דברים כז:ו מדרש: פסיקתא רבתי, עין יעקב, ספרא ומדרש תנחומא

יתברך שמו ויתעלה זכרו שהוא מחבב את ישראל ותיקן להם עשרת ימי תשובה שאפילו (מיד) [יחיד] עושה בהן תשובה מקבלין תשובתו כתשובת צבור, לפיכך צריכין כל ישראל להחזיק בתשובה ולעשות שלום בין אדם לחבירו ולמחול זה לזה בעי"כ כדי שיקבל תשובתם ותפלתם לפני הקדוש ברוך הוא בשלום ובחיבה יתירה, שכן מצינו שגדול כח השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, שנאמר ותצחק שרה בקרבה וגו' ואדני זקן (בראשית י"ח י"ב) ויאמר ה' (לאברהם) [אל אברהם] וגו' ואני זקנתי (בראשית י"ח י"ג) היא אמרה ואדוני זקן ושינה בו (התיבה) [הקב"ה] ואמר כנגד שרה ואני זקנתי כדי שלא תפיל איבה ביניהם, א"ר אלעזר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין ע"ז ועושין שלום ביניהן (ועושין) ועומדין בחברה אחת אין מד"הד נוגעת בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד' י"ז), וא"ר אלעזר גדול השלום שאפילו ברכת כהנים חותם בו שנאמר וישם לך שלום (במדבר ו' כ"ו), ואף לעוה"ב כשיחזור הקב"ה לירושלים (ויחזור) [ויחזיר] כל (הגלות) [הגליות] בתוכה לשלום הוא מחזירם שנאמר שאלו שלום ירושלים (תהלים קכ"ב ו') וכן הוא אומר הנני נוטה (אליך) [אליה] כנהר שלום (ישעיה ס"ו י"ב), בא וראה כמה גדול שכר המשים שלום בין אדם לחבירו כתוב אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלהיך (דברים כ"ז ו') מה אבנים שאינן שומעות ואין רואות ואין מריחות ואין מדברות הואיל (ומשימים) [ומשימות] שלום בין אדם לחבירו על [ידי] הזבחים אדם שהוא שומע ורואה ומריח ומדבר הוא משים שלום בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה. ת"ר שלשה דברים מבטלין גזירה רעה ואלו הן תפלה תשובה וצדקה, ושלשתן בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהן ויתפללו (דהי"ב ז' י"ד) זו תפלה, ויבקשו פני (דברי הימים ב' ז') זו צדקה שנאמר אני בצדק אחזה פניך (תהלים י"ז ט"ו), וישובו (מדרכם) [מדרכיהם] הרעים (דברי הימים ב' ז') זו תשובה, לכך נאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך.

אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב: מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה, שֶׁל אֲבָנִים הָיָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: (שמות כ) 'אֲבָנִים' (דברים כז) 'אֲבָנִים' (שם) 'אֲבָנִים' שָׁלֹשׁ פְּעָמִים? אֶחָד שֶׁל שִׁילֹה וְאֶחָד שֶׁל נוֹב וְגִבְעוֹן וְאֶחָד בְּבֵית עוֹלָמִים. מֵתִיב רַב אַחָא בַּר אַמִי: אֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה, לֹא נִסְתַּלְּקָה מֵעַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, אֶלָּא בִּימֵי שְׁלֹמֹה, וְאֵשׁ שֶׁיָּרְדָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה לֹא נִסְתַּלְּקָה עַד שֶׁבָּא מְנַשֶּׁה וְסִלְּקָהּ. וְאִם אִיתָא, מֵעִיקָּרָא הוּא דְּאִיסְתַּלֵּק לֵיהּ? הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי נָתָן, דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה שֶׁל נְחֹשֶׁת הָיָה, חָלוּל וּמָלֵא אֲבָנִים. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מַאי 'לֹא נִסְתַּלְּקָה'? לֹא נִסְתַּלְּקָה לְבַטָּלָה. מַאי הִיא: רַבָּנָן אַמְרֵי: שְׁבִיבָא הֲוָה מְשַׁדְּרָא. רַב פָּפָּא אָמַר: אוּשְׁפִּיזָא הֲוָה נָקִיט, וְזִמְנִין הָכָא וְזִמְנִין הָכָא.

הוספה: [ח] רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר "אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך" – אבנים המטילות שלום. והרי הדברים קל וחמר: ומה אם אבנים – שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות – על ידי שמטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הכתוב "לא תניף עליהם ברזל", אדם שמטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין עיר לעיר, ובין מדינה למדינה, ובין אומה לחברתה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו הפורעניות!