רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃ (פ)
ספרא
הוספה: [ז] לענין רשעים מהו אומר? "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא…" והרי הדברים קל וחמר: ומה אם האילנות – שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים – על שאינם עושין את הפירות לא חס עליהם המקום מלהעבירם מן העולם, אדם שאינו עושה את התורה ואינו עושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שלא יחוס עליו הכתוב מלהעבירו מן העולם!
עין יעקב
אָמַר רַב: דִּיקְלָא דְּטָעִין קַבָּא, אָסוּר לְמִקַצְצֵיהּ. מֵיתִיבִי: אשתשר כַּמָּה יְהֵא בַּזַּיִת וְלֹא יְקַצְּצֶנּוּ? רֹבַע. שַׁאנִי זֵיתִים, דַּחֲשִׁיבִי. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לָא שָׁכִיב שִׁיבְחָא בְּרִי, אֶלָּא דְּקָץ תְּאֵינָתָא בְּלָא זִמְנָהּ. אָמַר רַבִינָא: וְאִם הָיָה מְעֻלֶּה בְּדָמִים, מֻתָּר. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: (דברים כ׳:כ׳) "רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע", זֶה אִילַן מַאֲכָל. "כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא", זֶה אִילַן סְרָק. וְכִי מֵאַחַר שֶׁסּוֹפוֹ לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא"? לְהַקְדִּים סְרָק לְמַאֲכָל. יָכוֹל אֲפִלּוּ מְעֻלֶּה בְּדָמִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'רַק'. שְׁמוּאֵל אַיְתִּי לֵיהּ אֲרִיסֵיהּ תַּמְרֵי, אָכִיל, טָעִים בְּהוּ טַעְמָא דְּחַמְרָא. אָמַר לֵיהּ: מַאי הַאי? אָמַר לֵיהּ: בֵּינֵי גּוּפְנֵי קַיְמֵי. אָמַר: מַכְחְשֵׁי בְּחַמְרָא כּוּלֵי הַאי? לְמָחָר אַיְתִּי לִי מְקוֹרַיְהוּ. רַב חִסְדָּא חֲזָא תָּאלֵי בֵּי גּוּפְנֵי, אָמַר לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ: עַקְרִינְהוּ: גּוּפְנֵי, קָנֵי דִּיקְלֵי, דִּיקְלֵי, לָא קָנֵי גּוּפְנֵי.