךְ רָכִיל", רַבִּי נָתָן אָמַר: (דברים כ״ג:י׳) מִ"וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע", וְרַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מֵהַאי? הַהוּא מִבָּעִי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר: "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע", מִכָּאן אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר: אַל יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה. וְרַבִּי נָתָן, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מֵהַאי? הַהוּא, אַזְהָרָה לְבֵית־דִּין שֶׁלֹּא יִהְיֶה רַךְ לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה.

היכל שני: הוא הנקרא שחת והוא טמא והוא חשך. בהיכל הזה ג׳ פתחים לג׳ צדדים. בפתח א׳ עומד ממונה אחד ושמו עשטרי״ה (בזוהר שמו עסטירי״א, גימטריא ש״ס כמנין ה' פעמים חסד – הגהות מהרח״ו) ותחת ידו כמה אלפים ורבבות ממונים, והם ממונים על אותם שמוציאים זרע לבטלה שאינם רואים פני שכינה, ואלו באים ומטמאים אותו בעוה"ז ואח"כ כשנשמתו יוצאת אלו אוחזים ומכניסים אותו להיות נדון בהם, ואלו נקראים שכבת זרע רותחים, ואלו לוקחים חמום העבירה והזרע ומעלים אותו למעלה וגורם להיות ברית קדש נכנס תחת הקליפות. בפתח שני יש ממונה אחד ושמו טסקיפ״א והוא ממונה על כל אותם הבאים על הבהמות או על העריות החמורות שבתורה, ותחת ידו כמה אלפים ורבבות מלאכי חבלה, ודרכם עם האיש הזה כדרך אותם אשר אמרנו למעלה. בהיכל הזה יש ממונה אחד ששמו כו״ס התרעלה, וכל אותם הרוגי ב״ד ששתו כוס התרעלה בעוה״ז נצולו מכוס תרעלת עולם הבא, איזו כוס התרעלה? בצאת הנשמה מהגוף הממונה הזה הנקרא כוס התרעלה אוחז בו ומשקהו כוס תרעלה, ובכוס הזה ג׳ טיפות, האחד חצץ והאחד מר ממות והאחד קובעת. בהיכל הזה עומד ממונה אחד ושמו עאציאריא״ל (בזוהר: ניאציריאל) ומשם משקים אותו ביום המות, וזהו ג׳ טיפות חרב מלאך המות שאמרו רז"ל. בפתח שלישי יש ממונה אחד ושמו סנגדיא״ל והוא ממונה על כל אותם המכניסים ומטמאים בריתם בבת אל נכר, וכל אותם המטמאים עצמם בנכרית, כאן הם מצטיירים צורת הנשים אשר טמאו עצמם, בממונה הזה ובכמה אלף ממונים אשר תחת ידם, ובצאת נשמתו מטמאים אותה בצורה ההיא. ונקשרת עמה בהיכל, וזהו שאמר רז״ל ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה (בראשית ל״ט:י׳) לשכב אצלה בעוה״ז להיות עמה קשור בעוה״ב. בתוך ההיכל הזה רוח אחד טמא ובו תלויים כל כשופים וכל מיני נחושין וכלם תלוים בטומאת זרע רותח, וזה היה חכמת בלעם הרשע שהיה מטמא עצמו באתונו ואז היה מצליח בכשופיו. ועל זה נקרא ההיכל הזה שחת טמא, כי טמא הוא טמא יקרא. תחת הרוח העליון הזה יש בהיכל הזה עוד רוח טמא ושמו סרטי״ה וכמה אלף ורבבות מלאכי חבלה תחתיו והם מזומנים בשעה שיורד החלום מצד הקדושה, הרוח הזה וכל מלאכי חבלה שעמו יורדים עם החלום ההוא ומתערבים עמו ומודיעים לאיש ההוא דברי היתול עם החלום הצודק, וכן דברי רז"ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. ומצד ההיכל הזה יוצאים שני רוחות מתהפכים לפעמים אנשים ולפעמים נשים, וכאשר נוסעים רוחות טמאים עליונים מצד נסיעתם מתהוים השני רוחות להבים ושלהובים והולכים ומתפשטים בעולם, ומתראים לבני אדם בחלום כדמות נשים יפות ומטמאים אותם בקרי, וכל זה הוא נמשך אחר דבריהם ומושך במעשיו את רוחם עליו, וזהו שאמרה תורה ונשמרת מכל דבר רע (דברים כ״ג:י׳) כפי׳ רז"ל שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה ח"ו (עי' זוהר תרומה דף ק"ל ע״א. ובענין בעלי קריין נתבאר עוד בזוהר פ' בראשית).