דברים כ:יח מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב וספרי דברים

ת״ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנאמר (דברים כז ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה ואח״כ סדוהו אותו בסיד א״ל רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות את התורה א״ל בינה יתירה נתן הקב״ה באומות ושגרו נוטירין שלהם וקלפו את הסיד והשיאוה באותה שעה נתחתם גזר דינם על ע״ז לבאר שחת שהיה להם ללמוד תורה ולא למדו רבי שמעון אומר על גבי סיד כתבוה וכתבו להם למטה (דברים כ יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם הא למדת שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם אמר רבא בר שילא מ״ט דר״ש דכתיב (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד על עסקי סיד ורבי יהודה אמר לך כסיד מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה אף אותם האומות אין להם תקנה אלא שריפה כמאן אזלא הא דתניא (דברים כא י) ושבית שביו לרבות כנענים שבח״ל שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם (דף לו) כמאן כר׳ שמעון:

פז תָּנוּ רַבָּנָן: כֵּיצַד כָּתְבוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַל גַּבֵּי אֲבָנִים כְּתָבוּהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כז) "וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". וְאַחַר כָּךְ סָדוּהוּ אוֹתוֹ בַּסִּיד. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: לִדְבָרֶיךָ, הֵיאַךְ לָמְדוּ הַגּוֹיִם אֶת הַתּוֹרָה? אָמַר לוֹ: בִּינָה יְתֵרָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּגּוֹיִם וְשִׁגְּרוּ נוֹטִירִין שֶׁלָּהֶם, וְקִלְּפוּ אֶת הַסִּיד, וְהִשִּׂיאוּהָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין עַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁהָיָה לָהֶם לִלְמֹד תּוֹרָה וְלֹא לָמְדוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַל גַּבֵּי סִיד כְּתָבוּהָ, וְכָתְבוּ לָהֶם לְמַטָּה: (דברים כ) "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם". הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאִם [הָיוּ] חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה, [הָיוּ] מְקַבְּלִים אוֹתָם. אָמַר רָבָא בַּר (רב) שִׁילָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דִּכְתִיב: (ישעיה לג) "וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד", עַל עִסְקֵי סִיד. וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לְךָ: כְּסִיד, מַה סִּיד אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא שְׂרֵפָה, אַף אוֹתָן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֵין לָהֶם תַּקָּנָה אֶלָּא שְׂרֵפָה. כְּמַאן אַזְלָא הָא דְּתַנְיָא: (דברים כא) "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ", לְרַבּוֹת כְּנַעֲנִים (של ארץ ישראל) [שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ], שֶׁאִם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, מְקַבְּלִים אוֹתָם, כְּמַאן? כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

(יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות, מלמד שאם עושים תשובה אין נהרגים.