דברים כד:יב מדרש: איכה רבה, אוצר מדרשים וספרי דברים

גָּלְתָה יְהוּדָה, אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָן גּוֹלִים, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁגּוֹלִים אֵין גָּלוּתָם גָּלוּת, אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁאוֹכְלִים מִפִּתָּם וְשׁוֹתִים מִיֵּינָם, אֵין גָּלוּתָם גָּלוּת, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין אוֹכְלִין מִפִּתָּם וְאֵין שׁוֹתִין מִיֵּינָם, גָּלוּתָם גָּלוּת. אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן מְהַלְּכִים בְּאִסְקַפְטִיּוֹת שֶׁלָּהֶם, אֵין גָּלוּתָם גָּלוּת, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן מְהַלְּכִין יְחֵפִין, גָּלוּתָם גָּלוּת. לְכָךְ נֶאֱמַר: גָּלְתָה יְהוּדָה. כָּאן הוּא אוֹמֵר גָּלְתָה יְהוּדָה, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (ירמיה נב, כז): וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ תָּשַׁשׁ כֹּחָן כִּנְקֵבָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: גָּלְתָה יְהוּדָה. מֵעֹנִי, עַל שֶׁאָכְלוּ חָמֵץ בַּפֶּסַח, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, ג): לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי. דָּבָר אַחֵר, מֵעֹנִי, עַל שֶׁחָבְלוּ מַשְׁכּוֹן עָנִי בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כד, יב): וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. דָּבָר אַחֵר, מֵעֹנִי, עַל שֶׁעָשְׁקוּ שְׂכַר שָׂכִיר, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כד, יד): לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן. דָּבָר אַחֵר, מֵעֹנִי, עַל שֶׁגָזְלוּ מַתְּנוֹת עָנִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יט, י, כג, כב): לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם. דָּבָר אַחֵר, מֵעֹנִי, עַל שֶׁאָכְלוּ מַעֲשֵׂר עָנִי. רַבִּי בֵּיבַי וְרַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב הָאוֹכֵל טֶבֶל שֶׁל מַעֲשֵׂר עָנִי, חַיָּב מִיתָה. דָּבָר אַחֵר, מֵעֹנִי, עַל שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לב, יח): קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ, אָמַר רַבִּי אַחָא קוֹל קִלּוּס עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין לְךָ דּוֹר וָדוֹר שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל מֵחֶטְאוֹ שֶׁל עֵגֶל.

ז') ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (כ״א א'), הקב"ה הזהיר את ישראל למנות שופטים שדנים דין אמת לאמתו, ועומדין בדרכי צבור וגודרין להן את הפרצות ויתקנו את המקולקל. כשדנין דין אמת לאמתו מתקיים העולם ויהא שלום בעולם, שכך שנו חז״ל במשנה על ג' דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום (אבות סוף פ״א), ושלשתן נאמרו בפסוק אחד שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכריה ח' ט״ז). שכיון שנעשה הדין נעשה האמת, וכיון שנעשה האמת נעשה השלום. לפיכך צריכין הדיינים לידע את מי הן דנין והאיך הן דנין, ואם לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו וגו׳ (תהלים פ״ב), כלומר גורמין לעולם שיתמוטט שנאמר ימוטו כל מוסדי ארץ (שם). וכן וירעשו מוסדי תבל (ישעיה כ״ד י״ח), ואומר רועה התרועעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ (שם י״ט), נוע תנוע ארץ (שם כ׳). כל כך למה? לפי שאין עושין את המשפט, שנאמר וירא ה׳ וירע בעיניו כי אין משפט (ישעיהו נ״ט:ט״ו), אמר הקב״ה לדיינים אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פ״ב), דיינים, כמו עד האלקים יבא דבר שניהם (שמות כ״ב:ח׳). אכן כאדם תמותון (תהלים פ״ב), נתתי לכם מה שלא נתתי לאומה אחרת שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (שם קמ״ז), אחריו מה כתוב לא עשה כן לכל גוי. ראה כמה אוהב המשפט וחביב לפניו, ולפי שהמשפט מדה טובה ויתרה לפני הקב״ה מסרן למשה קודם לתרי״ג מצות, והיכן מסרה לו? במרה קודם לעשרת הדברות, שנאמר שם שם לו חוק ומשפט (שמות ט״ו:כ״ה), ואמר למשה סדרם לפני בני כשלחן ערוך שכן כתוב ואלה המשפטים אשר תשים וגו׳ כאדם שהוא נותן בפי התינוק שנאמר שימה בפיהם (דברים ל״א:י״ט). ולמה אהבן כ"כ? לפי שהשלום תלוי בהן. כשיש בין אדם לחברו תחרות ומצה כשעושין ביניהן דין השלום נעשה ביניהן. בא וראה כמה חביבין הדינים לפני המקום ב״ה ששקלן כנגד עשרת הדברות, שהדברות כל דבור ודבור מצוה היא בפני עצמה, אבל הדינין נאמר בהן עשרת מצוות עשה ועשר לאוין, ואלו הן הלאוין: לא תכירו פנים במשפט (דברים א' י״ז), לא תגורו מפני איש, לא תעשו עול במשפט (ויקרא י״ט ט״ו), לא תשא פני דל, לא תהדר פני גדול, לא תטה משפט אביונך (שמות כ"ג ו׳), לא תטה משפט גר יתום (דברים כ״ד י״ב), לא תטה משפט (שם ט״ז י״ט), לא תכיר פנים, לא תקח שוחד. הא למדת שחביבין הדינין לפניו כעשרת הדברות.

(יב) ואם איש עני הוא, אין לי אלא עני עשיר מנין תלמוד לומר ואם איש, אם כן למה נאמר עני ממהר אני ליפרע על ידי עני יותר מן העשיר.