דברים לא:יח מדרש: עין יעקב, רות רבה (לרנר), רות רבה וויקרא רבה

(דברים לא) "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא", אָמַר רָבָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף עַל פִּי שֶׁהִסְתַּרְתִּי פָּנַי מֵהֶם, (דכתיב: (שמות לג) "ודבר ה' אל משה, פנים אל פנים", אותם הפנים אסתיר, אבל) "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ". רַב יוֹסֵף אָמַר: יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ, (להגן) שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נא) "וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה הֲוָה קָאִי בֵּי קֵיסָר, אַחְוִי לֵיהּ הַהוּא צְדוֹקִי: עַמָּא, דְּאַהַדְרִינְהוּ מָרִיהּ לְאַפֵּיהּ מִינֵיהּ. אַחְוִי לֵיהּ: (איהו) וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ (להגן). אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (בן חנניה): מַאי אַחְוִי לָךְ? עַמָּא, דְּאַהַדְרִינְהוּ מָרִיהּ לְאַפֵּיהּ מִינֵיהּ. (ומאי אחוית ליה הכי והכי) [וַאֲנָא מַחְוִינָא לֵיהּ: יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ]. אָמַר לֵיהּ לְהַהוּא צְדוֹקִי: מַאי אַחְוִית לֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: עַמָּא, דְּאַהַדְרִינְהוּ מָרִיהּ לְאַפֵּיהּ, (והוא) וּמַאי אַחְוִי לָךְ? אָמַר: לָא יָדַעְנָא. אָמַר: גַּבְרָא דְּלָא יָדַע מַאי מַחְווּ לֵיהּ בְּמָחוֹג, מַחְוִי קַמֵּיהּ מַלְכָּא?! אַפְּקוּהוּ (לההוא צדוקי) וְקַטְלוּהוּ. כִּי קָא נִיחָא נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא, אַמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן: וּמַאי תִּיהֱוֵי עֲלָן מִן צְדוֹקִים? אָמַר לְהוּ: (ירמיה מט) "אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם", כֵּיוָן דְּאָבְדָה עֵצָה שֶׁל בָּנִים, נִסְרְחָה חָכְמָתָם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (בראשית לג) "וַיֹאמֶר: נִסְעָה וְנֵלֵכָה, וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ". רַבִּי אִילָא הֲוָה סָלִיק וְאָזַל בְּדַרְגָּא דְּבֵי (רבא) [רַבָּה] בַּר שִׁילָא, שַׁמְעֵיהּ לְהַהוּא יְנוּקָא דַּהֲוָה קָא קָרִי: (עמוס ד) "כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ, וּמַגִיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ", אָמַר: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מַגִיד לוֹ מַה שֵּׂחוֹ, תַּקָנָה יֵשׁ לוֹ?! מַאי, 'מַה שֵּׂחוֹ'? אָמַר רַב: אֲפִלּוּ שִׂיחָה יְתֵרָה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, מַגִּידִין לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת מִיתָה. אֵינִי, וְהָא רַב כַּהֲנָא הֲוָה גַּנִּי תּוּתֵי פּוּרְיֵיהּ דְּרַב, [וְשַׁמְעֵיהּ דְּסָח וְצָחַק וְעָשָׂה צְרָכָיו. אָמַר: דָּמִי פּוּמֵיהּ דְּרַב כְּמַאן דְּלָא טָעִים לֵיהּ תַּבְשִׁילָא. אָמַר לֵיהּ: כַּהֲנָא, פּוּק! לָאו אוֹרַח אַרְעָא! לָא קַשְׁיָא, כָּאן דְּצָרִיךְ לִרְצוּיָהּ, הָא, דְּלָא צָרִיךְ לִרְצוּיָהּ]. (ירמיה יג) "וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ, בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה". מַאי, 'בְּמִסְתָּרִים'? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר (אויא) [אִינְיָא] מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: מָקוֹם יֵשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבּוֹכֶה בּוֹ וּ'מִסְתָּרִים' שְׁמוֹ. וּמַאי, 'מִפְּנֵי גֵוָה'? אָמַר רַב [שְׁמוּאֵל בַּר] יִצְחָק: מִפְּנֵי גַּאֲוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּטְּלָה מֵהֶם וְנִתְּנָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: מִפְּנֵי גַּאֲוָתָהּ שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁנִּטְּלָה. וּמִי אִיכָּא בִּכְיָּה קַמֵּיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? וְהָא אָמַר רַב פָּפָּא: אֵין עַצְבוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ד"ה א טז) "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ"? לָא קַשְׁיָא, הָא, בְּבָתֵּי גַּוָּאִי, הָא בְּבָתֵּי בְּרָאִי. וּבְבָתֵּי בְּרָאִי לֵיכָּא עַצְבוּת? וְהָא כְּתִיב: (ישעיה כב) "וַיִקְרָא אֲדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק"? שַׁאנִי חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָשׁ, דַּאֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי (השרת) [שָׁלוֹם] בָּכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לג) "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה, מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן". (ירמיה יג) "וְדָמֹעַ תִּדְמַע, וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה, כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת הַלָּלוּ, לָמָּה? אַחַת, עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. וְאַחַת, עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי. וְאַחַת, עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמְּקוֹמָן. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: אַחַת, עַל בִּטּוּל תּוֹרָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמְּקוֹמָן, הַיְנוּ דִּכְתִיב: "כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'". אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: אַחַת, עַל בִּטּוּל תּוֹרָה, מַאי, "כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'"? כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹמָן, אֵין לְךָ בִּטּוּל תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה.

[ז] ויהי בימי שפוט השופטים. [ר' תנחומא [בשם] רבי חייא רבא, ור' ברכיה בשם] ר' אלעזר, זה מדרש עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנ' ויהי [בימי] צרה ר' שמואל בר נחמני אמ' חמשה הן. ויהי בימי אמרפל (בראשית יד: א) מה צרה היתה שם? עשו מלחמה (שם: ב) לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה, ובשבילו היה המלך זקוק למדינה. פעם אחת באו [הברבריין] ונזדווגו [לו]. ואמר ווי, שאין המלך כמות שהיה. כך העולם לא נברא אלא בזכות אברהם, הה"ד ויבוא אל עין משפט היא קדש (שם: ז). א"ר אחא, לא באו אלא לסמות גלגל עינו של עולם. עין שעשתה מידת הדין בעולם, אתם מבקשין לסמותה. היא קדש - א"ר אחא, הוא כת', הוא שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש. וכיון שבאו אותן המלכים ונזדווגו [לו], התחילו הכל צוחין ווי, ויהי בימי אמרפל. ויהי בימי אחז (ישעיה ז: א) מה צרה הייתה [שם]? ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו' (שם ט: יא). לבן מלכים שנזדווג פירגונו להמיתו. אמ', [אם] אני הורגו, הריני מחוייב מיתה למלך, אלא הריני מושך מניקתו ממנו, ומעצמו הוא מת. כך אמ' אחז, אם אין גדיים אין [תיישים, אם אין תיישים אין צאן], אם אין צאן, אין רועה. היה סבור בדעתו לומר, אם אין קטנים אין גדולים, [אם אין גדולים אין] תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים, אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, והקב"ה מסלק שכינתו מישר', הה"ד צור תעודה, חתום תורה בלמודי (שם ח: טז). ר' הונא בשם ר' אלעזר, למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב ב"ר אבהו בשם ר' אחא, אמ' ישעיה, וחיכיתי לי"י המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו (שם: יז) אין לך שעה [קשה] מאותה שעה שכת' בה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים לא: יח) מאותה שעה קיויתי לו, כי לא תשכח מפי זרעו (שם שם: כא), ומה הועיל לו? הנה אנכי והילדים אשר נתן לי י"י לאות ולמופת בישר' (ישעיה ח: יח), וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו? אלא כיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי בימי אחז. ויהי בימי יהויקים (ירמיה א: ג) מה צרה הייתה שם? ראיתי את הארץ והנה תוהו ובהו (שם ד: כג). למלך ששלח פרוסדוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה? נטלו אותה וקרעו אותה [ושרפו אותה באש], אמרו אוי לנו כשהרגיש המלך דברים הללו, כדכת' ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, יקרעה בתער (ירמיה לו: כג). כיון שראו, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי [בימי] יהויקים. ויהי בימי אחשורוש (אסתר א: א) מה צרה הייתה? להשמיד להרוג ולאבד [את כל היהודים] (שם ג: יג). למלך שהיה לו כרם ונזדווגו [לו] שלשה שונאים. הראשון התחיל מקטף בעוללות, השני התחיל מזנב באשכולות, והשלישי מעקר בגפנים. כך פרעה הרשע אמ', כל הבן הילוד [היאורה תשליכוהו] (שמות א: כב). נבוכד נצר אמ', החרש והמסגר אלף (מ"ב כד: טז). [ר' ברכיה בשם ר' יהודה, החרש אלף, והמסגר אלף. ורבנן אמרי, כלן אלף. ר' שמואל בר יצחק אמ', אלו הבליוטין. ר' יהודה בר' סימון אמ', אלו] תלמידי חכמים. המן ביקש לעקור את כל הביצה. אמ', אנא זבינתיה בבינותא באין להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג: יג). כיון שראו הכל התחילו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש. ויהי בימי שפוט השופטים. מה צרה הייתה? ויהי רעב בארץ. למדינה שהייתה חייבת לפייס את המלך, שלח גבאי טמיון לגבותה, מה עשו בני המדינה תלו אותו וגבו אותו, ואמרו מה שרצה לעשות לנו עשינו לו. וכן היה אחד מישר' הולך אצל הדיין והיה הדיין מבקש להלקותו, והיה מלקה את הדיין. אמ' מה שביקש לעשות לי עשיתי לו. כך אוי לדור ששופט את שופטיו, ויהי בימי שפוט השופטים.

רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר, הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה עָלָה בְּיָדֵינוּ מִן הַגּוֹלָה, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי, צָרָה. רַבִּי חִיָּא רַבָּה כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי, מְשַׁמֵּשׁ צָרָה וְשִׂמְחָה, אִם צָרָה אֵין כַּיּוֹצֵא בָהּ, אִם שִׂמְחָה אֵין כַּיּוֹצֵא בָהּ. רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר חֲמִשָּׁה בִּימֵי הֵם (בראשית יד, א): וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, עָשׂוּ מִלְחָמָה, לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה שָׁרוּי בִּמְדִינָה וּבִשְׁבִילוֹ הָיָה הַמֶּלֶךְ נִזְקָק לַמְּדִינָה, פַּעַם אַחַת בָּאוּ הַבַּרְבָּרִיִּין וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ, אוֹמְרִים אוֹי לָנוּ שֶׁאֵין הַמֶּלֶךְ נִזְקָק לַמְּדִינָה כְּמוֹת שֶׁהָיָה, כָּךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יד, ז): וַיָּשֻּׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִיא קָדֵשׁ. אָמַר רַבִּי אַחָא לֹא בָּאוּ לְהִזְדַּוֵּג אֶלָּא לְגַלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַיִן שֶׁעָשְׂתָה מִדַּת הַדִּין בָּעוֹלָם אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְסַמּוֹתָהּ. הִיא קָדֵשׁ, אָמַר רַבִּי אַחָא הוּא קָדֵשׁ, הוּא אָבִינוּ אַבְרָהָם שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁמוֹ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ אוֹתָם הַמְּלָכִים וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ הִתְחִילוּ הַכֹּל צוֹוְחִים וַוי, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל. (ישעיה ז, א): וַיְהִי בִּימֵי אָחָז, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, (ישעיה ט, יא): אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר, לְבֶן מְלָכִים שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ פַּדְגּוֹג אֶחָד לַהֲמִיתוֹ, אָמַר אוֹתוֹ פַּדְגּוֹג אִם אֲנִי מְמִיתוֹ הֲרֵינִי חַיָּב לַמַּלְכוּת, אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹשֵׁךְ מֵינִקְתּוֹ וּמֵעַצְמוֹ הוּא מֵת. כָּךְ אָמַר אָחָז, אִם אֵין גְּדָיִּים אֵין תְּיָישִׁים, אִם אֵין תְּיָישִׁים אֵין צֹאן, אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה. כָּךְ אָחָז הָיָה סָבוּר בְּדַעְתּוֹ לוֹמַר אִם אֵין קְטַנִּים אֵין גְּדוֹלִים, אִם אֵין גְּדוֹלִים אֵין תַּלְמִידִים, וְאִם אֵין תַּלְמִידִים אֵין חֲכָמִים, וְאִם אֵין חֲכָמִים אֵין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְאִם אֵין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת כִּבְיָכוֹל אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל הָעוֹלָם, אֶלָּא הֲרֵינִי אוֹחֵז בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה ח, טז): צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָחָז, שֶׁאָחַז בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. רַבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין אָמַר יְשַׁעְיָה (ישעיה ח, טז): וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב, אֵין לְךָ שָׁעָה קָשָׁה כְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, יח): וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְקִוֵּיתִי לוֹ, שֶׁאָמַר (דברים לא, כא): כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ, מַה הוֹעִיל לוֹ (ישעיה ח, יח): הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְּלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה', וְכִי יְלָדָיו הָיוּ וַהֲלֹא תַּלְמִידָיו הָיוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ חֲבִיבִין עָלָיו כְּבָנָיו, וְכֵיוָן שֶׁאָחַז בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי אָחָז. (ירמיה א, ג): וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, (ירמיה ד, כג): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם, לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח פְּרוֹסְטִיגְמָא שֶׁלּוֹ לַמְּדִינָה, מֶה עָשׂוּ לוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה, נָטְלוּ אוֹתָהּ וּקְרָעוּהָ וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ, אָמְרוּ אוֹי לָנוּ כְּשֶׁיַּרְגִּישׁ הַמֶּלֶךְ בִּדְבָרִים אֵלּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לו, כג): וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה, תְּלָתָא אַרְבְּעָה פְּסוּקִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק הַחֲמִישִׁי הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, מִיָּד יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח עַד תֹּם כָּל הַמְגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כֵּן הִתְחִילוּ צוֹוְחִים וַוי, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים. (אסתר א, א): וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ שְׁלשָׁה שׂוֹנְאִים, הָאֶחָד הִתְחִיל מְקַטֵּף בָּעוֹלֵלוֹת, וְהַשֵּׁנִי מְזַנֵּב בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, וְהַשְּׁלִישִׁי בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת כָּל הַגְּפָנִים. כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע הִתְחִיל מְקַטֵּף בָּעוֹלֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע הִתְחִיל מְזַנֵּב בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כד, טז): הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הֶחָרָשׁ אֶלֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כֻּלָּן אֶלֶף. רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ הַבַּלְיוֹטִין. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת כָּל הַבֵּיצָה, אָמְרֵי זָבִין בְּבֵיעָתָא (אסתר ג, יג): לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כֵּן הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה חַיֶּיבֶת לִיפְסֵי לַמֶּלֶךְ, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שָׁלַח טַמִּיאוֹן לִגְבוֹתָה, מֶה עָשׂוּ בְּנֵי הַמְדִינָה, נָטְלוּ אוֹתוֹ וְהִלְקוּהוּ וְגָבוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ מַה שֶּׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עָשִׂינוּ לוֹ. כָּךְ בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים הָיָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְהָיָה הַדַּיָּן מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ דִּין, וְהָיָה הוּא בָּא וּמַלְקֶּה הַדַּיָּן, וְאָמַר מַה דִּבְעָא מֶעֱבַד לִי עֲבַדְתִּי לֵיהּ, אוֹי לַדּוֹר שֶׁשּׁוֹפְטָיו נִשְׁפָּטִין, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים. שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אַבָּא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר צָרָה וְשִׂמְחָה, אִם צָרָה אֵין צָרָה כְּמוֹתָהּ, אִם שִׂמְחָה אֵין שִׂמְחָה כְּמוֹתָהּ בָּעוֹלָם. אֲתָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי וַעֲבַדָּהּ פַּלְגָּא, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי צָרָה, וְהָיָה שִׂמְחָה, וְהָא כְתִיב (בראשית א, ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ אוֹרָה שֶׁל שִׂמְחָה, שֶׁלֹא זָכָה הָעוֹלָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָהּ אוֹרָה, שֶׁאוֹתָהּ אוֹרָה שֶׁנִּבְרָאת בְּיוֹם רִאשׁוֹן אָדָם צוֹפֶה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁעֲתִידִין רְשָׁעִים לָצֵאת, כְּדוֹר אֱנוֹשׁ וְאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה וּכְאַנְשֵׁי סְדוֹם, לְקָחָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם, וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק. מֵיתִיבִין לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית א, א): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁעֲתִידִין שָׁמַיִם לְהִבָּלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא, ו): כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ, מֵיתִיבִין לֵיהּ וְהָא כְתִיב וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי, וּשְׁלִישִׁי, וּרְבִיעִי, חֲמִישִׁי, וְשִׁשִּׁי. אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִים עֲשִׂיָּה, כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְהַמְתִּיקוֹ, הַתּוּרְמוֹסִין צְרִיכִין לִמָּתֵק, הַחִטִּים צְרִיכִין לִטָּחֵן. וְהָא כְתִיב (בראשית לט, ב): וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, אָמַר אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, דִּכְתִיב (בראשית מ, טו): כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר. וְהָא כְתִיב (במדבר ז, א): וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ נִגְנַז בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות מ, לה): וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. וְהָא כְתִיב (יהושע ה, יג): וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ קָרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ו): וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו. וְהָא כְתִיב (ויקרא ט, א): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא. וְהָא כְתִיב (שמואל ב ז, א): וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ בָּא נָתָן הַנָּבִיא וְאָמַר לוֹ (מלכים א ח, יט): רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת. אָמְרֵי לֵיהּ אָמְרִינַן אֲנַן דִּידָן, אֱמֹר אַתְּ דִּידָךְ, אָמַר לָהֶם (יואל ד, יח): וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס. (זכריה יד, ח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים. (ישעיה יא, יא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ. (ישעיה ז, כא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ. (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל. (ישעיה ד, ג): וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם. מֵיתִיבִין לֵיהּ וְהָא כְתִיב (ירמיה לח, כח): וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלָיִם, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ צָרָה, אֶלָּא שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל אוֹפָכִין שְׁלֵמָה עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. סְלִיק פְּתִיחָתָא דְרוּת רַבָּה