דברים כט:ג מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ודברים רבה

ת״ר (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם אמר משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקב״ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה לכם לומר תן לנו אתה כפויי טובה הם דכתיב (במדבר כא ה) ונפשנו קצה (ע״ב) בלחם הקלקל. בני כפויי טובה דכתיב (בראשית ג יב) האשה אשר נתתה עמדי וגו׳ אף משה רבינו לא רמזה להם לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר (דברים כט ג) ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו׳ וכתיב (שם) ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת אמר רבא ש״מ לא קאים אינש אדעתא דרביה עד ארבעין שנין:

וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת (דברים כט, ג), מַהוּ וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ה, כו): מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם וגו', שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁתָקוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְחַבָּר אֶחָד קָשֶׁה שֶׁרָאָה עַכְנָא אַחַת קָשָׁה, אָמַר מִי יוּכַל לַחַבֵּר אֶת זוֹ, אָמְרוּ לוֹ וְלֹא אַתְּ הַחַבָּר, הַכֹּל מִמְּךָ. כָּךְ כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם, הָיָה לָהֶן לוֹמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה תֵּן, לְפִיכָךְ אָמַר משֶׁה וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת. דָּבָר אַחֵר, מִי יִתֵּן, אָמַר רַבִּי מֵאִיר מִי גָדוֹל הַגַּנָּב אוֹ הַנִּגְנָב, הֱוֵי אוֹמֵר הַנִּגְנָב גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נִגְנָב וְשׁוֹתֵק, כָּךְ כְּתִיב (תהלים עח, לו לז): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ, כִּבְיָכוֹל, וְהוּא אוֹמֵר מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם. דָּבָר אַחֵר, וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ אָמַר לָהֶם משֶׁה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כֵּיצַד, שְׁנֵי דְּבָרִים גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶחָד עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד עַל משֶׁה, אֶחָד עַל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם. וְאֶחָד עַל משֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ משֶׁה לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ג, כז): לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וּמשֶׁה בִּקֵּשׁ מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַטֵּל אֶת שְׁתֵּיהֶן, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (במדבר יד, יט): סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וּבָטְלָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְקַיְּמָה שֶׁל משֶׁה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, כ): סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. כֵּיוָן שֶׁבָּא לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִתְחִיל אוֹמֵר (דברים ג, כה): אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, כְּבָר בִּטַּלְתָּ אֶת שֶׁלִּי וְקִיַּמְתִּי אֶת שֶׁלְּךָ, אֲנִי אָמַרְתִּי וְאַשְׁמִידֵם, וְאַתְּ אָמַרְתְּ סְלַח נָא, וְנִתְקַיֵּם שֶׁלְּךָ, וְאַף עַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי לְקַיֵּם אֶת שֶׁלִּי וּלְבַטֵּל אֶת שֶׁלְּךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, אַתָּה רוֹצֶה לֶאֱחֹז אֶת הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי רָאשִׁין. אָמַר לוֹ, אִם אֶעְבְּרָה נָא אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם, בַּטֵל סְלַח נָא, וְאִם סְלַח נָא אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם, בַּטֵּל אֶעְבְּרָה נָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה רַבֵּינוּ כָּךְ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָמוּת משֶׁה וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בוֹ וְלֹא תִּנָזֵּק צִפָּרְנוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק, כֵּיוָן שֶׁנָּטָה משֶׁה לָמוּת וְלֹא בִּקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיִּכָּנֵס לָאֶרֶץ, כִּנֵּס אוֹתָן וְהִתְחִיל מוֹכִיחָן, אָמַר לָהֶם אֶחָד פָּדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּעֵגֶל, וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לִפְדוֹת אָדָם אֶחָד, הֲרֵי וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת, אָמַר לָהֶם אִי אַתֶּם זְכוּרִים כָּל מַה שֶּׁהִנְהַגְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, ד): וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר וגו'.