כִּ֤י תָבֹא֙ בְּכֶ֣רֶם רֵעֶ֔ךָ וְאָכַלְתָּ֧ עֲנָבִ֛ים כְּנַפְשְׁךָ֖ שָׂבְעֶ֑ךָ וְאֶֽל־כֶּלְיְךָ֖ לֹ֥א תִתֵּֽן׃ (ס)
במדבר רבה
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים (במדבר כא, כא), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לז, ג): בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה, וְאוֹמֵר (תהלים לד, טו): סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ, וְלֹא קָפְדָה הַתּוֹרָה לִרְדֹף אַחַר הַמִּצְווֹת, אֶלָּא (דברים כב, ו): כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר, (שמות כג, ד): כִּי תִפְגַע, כִּי תִרְאֶה, (שמות כג, ה): כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר, (דברים כד, כ): כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, (דברים כד, כא): כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ, (דברים כג, כה): כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ. אִם בָּאוּ לְיָדְךָ אַתְּ מְצֻוֶּה עֲלֵיהֶם וְלֹא לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, אֲבָל הַשָּׁלוֹם, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם בִּמְקוֹמְךָ, וְרָדְפֵהוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכֵן עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ב, כד): הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה, רָדְפוּ אֶת הַשָּׁלוֹם, וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן אֶעְבְּרָה נָא.
מדרש תנחומא
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: סוּר מֵרַע וַעֲשֵׂה טוֹב וְגוֹ' (תהלים לד, טו). וְלֹא פָּקְדָה הַתּוֹרָה לִרְדֹּף אַחַר הַמִּצְוֹת, אֶלָּא, כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ (דברים כ״ב:ו׳), כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אוֹיִבְךָ (שמות כ״ג:ה׳), כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שְׂנַאֲךָ (שם), כִּי תַּחְבֹּט (דברים, כד), כִּי תִּבְצֹר (שם), כִּי תָּבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ (שם פסוק כג). כֻּלָּם, אִם בָּאוּ לְיָדְךָ, אַתָּה מְצֻוֶּה עָלֶיהָ, וְלֹא לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ. וְהַשָּׁלוֹם, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם בִּמְקוֹמְךָ, וְרָדְפֵהוּ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה (שם ב, כד), רָדְפוּ אֶת הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים וְגוֹ'.
תנחומא בובר
וישלח ישראל מלארים אל סיחון (שם כא כא). זש"ה סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו (תהלים לד טז), לא פיקדה התורה לרדוף אחר המצות, אלא כי יקרא קן צפור (דברים כב ו), כי תפגע שור אויבך (שמות כג ג), כי תראה חמור שונאך (שמות כג ה), כי תחבוט זיתך (דברים כד כ), כי תבצור כרמך (שם שם כא), כי תבא בכרם רעך (שם כג כה), אם באו לידך אתה מצוה עליהן, ולא לרדף אחריהם, והשלום בקש במקומך ורדפהו במקום אחר, וכן עשו ישראל אע"פ שאמר להם הקב"ה החל רש והתגר בו מלחמה (שם ב כד), רדפו אחר השלום.