דברים כז:יג מדרש: ויקרא רבה, אוצר מדרשים, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ותנחומא בובר

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אַף הַכְּתוּבִים חָלְקוּ כָּבוֹד לְיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּתֵימָא (ויקרא א, ב): אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם, אֲבָל כְּשֶׁהוּא בָּא לְדַבֵּר בְּדָבָר שֶׁל גְּנַאי, רְאֵה מַה כָּתוּב אָדָם מִכֶּם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (ויקרא יג, ב): כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר תַּרְתֵּין שִׁיטִין (דברים טו, ד): אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן, כְּשֶׁהוּא בָּא לְדַבֵּר בְּדָבָר שֶׁל גְּנַאי כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקִּרְבְּכֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (דברים טו, יא): מִקֶּרֶב הָאָרֶץ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שִׁיטָה אַחֶרֶת, וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ לְקַלֵּל אֶת הָעָם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (דברים כז, יג): וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה, אֲבָל בַּבְּרָכָה כָּתוּב (דברים כז, יב): אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַמֵּי בְּשֵׁם רַבִּי אִלְעָאי אָמְרוּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכְּשֶׁהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם צַדִּיקִים כּוֹבְשִׁין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה.

ד) פחז כמים אל תותר, וכל כך למה שנוטלו ממך ג׳ כתרים הללו? לפי שפחזת, כמו יחפוץ (יחפוז) זנבו כמו ארז (איוב מ' י״ז) כלומר נתקשה ולא נכנע. פחז כמים, כמים הנגרים ארצה בזריזות, שהרי שאר משקין יורדין בנחת כמו היין והחלב והדבש, וריח לא נשאר בכלי כשהן (המים) נשפכין ממנו, כך כל כעסך הבערת. כי עלית משכבי אביך, כדי לבלבל יצועי, שכיון שמתה רחל הביא יעקב אבינו את בלהה והושיבה על יצועה, אמר ראובן לא דיי שאחות אמי צרה לאמי אלא גם שפחתה תהא צרה לאמי, עמד ובלבל יצועה, לפיכך אמר לו אז חללת שלשה כתרים הללו על עסקי יצועי. עלה, עלית לא נאמר אלא עלה שאין לו תרופה עד שיבא משה רבינו שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות י״ט ג'). שכיון שכתוב אלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וגו׳ ואמרו ארור שוכב עם אשת אביו (דברים כ״ז) ידעו הכל כי ראובן אביהם של שבט לא שכב את בלהה פלגש אביו. וישמע ישראל, ולא עשה בו נקודות (סוף פסוק) כדרך כל הפסוקים אלא צורף הענין עם ויהיו בני יעקב שנים עשר, ללמדך שנקי היה אותו צדיק מאותו עון. כיוצא בדבר אתה אומר אשר ישכבון הנשים הצובאות (ש"א ב׳ כ״ב) אפשר חפני ופנחס שוכבים את נשי ישראל והן שותקין? אלא ששהו את קיניהן והיו מתאחרות לישכב עם בעליהן ומעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום, להודיעך שהתורה לא ניתנה לטיפשין ולא נמסרה אלא לחכמים לדרוש ולאזן ולחקור אותן ולתקן מדרשות נאות, דברים דבורים על אופניהם לקיים מה שנאמר משפטי ה' אמת צדקו יחדו (תהלים י"ט) ואין מקרא עוקר מקרא. ד״א פחז כמים, לשון נוטריקון – פ׳חדת מן החטא, ח׳לית, ז׳רחה תפילתך. אל תותר, שלא נותר בך חטאת ואע״פ שעלית משכבי אביך. אז חללת יצועי עלה, עלה שבחך בהצלת אחיך שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם (שמות ל״ז כ״א).

תניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר לוי למעלה ואי אפשר לומר למעלה שכבר נאמר למטה הא כיצד זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה רבי יאשיה אומר כל הראוי לשרת למטה והשאר למעלה רבי אומר אלו ואלו למטה עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה והאי (דברים כז יג) על על בסמוך אתה אומר על בסמוך או אינו אלא על ממש כשהוא אומר (שמות מ ג) וסכות על הארון את הפרכת הוי אומר על בסמוך: