דברים כג:כא מדרש: קוהלת רבה, תנחומא בובר, ויקרא רבה ובראשית רבה

בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, אָמַר רַבִּי בּוֹן כְּתִיב (דברים ו, טז): לֹא תְנַסּוּ, (בראשית כב, א): וְהָאֱלֹהִים נִסָּה, (ויקרא יט, יח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, כְּתִיב (נחום א, ב): אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה'. אָמַר רַבִּי לֵוִי לְרַב שֶׁהָיָה מְצַוֶּה אֶת תַּלְמִידוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, וְהוּא מַטֶּה מִשְׁפָּט. לֹא תַכִּיר פָּנִים, וְהוּא מַכִּיר פָּנִים. אָמַר לוֹ הַתַּלְמִיד רַבִּי לָךְ שָׁרֵי וְלִי אָסוּר. אָמַר לוֹ אֵינִי אוֹמֵר לְךָ אֶלָּא שֶׁלֹא תַלְוֶה לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, אֲבָל הַלְוֵה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, כא): לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הָא כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ (ויקרא יט, יח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, וְאַתְּ נוֹקֵם וְנוֹטֵר. אֲמַר לְהוֹן, לְיִשְׂרָאֵל לֹא אֶטֹּר, דִּכְתִיב (תהלים קג, ט): לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר, אֲבָל לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (נחום א, ב): נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו. אָמַר הִכְתַּבְתִּי בְּתוֹרָתִי: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, אֲבָל נוֹקֵם אַתְּ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, ב): נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן.

ד"א ואתחנן. זש"ה כי עם בציון ישב בירושלם [בכה לא תבכה חנון יחנך וגו'] (ישעיה ל יט), מה כתיב למעלה מן הענין, ועריו נתתי (לבני ראובן לבני גד) [לראובני ולגדי] (דברים ג יב), לימד משה את באי עולם, שלא יאמר אדם הואיל וחולה שלו מסוכן, ועשה דייתיקי, וחילק כל אשר לו, לא יאמר הואיל ועשה דייתיקי לא יתפלל עוד, אלא יתפלל, שאין הקב"ה פוסל תפלת (בריא) [כל בריה], שהרי משה עשה דייתיקי, שנאמר ועריו נתתי לראובני ולגדי [וגו'], יאיר בן מנשה וגו' (שם יד), ולמכיר נתתי את הגלעד (שם טו), ולראובני ולגדי נתתי [וגו'] (שם טז), (ואצוה) [ואצו] אתכם בעת ההיא לאמר [וגו'] (שם יח), ואת יהושע צויתי [בעת ההיא] לאמר וגו' (שם שם כא), [הרי דייתיקי, שמא תאמר עמד לו ולא התפלל, תלמוד לומר ואתחנן אל ה'].

אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' (ויקרא כז, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ה, ד): טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדֹּר וְלֹא תְשַׁלֵּם, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר וְטוֹב הַנּוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם. רְאָיָה לְרַבִּי מֵאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, יב): נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר, וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר כָּל עִקָּר אֶלָּא מֵבִיא כִּבְשָׂתוֹ לָעֲזָרָה וּמַקְדִּישָׁהּ וְשׁוֹחֲטָהּ. (דברים כג, כג): וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא, אָמַר רַב הוּנָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר וְלֹא שִׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ וְהָלַךְ לִפְרשׁ בַּיָּם הַגָּדוֹל וְשָׁקְעָה סְפִינָתוֹ וּמֵת בַּיָּם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמַשְׁהֶה אֶת נִדְרוֹ סוֹף שֶׁבָּא לִידֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע, מִמִּי אַתָּה לָמֵד כֻּלְּהוֹן מִיַּעֲקֹב, עַל יְדֵי שֶׁנָּדַר וְשִׁהָה אֶת נִדְרוֹ, בָּא לִידֵי כֻלָּן, עֲבוֹדָה זָרָה מִנַּיִן (בראשית לה, ב): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר. גִּלּוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן, מִדִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִּינָה. שְׁפִיכוּת דָּמִים מִנַּיִּן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, כה): וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. לָשׁוֹן הָרָע מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, א): וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמַשְּׁהֶה נִדְרוֹ קוֹבֵר אֶת אִשְׁתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מח, ז): וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם, יֵשׁ לוֹ שָׂכָר עַל הַנֶּדֶר וְעַל הַשִּׁלּוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, יב): נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וּמִי שֶׁנּוֹדֵר וּמַשְׁהֶה נִדְרוֹ, גּוֹרֵם מִיתָה לְעַצְמוֹ, דִּכְתִיב (דברים כג, כב): כִּי דָּרשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ, מִמְךָ נִפְרָעִין וְלֹא מִמָּמוֹנְךָ. אָמַר רַבִּי אַמֵּי אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן, אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יח, ד): הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת. וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט, לג): וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כְּשֵׁם שֶׁבִּנְדָרִים בַּל יַחֵל וּבַל תְּאַחֵר, כָּךְ בַּעֲרָכִין בַּל יַחֵל וּבַל תְּאַחֵר, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר: אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'.