וְעָנ֣וּ הַלְוִיִּ֗ם וְאָֽמְר֛וּ אֶל־כָּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל ק֥וֹל רָֽם׃ (ס)
תנחומא בובר
ד"א ברצות ה', אלו ישראל שכתיב בהם (וכל) [כל] איש ישראל (דברים כז יד), כשהיו במצרים כיון שבאתה השעה להיגאל, גם אויביו ישלים אתו, זה פרעה, שכתיב בו אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל (שמות טו ט), לכך נאמר ויהי בשלח פרעה.
מדרש תנאים
נאמר כאן וענו ואמרו ונאמר להלן (כז יד) וענו הלוים ואמרו וכת' (שמות יט יט) והאלהים יע' בק' מה להלן בלשון הקדש אף ענייה האמ' כאן בלשון הקדש שכל מקום שנ' ענייה ואמירה (בכה) [ככה] כה הרי הוא בלשון הקדש:
מדרש לקח טוב
פס'. והיה כי יביאך ה'. והיה מיד. כי יביאך משכר שתבוא תירש. ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. מקיש קללה לברכה. מה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם. מה קללה בלוים שנאמר (דברים כ״ז:י״ד) וענו הלוים ואמרו. אף ברכה בלוים, כשם שהקללה בלשון הקדש. כך הברכה בלשון הקדש. מה קללה בכלל ופרט אף ברכה בכלל ופרט. מה קללה. אלו ואלו עונין אמן אף ברכה אלו ואלו עונין אמן. ד״א ונתתה את הברכה. שתהא ברכה קודמת לקללה הפכו פניהם כלפי הר גריזים בשעת הברכה ובשעת הקללה הפכו פניהם כלפי הר עיבל: