הָרַכָּ֨ה בְךָ֜ וְהָעֲנֻגָּ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹא־נִסְּתָ֤ה כַף־רַגְלָהּ֙ הַצֵּ֣ג עַל־הָאָ֔רֶץ מֵהִתְעַנֵּ֖ג וּמֵרֹ֑ךְ תֵּרַ֤ע עֵינָהּ֙ בְּאִ֣ישׁ חֵיקָ֔הּ וּבִבְנָ֖הּ וּבְבִתָּֽהּ׃
איכה רבה
מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת בַּיְתוּס שֶׁקִּדְּשָׁהּ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנִכְנְסָה פַּעַם אַחַת לִרְאוֹת, וְאָמְרָה אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהוֹצִיאוּ לָהּ טַפֵּטִיּוֹת מִפֶּתַח בֵּיתָהּ עַד פֶּתַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְיַחֲפוּ רַגְלֶיהָ, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְיַחֲפוּ רַגְלֶיהָ, וּכְשֶׁמֵּת יְהוֹשֻׁעַ בַּעְלָהּ פָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים סָאתַיִם יַיִן בְּכָל יוֹם, וְהָא תַנְיָא אֵין פּוֹסְקִין יַיִן לָאִשָּׁה, רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר לְשׁוּם זְנוּת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ד, יא): זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב. רַבִּי יְחִזְקְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרוּ לְתַבְשִׁילֶיהָ. וְעוֹד תְּנַן אִם הָיְתָה מְנִיקָה פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִים לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי מוֹסִיף, יַיִן, שֶׁהַיַּיִן מַרְבֶּה אֶת הֶחָלָב. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אִם לֹא רְאִיתִיהָ שֶׁקָּשְׁרוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם שֶׁל עַרְבִיִּים, וְהָיוּ מְרִיצִין לָהּ מִירוּשָׁלַיִם וְעַד לוּד, וְקָרָאתִי עָלֶיהָ הַפָּסוּק הַזֶּה (דברים כח, נו): הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה וגו'.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא שדרתיה לשלוחה אמרה ליה זיל אייתי לי סמידא אדאזל איזדבן אתא אמר לה סמידא ליכא חיורתא איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזיל איזדבן אתא ואמר לה חיורתא ליכא גושקרא איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזיל איזדבן אתא ואמר לה גושקרא ליכא קמחא דשערא איכא אמרה ליה זיל אייתי אדאזיל איזדבן הות שליפא מסאנא אמרה איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל איתיב לה פרתא בכרעה ומתה קרי עלה ר׳ יוחנן בן זכאי (דברים כח נה) הרכה בך והענוגה וגו׳ איכא דאמרי גרוגרת דרבי צדוק אכלה ואיסטניסא ומתה דרבי צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרוב ירושלים כי הוה אכיל מידי הוה מתחזי מאבראי וכי הוה בארי מייתי ליה גרוגרת מייץ מייהו ושדי להו כי הוה (קא) ניחא נפשה אפיקתא לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא אמרה האי למאי מיבעי׳ לי היינו דכתיב (יחזקאל ז יט) כספם בחוצות ישליכו:
עין יעקב
יט מַרְתָּא בַּת בַּיְתּוּס, עַתִּירָתָא דִּירוּשְׁלֶם הַוְיָא, שָׁדַרְתֵּיהּ לִשְׁלוּחָהּ, אָמְרָה לֵיהּ: זִיל אַיְתִּי לִי סְמִידָא! אַדְאָזַל, אִיזְדַּבַּן. אָתָא אָמַר לָהּ: סְמִידָא לֵיכָּא, חִיוַרְתָּא אִיכָּא. אָמְרָה לֵיהּ: זִיל אַיְתִּי לִי! אַדְאָזַל, אִיזְדַּבַּן. אָתָא וְאָמַר לָהּ: חִיוַרְתָּא לֵיכָּא, גּוּשְׁקָרָא אִיכָּא. אָמְרָה לֵיהּ: זִיל אַיְתִּי לִי! אַדְאָזַל אִיזְדַּבַּן. אָתָא וְאָמַר לָהּ: גּוּשְׁקָרָא לֵיכָּא, קִמְחָא דְּשַׂעֲרֵי אִיכָּא. אָמְרָה לֵיהּ: זִיל אַיְתִּי לִי! אַדְאָזַל, אִיזְדַבַּן. הֲוָת שְׁלִיפָא מְסָאנָא, אָמְרָה: אֵפּוּק וְאֵחְזֵי אִי מַשְׁכַּחְנָא מִידִי לְמֵיכַל. אֶתִּיב לָהּ פַּרְתָּא בְּכַרְעָא וּמֵתָה. קָרִי עֲלָהּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: (דברים כ״ח:נ״ו) "הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה" וְגוֹ'. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: גְּרוֹגֶרֶת דְּרַבִּי צָדוֹק אָכְלָה וְאִיתְּנִיסָא וּמֵתָה. דְּרַבִּי צָדוֹק יָתִיב אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּתַעֲנִיתָא דְּלֹא לִיחְרוֹב יְרוּשְׁלֶם. כִּי הֲוָה אָכִיל מִידִי, הֲוָה מִתְחָזֵי מֵאִבְּרָאִי, וְכִי הֲוָה בָּארִי, מַיְתִּי לֵיהּ גְּרוֹגָרוֹת, מַיִיץ מַיָיהִי וְשָׁדִי לְהוּ. כִּי הֲוָה קָא נֵיחָא נַפְשָׁהּ, אַפִּיקְתָּהּ לְכָל דַּהֲבָא וְכַסְפָּא, שָׁדִיתֵיהּ בְּשׁוּקָא, אָמְרָה: הַאי, לְמַאי מִיבָּעִי לִי? הַיְנוּ דִּכְתִיב: (יחזקאל ז׳:י״ט) "כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ".