דברים כד:ב מדרש: עין יעקב, במדבר רבה וספרי דברים

נ תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַדֵּעוֹת בְּמַאֲכָל, כָּךְ דֵּעוֹת בְּנָשִׁים. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ, וְזוֹרְקוֹ, וְאֵינוֹ שׁוֹתֵהוּ. וְזוֹ הִיא מִדַּת פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה שֶׁהָיָה נוֹעֵל בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וְיוֹצֵא. וְיֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ, וְזוֹרְקוֹ, וְשׁוֹתֵהוּ, וְזוֹ הִיא מִדַּת כָּל אָדָם, שֶׁמְּדַבֶּרֶת עִם אַחֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ וּמַנִּיחָהּ. וְיֵשׁ לְךְ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ תַּמְחוּי, מוֹצְצוֹ וְאוֹכְלוֹ, וְזוֹ הִיא מִדַּת אָדָם רַע, שֶׁרוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ אגתגר יוֹצֵאת וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַּשּׁוּק, וּפְרוּמָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ וְרוֹחֶצֶת עִם בְּנֵי אָדָם. "עִם בְּנֵי אָדָם" סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא, בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹחֲצִין. זוֹ, מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְגָרְשָׁהּ! שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ד:ב׳) "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְגוֹ' וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ, וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר", הַכָּתוּב קְרָאוֹ 'אַחֵר', לוֹמַר: שֶׁאֵין זֶה בֶּן זוּגוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, זֶה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ וְזֶה הִכְנִיס רְשָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. זָכָה שֵׁנִי, שִׁלְּחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן" וְגוֹ'. וְאִם לָאו: קוֹבְרַתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אוֹ כִּי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן", כְּדַאי הוּא בְּמִיתָה, שֶׁזֶּה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ, וְזֶה הִכְנִיס רְשָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. (מלאכי ב׳:ט״ז) "כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם שְׂנֵאתָהּ, שְׁלַח. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: שָׂנאוּי הַמְשַׁלֵּחַ. וְלָא פְּלִיגֵי, הָא, בְּזִוּוּג רִאשׁוֹן, הָא, בְּזִוּוּג שֵׁנִי. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, אֲפִלּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ, כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם, וַאֲמַרְתֶּם: עַל מָה? עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ".

וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ז, כו): וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת וגו', כֵּיצַד הִיא מָרָה מִמָּוֶת, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לוֹ יִסוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, לָמָּה שֶׁהוּא טוֹעֶה אַחֲרֶיהָ וּלְבַסּוֹף מוֹרִידָה אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ב, יח): כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ, (משלי ה, ה): שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו לְרַב הוּנָא אָבִיו שֶׁל רַבִּי אַחָא, לִמַדְתָּנוּ רַבֵּנוּ הַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאֶפֶת עוֹבְרִין עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, עַל הַתִּשְׁעָה אָנוּ מַכִּירִים וְעַל הַשַּׁבָּת אֵין אָנוּ מַכִּירִים. כֵּיצַד, עַל אָנֹכִי, שֶׁכָּל הַנּוֹאֵף בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ כּוֹפֵר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, ח י): אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ הַעַל אֵלֶה לוֹא אֶפְקֹד נְאֻם ה' וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ וְכָלָה אַל תַּעֲשׂוּ הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ כִּי לוֹא לַה' הֵמָּה. עַל לֹא יִהְיֶה לְךָ, דִּכְתִיב בּוֹ (שמות כ, ה) (דברים ה, ח): כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, וּשְׁתֵּי פְּעָמִים אָמְרוּ בַּסּוֹטָה: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וגו', לָמָּה שְׁתֵּי פְּעָמִים, שֶׁהִיא מְקַנְּאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְבַעְלָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ה, טו): כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא, שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְנָאוֹת עַל לֹא תִשָֹּׂא, שֶׁהוּא מְנָאֵף וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹא עָשָׂה, וְעַל כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ, שֶׁהַנּוֹאֵף עִם הַסּוֹטָה מִתְעַבֶּרֶת מִמֶּנּוּ וְאוֹמֶרֶת לְבַעְלָהּ מִמְּךָ אֲנִי מְעֻבֶּרֶת, וְהָעֻבָּר גָּדֵל וּמְכַבֵּד לִפְנֵי בַּעֲלָהּ, סָבוּר שֶׁהוּא אָבִיו וְאֵינוֹ אָבִיו, וְעוֹבֵר בַּשּׁוּק וּמְקַלֵּל אֶת הַנּוֹאֵף, סָבוּר שֶׁאֵינוֹ אָבִיו וְהוּא אָבִיו. עַל לֹא תִרְצָח, שֶׁהַנּוֹאֵף נִכְנָס עַל מְנָת אוֹ יַהֲרֹג אוֹ יֵהָרֵג. עַל לֹא תִנְאָף, דָּבָר שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ שֶׁהוּא נוֹאֵף. עַל לֹא תִגְנֹב, שֶׁהוּא גּוֹנֵב מְקוֹר חֲבֵרוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ט, יז): מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ. עַל לֹא תַעֲנֶה, שֶׁמְּעִידָה עֵדוּת שֶׁקֶר וְאוֹמֶרֶת מִמְךָ אֲנִי מְעֻבֶּרֶת. עַל לֹא תַחְמֹד, שֶׁהַנּוֹאֵף אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ חוֹמֵד כָּל אֲשֶׁר לְבַעְלָהּ, כֵּיצַד כְּשֶׁבַּעְלָהּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם סָבוּר שֶׁאוֹתוֹ הַבֵּן הוּא שֶׁלּוֹ, עוֹמֵד הַבַּעַל וְכוֹתֵב לוֹ דְיָתֵיקֵי מִכָּל נְכָסָיו וּמוֹרִישׁ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ בְּנוֹ, נִמְצָא שֶׁהַנּוֹאֵף חוֹמֵד כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ וְחוֹמֵד אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ לְרַב הוּנָא הֲרֵי אָמַרְנוּ תִּשְׁעָה, אֱמֹר לָנוּ כֵּיצַד עוֹבֵר עַל זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, אָמַר לָהֶם אֲנִי אוֹמַר לָכֶם, פְּעָמִים כֹּהֵן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וְיִשְׂרָאֵל נוֹאֵף בָּא עָלֶיהָ וְהִיא יוֹלֶדֶת בֵּן, סְבוּרִים בּוֹ שֶׁהוּא בְּנוֹ שֶׁל כֹּהֵן, וְעוֹמֵד אוֹתוֹ בֵּן וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמַעֲלֶה עוֹלוֹת בַּשַּׁבָּת, וְנִמְצָא מְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. הֲרֵי שֶׁעָבְרוּ הַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאֶפֶת עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְעָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ז, כו): וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ, אוֹי לָהּ לָעֲבֵרָה שֶׁעוֹבְרִין בָּהּ עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים, צָדָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְצָדָה בָּעוֹלָם הַבָּא. וַחֲרָמִים, הֶחָרָם הַזֶּה צָד בַּמַּיִם וְאֵינוֹ צָד בַּיַּבָּשָׁה, אֲבָל הָאִשָׁה צָדָה בַּמַּיִם וְצָדָה בַּיַּבָּשָׁה. לִבָּהּ, שֶׁהִיא תּוֹבַעַת בְּלִבָּהּ. אֲסוּרִים יָדֶיהָ, אִלְמָלֵא שֶׁאֲסוּרִים יָדֶיהָ שֶׁאֵינָהּ תּוֹבַעַת בַּפֶּה לֹא הָיְתָה מַנַּחַת לְאָדָם שֶׁלֹא תְהֵא תּוֹבַעְתּוֹ. טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּהּ, (גמרא גיטין צ-א): תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ דֵּעוֹת בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, כָּךְ יֵשׁ דֵּעוֹת בַּאֲנָשִׁים, יֵשׁ אָדָם שֶׁיּוֹרֵד זְבוּב בְּכוֹסוֹ וְזוֹרְקוֹ וְשׁוֹתֵהוּ, זֶה בִּשְׁאָר כָּל אָדָם שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ מְדַבֶּרֶת עִם שְׁכֵנֶיהָ וְעִם קְרוֹבֶיהָ וּמַנִּיחָהּ. יֵשׁ לְךָ אָדָם זְבוּב פּוֹרֵחַ עַל גַּב כּוֹסוֹ, וְהוּא נוֹטְלוֹ וְשׁוֹפְכוֹ וְלֹא טוֹעֲמוֹ, זֶה חֵלֶק רַע בַּאֲנָשִׁים שֶׁנָּתַן אֶת עֵינָיו בָּהּ לְגָרְשָׁהּ. יֵשׁ לְךָ אָדָם זְבוּב שָׁכֵן עַל גַּב כּוֹסוֹ, וְהוּא נוֹטְלוֹ וּמַנִּיחוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא, זֶה יְהוּדָה בֶּן פַּפּוּס שֶׁנָּעַל אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ. אֲמַרִין לֵיהּ נְהִיגִין הֲווֹן אֲבָהָתָךְ עָבְדִין כֵּן. יֵשׁ לְךָ אָדָם זְבוּב מֵת נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ וְהוּא נוֹטְלוֹ וּמוֹצְצוֹ וְשׁוֹתֵהוּ, זֶה הָרָשָׁע, שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ לִבָּהּ גַּס בַּעֲבָדֶיהָ, יוֹצְאָה לַשּׁוּק וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וּפְרוּמָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ וְרוֹחֶצֶת בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹחֲצִין, זוֹ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְגָרְשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, א): כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ, מַהוּ (דברים כד, ב): וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר, הַכָּתוּב קְרָאוֹ אַחֵר, שֶׁאֵין זֶה בֶּן זוּגוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, שֶׁהַלָּה הוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם עֶרְוָה וְהַלָּה נִכְשַׁל בָּהּ, אִם זָכָה הוּא לַשָּׁמַיִם הֲרֵי הוּא מְגָרְשָׁהּ, וְאִם לָאו סוֹף שֶׁהִיא קוֹבַרְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, ג): אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, רָאוּי הָיָה זֶה לְמִיתָה שֶׁהָאִשָּׁה הַזֹּאת הִכְנִיס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, עַל הָרִאשׁוֹן שֶׁגֵּרְשָׁהּ אָמַר שְׁלֹמֹה: טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּהּ. וְעַל הַשֵּׁנִי שֶׁהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ אָמַר הַכָּתוּב: וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּהּ, זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲבִיר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וּמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ בִּזְּמַן שֶׁרוֹאֶה שֶׁהִיא פְּרוּצָה. וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ, זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ קוֹלָנִית וְרַגְלָה רָמָה וּפְרוּצָה בִּשְׂחֹק וְאֵינוֹ מְקַנֵּא בָּהּ, לְפִי שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא קוֹלָנִיּוֹת, וְלֹא רֶגֶל רָמָה, וְלֹא פְּרוּצוֹת בִּשְׂחֹק, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה, תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אֵין אָדָם מְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בוֹ רוּחַ טָהֳרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה. וְתַלְיָא בִּפְלוּגְתָּא, דְּתָנֵי: וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ רְשׁוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה, הָא לָמַדְנוּ שֶׁהוּא רוּחַ טָהֳרָה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר רוּחַ טֻמְאָה, וְכִי רְשׁוּת יֵשׁ לוֹ לְאָדָם אוֹ חוֹבָה לְהַכְנִיס רוּחַ טֻמְאָה בְּעַצְמוֹ. תָּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כְּלַפֵּי שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה (ויקרא יט, יז): לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, יָכוֹל זוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וגו'. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה, כֵּיצַד עוֹבֶרֶת עָלָיו, כְּמָה דְתֵימָא (קהלת י, כ): כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עָלָיו בְּגָלוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה, וְאֵין עֲבֵרָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַכְרָזָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לו, ו): וַיְצַו משֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַחֲנֶה וגו'. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֵין קִנּוּי אֶלָּא לְשׁוֹן הַתְרָאָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יואל ב, יח): וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ. (במדבר ה, יד): וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה, תָּנֵי רַבִּי אוֹמֵר שָׁלשׁ טֻמְאוֹת נֶאֶמְרוּ בַּפָּרָשָׁה, אַחַת לַבּוֹעֵל, וְאַחַת לַבַּעַל, וְאַחַת לַתְּרוּמָה. וְכִי מָצָאנוּ אִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וּמֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה, אָמַר רַבִּי אָבִין אָכֵן אִתְאֲמַרַת, אַחַת לַבַּעַל, וְאַחַת לַבּוֹעֵל, וְאַחַת לַיָּבָם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי בּוֹן מַתְנִיתָא (גמרא סוטה ב-א): אָמְרָה כֵּן, וְאִם מֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

בידה, אין לי אלא בידה מנין לרבות גגה חצרה וחורבתה תלמוד לומר ונתן מכל מקום, אם כן למה נאמר בידה מה ידה מיוחדת שהיא רשותה כך כל דבר שהוא רשותה.