דברים כג:יד מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

דרש בר קפרא מ״ד (דברים כג יד) ויתד תהיה לך על אזנך אל תיקרי אזנך אלא אוזניך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון (שם ע״ב) יניח אצבעו באזניו והיינו דא״ר אלעזר מפני מה אצבעותיו של אדם דומה ליתדות מ״ט אילימא משום דמחלקן כל חדא וחדא למלתיה עבידא דאמר מר זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל. אלא מ״ט משופות כיתדות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו. תנא דבי ר׳ ישמעאל מפני מה אוזן כולה קשה והאליה (שלה) רכה שאם ישמע דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה. ת״ר אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהם נכוים תחלה לאברים.

ב דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: מַאי דִּכְתִיב: (דברים כ״ג:י״ד) "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ". אַל תִּקְרִי: 'אֲזֵנֶךָ' אֶלָּא 'אָזְנֶךָ', שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יָנִיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנָיו. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת לִיתֵדוֹת, מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם דְּמִחַלְקָן, כָּל חֲדָא וַחֲדָא לְמִלְּתֵיהּ עָבִידָא! דְּאָמַר מַר: זוֹ זֶרֶת, זוֹ קְמִיצָה, זוֹ אַמָּה, זוֹ אֶצְבַּע, זוֹ גּוּדָל. אֶלָּא מַאי טַעְמָא מְשֻׁפּוֹת כִּיתֵדוֹת? שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יָנִיחַ אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאָזְנָיו. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה אֹזֶן כֻּלָּהּ קָשָׁה וְהָאַלְיָה (שלה) רַכָּה? שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יָכוֹף אַלְיָה לְתוֹכָהּ. תָּנוּ רַבָּנָן: אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נִכְוִים תְּחִלָּה לָאֵבָרִים.

כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אוֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע. שֶׁלֹּא יְהֵא בָּכֶם שׁוּם לֵיצָנוּת, שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי חִיּוּב. מִמִּי אַתָּה לָמֵד, מִיִּפְתָּח. מַה כְּתִיב בּוֹ, וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה (שופטים יא, א). רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שֶׁהִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ. וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: זוֹנָה וַדַּאי. וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה בּוֹ שׁוּם שֶׁל לֵיצָנוּת, נָפְלוּ בּוֹ כָּל הָאֻכְלוֹסִין. לְכָךְ כְּתִיב: וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. וְכֵן כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר וְגוֹ', אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּטְמְאוּ בָּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּזְרֵם כְּמוֹ דָּוָה, צֵא תֹּאמַר לוֹ (ישעיה ל, כב). וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שֶׁגּוֹלִים לְבָבֶל. וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֲרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִרְחַץ בַּמָּיִם. וּכְתִיב: אִם רָחַץ ה' אֶת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן (שם ד, ד). וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, כְּשֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי (תהלים פט, לז). יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְיָד תִּהְיֶה לְךָ, זֶה זְכוּת שֶׁל אַבְרָהָם. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ, לְבָבֶל. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אָזְנֶךָ, נְבוּכַדְנֶצַּר תּוֹבֵעַ בָּהֶם שֶׁיַּעַבְדוּ לַצֶּלֶם, וְהֵם אוֹמְרִים: לֵאלָהָיךְ לֹא אִיתָנָא פָלְחִין (דניאל ג, יח). וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ, מִכְסֶה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם. כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עֲלֵיהֶם מִיָּד וְהִצִּילָם מִן הָאֵשׁ. וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. אַחַר כֵּן מְקַדֵּשׁ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקָרְאוּ לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי ה' (ישעיה סב יב).