כִּ֣י תִקְצֹר֩ קְצִֽירְךָ֨ בְשָׂדֶ֜ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֧ עֹ֣מֶר בַּשָּׂדֶ֗ה לֹ֤א תָשׁוּב֙ לְקַחְתּ֔וֹ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶ֑ה לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃
תנחומא בובר
ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (שמות כז כ). זש"ה הנך יפה רעיתי וגו' (שה"ש א טו), אמר ר' עקיבא לא כל העולם כולו ומלואו כדאי, כיום שניתן בו תורת שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים. אמר ר' אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה, למך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום, ואמר לו הוצא לי ממנה כך וכך סולת, כך וכך מורסן, כך וכך סובין, כך כל הכתובין קודש ושיר השירים קודש קדשים. א"ר ראה מה הקב"ה מקלס כנסת ישראל בתוכו, הנך יפה רעיתי, הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשה אבותיך, הנך יפה בית, הנך יפה בשדה, בבית על מזוזות ביתך (דברים ו ט), בשדה בתרומות ומעשרות ובלקט שכחה ופאה, הנך יפה בגג ועשית מעקה לגגך (שם כב ח), הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא.
פסיקתא דרב כהנא
[ה] ר' לוי פתח והייתם לי קדושים וג' (ויקרא כ:כו). ר' יודן בשם ר' חמא בר חנינא, ר' ברכיה בשם ר' אבהו, אם נאמר ואבדיל אומות העולם מכם לא היתה תקומה לאומות העולם, אלא ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (שם), כזה שהוא בורר את היפה מתוך הרע, בורר וחוזר ובורר, אבל כשהוא בורר את הרע מתוך היפה, בורר ושוב אינו בורר. אמ' ר' לוי בכל מעשיהם ישר' משונים מאומות העולם, בחרישתן ובזריעתן ובקצירתן ובעימורן ובדישתן ובגרניהם וביקביהם ובמיניינן ובחשבונם. בחרישתן, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כב:י). ובזריעתן, לא תזרע כרמך כלאים (שם כב:ט). בקצירתן, ולקט קצירך לא תלקט (ויקרא יט:ט). ובעמירתן, ושכחת עומר בשדה לא תשוב וג' (דברים כד:יט). בדישתן, לא תחסום שור בדישו (שם כה:ד). בגרניהן וביקביהן, הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך (שם טו:יד). ובמיניינן ובחשבנן, שיהו אומ' העולם מונין לחמה וישר' ללבנה, החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב:ב).
ספרא
[ה] מנין שאין משלמים מן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו? תלמוד לומר "ונתן לכהן את הקדש" – דבר הראוי להיות (ס"א לעשות) קדש, שאין הקדש פודה את הקדש, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים משלמים מכולם.