דברים לג:ו מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), דברים רבה, פסיקתא דרב כהנא ועין יעקב

(דף ז) ת״ר אומרים לפניה דברי הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון (איוב טו יח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם יהודה הודה ולא בוש מה היה בסופו זכה וירש חיי עולם הבא. ראובן הודה ולא בוש מה היה בסופו זכה וירש חיי עולם הבא. ומה שכרן מה שכרן כדקאמרינן אלא מה שכרן בעוה״ז (שם) להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם בשלמא יהודה אשכחן דאודי דכתיב (בראשית לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנא לן דאודי דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר רבש״ע מי גרם לראובן שיודה יהודה וזאת ליהודה מיד (שם) שמע ה׳ את קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוו קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיע (שם) ואל עמו תביאנו לא הוה קא ידע למשקל ולמטרח בשמעתא בהדי רבנן (שם) ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא (שם) ועזר מצריו תהיה בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תשרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי מאן דמפרש חטאיה. כי היכי דלא לחשדו אחוהי בהדיה:

בָּעֵת הַהִוא (דברים ג, כג), בְּאֵיזֶה עֵת, בְּאוֹתוֹ עֵת שֶׁנִּתְמַנָּה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כא): וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי. אָמַר רַב הוּנָא כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הִגִּיעַ אַרְכִי לִיהוֹשֻׁעַ, אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לִכָּנֵס לָאָרֶץ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִיפַרְכוֹס שֶׁהָיָה בָּאַרְכִי שֶׁלּוֹ, וְהָיָה גּוֹזֵר עַל הַמֶּלֶךְ וְהוּא עוֹשֶׂה, הָיָה פּוֹדֶה לְמִי שֶׁרוֹצֶה, וְחוֹבֵשׁ לְמִי שֶׁרוֹצֶה, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְחַלֵּף וְנִתְמַנָּה אַחֵר תַּחְתָּיו, הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ מִן הַשּׁוֹעֵר לִכָּנֵס וְלֹא הָיָה מַנִּיחַ לוֹ. כָּךְ משֶׁה, כָּל יָמִים שֶׁהָיָה בָּאַרְכִי שֶׁלּוֹ, הָיָה חוֹבֵשׁ לְמִי שֶׁרוֹצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, לג): וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים וגו', וּפוֹדֶה לְמִי שֶׁרוֹצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְחַלֵּף וְנִתְמַנָּה יְהוֹשֻׁעַ תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, הִתְחִיל לְהִתְחַנֵּן לִכָּנֵס לָאָרֶץ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ג, כו): רַב לָךְ.

[ז] מה כת' למעל' מן העינין, וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה (שמות ל:י). מה כת' בתריה, כי תשא את ראש בני ישראל, כי תשה כת', כמה דאת או' כי תשה ברעך (דברים כד:י), א' משה לפני הק' רבון העולמים בשעה שיש להם לישר' זכות הנח להם, ובשעה שאין לישר' זכות כביכול הנשה להם פעם אחת בשנה כדי שיבוא יום הכיפורים ויכפר, כי ביום הזה יכפר עליכם וג' (ויקרא טז:ל). את ראש, א"ר יוסי בר' חנינה רמזו שהוא עתיד לקרב ראשון של שבטים, ואי זה זה, זה ראובן, יחי ראובן (דברים לג:ו). בני ישראל, ר' יודן בשם ר' שמואל בר' נחמן למלך שהיה לו אפיקריסין והיה מצוה את עבדו ואו' לו, נערה קפלה תן דעתך עליה. א' לו, אדוני המלך מכל אפיקריסין שיש לך אין אתה מצויני אלא על זה, א' לו מפני שהיא דבוקה בבשרי. כך א' משה לפני הקב"ה, רבון העולמים משבעים אומות אויתנטיות שיש לך בעולמך אין אתה מצויני אלא על ישר', ואל בני ישראל תאמר (ויקרא כ:ב), ואל בני ישראל תדבר (שמות ל:לא), אמור אל בני ישראל (שם לג:ה), דבר אל בני ישראל (שם לא:יג), צו את בני ישראל (ויקרא כד:ב), ואתה תצוה את בני ישראל (שמות כז:כ), כי תשא את ראש בני ישראל (שם ל:יב). א' לו הק', מפני שהם דבוקין בי, דכת' כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל וג' (ירמיה יג:יא). א"ר אבין למלך שהיה לו פורפירי' והיה מצוה את עבדו ואו' לו, נערו קפלו תן דעתך עליו. אמ' לו, אדוני המלך מכל פורפורין שיש לך אין אתה מצויני אלא על זה, א' לו מפני שאותה לבשתי בשעה שמלכתי תחילה. כך א' משה לפני הקב"ה, רבון העולמים משבעים אומות העולם איתנטיות שיש לך בעולמך אין אתה מצוני אלא על ישר', דכת' ואל בני ישר' תאמר, ואל בני ישר' תדבר, אמור אל בני ישר', דבר אל בני ישר', צו את בני ישר', ואתה תצוה את בני ישר', כי תשא את ראש בני ישראל. אמ' לו, מפני שהמליכוני על הים ואמרו י"י ימלוך לעולם ועד (שמות טו:יח). א"ר ברכיה לזקן שהיתה לו מעפורת והיה מצוה את משרתו ואו' לו, נערה קפלה תן דעתך עליה. א' לו, אדוני זקן מכל מעפורות שיש לך אין אתה מצוני אלא על זו, א' לו מפני שבה נתעטפתי בשעה שנתמניתי זקן תחיל'. כך אמ' משה לפני הקב"ה, רבון העולמי', משבעים אומות איותנטיות שיש בעולמך אין את מצויני אלא על ישר', ואל בני ישר' תאמר, ואל בני ישר' תדבר, אמור אל בני ישר', דבר אל בני ישר', צו את בני ישר', ואתה תצוה את בני ישר', כי תשא את ראש בני ישר'. אמ' לו מפני שקיבלו עליהם עול מלכותי בסיני ואמרו כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד:ז). א' ר' יודן בוא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישר' שהוא מזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד, הדה היא דכת' ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש (במדבר ח:יט). תני ר' שמעון בן יוחי למלך שמסר את בנו לפידגוגו והיה מצוה ואו' לו, אכל ברי שתה ברי אזל ברי לבי סיפרא אתא ברי מבי סיפרא. כך הקב"ה מתאוה להזכיר את ישר' בכל שעה. א"ר יודה בר' סימון לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך. עבר אחד וראה אותו. אמ' לו מה את יושב ועושה, א' לו עטרה למלך. א' לו כל מה שאת יכול לקבוע איזמרגדין קבע, אבני טובות ומרגליות קבע, שהיא עתידה להנתן בראשו של מלך. כך אמ' הקב"ה למשה, משה כל מה שאת יכול לשבח בישר' לפניי שבח, לפארן פאר, שאני עתיד להתפאר בם, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט:ג).