עִמְּךָ֞ יֵשֵׁ֣ב בְּקִרְבְּךָ֗ בַּמָּק֧וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֛ר בְּאַחַ֥ד שְׁעָרֶ֖יךָ בַּטּ֣וֹב ל֑וֹ לֹ֖א תּוֹנֶֽנּוּ׃ (ס)
ספרא
[ג] "כשכיר" – מה שכיר (דברים כד, טו) "ביומו תתן שכרו", אף זה "ביומו תתן שכרו". "כתושב" – מה תושב (דברים כג, יז) "בטוב לו לא תוננו", אף זה "בטוב לו לא תוננו". "יהיה עמך" – עמך במאכל, עמך במשתה, עמך בכסות נקיה. שלא תהא אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר; אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש; אתה ישן על מוכין והוא ישן על התבן. "יעבד עמך" – שלא תמסר לו אומנתו לאחר. שאם היה בלן לרבים, ספר לרבים, נחתום לרבים – לא יעשה. ר' יוסי אומר, אם היה אומנתו לפנים מכאן – יעשה; אבל רבו לא ילמדנו בתחלה. אבל אמרו חכמים: מספר לו את שערו, ומכבס לו את כסותו, ואופה לו את עיסתו. "ויצא מעמך" – שלא תהיה אתה בכפר והוא בכרך; אתה בכרך והוא בכפר. "הוא ובניו עמו" – מה רבו חייב במזונותיו, אף רבו חייב במזונות אשתו ובניו. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו? תלמוד לומר (שמות כא, ג) (ויקרא כה, מא) 'הוא ואשתו ובניו' – מה הוא מדעת רבו, אף 'אשתו ובניו' מדעת רבו.
מדרש תנאים
וטובתם למה נאמר לפי שהוא אומ' (כג יז) עמך ישב בקרבך בטוב לו לא תוננו יכול אף עמונים ומואבים כן ת״ל וטבתם:
ספרי דברים
וטובתם, מכלל שנאמר (שם כג יז) בטוב לו לא תוננו יכול אף כאן כן תלמוד לומר וטובתם.