דברים לג:יב מדרש: ספרי דאגדתא, עין יעקב, אוצר מדרשים ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

[אסתר א, א] ויהי בימי אחשורוש. זש"ה כאשר ינוס איש מפי הארי ופגעו הדוב (עמוס ה יט), הארי זה בבל, שנמסרו ישראל לה, שנאמר קדמיתא כאריא וגפין (דנשר) [די נשר] לה (דניאל ז ד), ופגעו הדוב, ששיעבדו אותן מדי שנמשלו לדוב, שנאמר וארו (חיי) [חיוה] אחרי תנייא דמייא לדוב (דניאל ז ה), ובא הבית וסמך ידו (אל) [על] הקיר (עמוס שם), באו לבנות בית המקדש, ועמד עליהם המן הרשע, הוא ספרא שמשאי בן המן, ומשם ירד פרוזבוטים כנגדו, מרדכי ירד בשביל שיבנה בית המקדש, אמרו ישראל מרדכי היה משבטו של בנימין, וכתיב בו ידיד ה' ישכון לבטח עליו וגו' (דברים לג יב), לפיכך ירד פרוזבוטים כנגדו, מרדכי ירד בשביל שיבנה בית המקדש בימיו, והמן ירד בשביל שיבטל בנין בית המקדש, שכך כתיב ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה (על היהודים) [על יושבי יהודה וירושלים] (עזרא ד ו), לפיכך צווחו ווי ויהיה בימי אחשורוש. [ויהי בימי אחשורוש]. א"ר לוי כל מקום שכתוב ויהי בימי, ימים של צרה הם, ויהי בימי אמרפל (בראשית יד א), ויהי בימי שפוט השופטים (רות א א), ויהי בימי אחז (ישעיה ז א), ויהי בימי יהויקים (ירמיה א ג), ויהי בימי אחשורוש.

תַּנְיָא: מֶה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה? הַר הַבַּיִת, הַלְּשָׁכוֹת, וְהָעֲזָרוֹת. וּמֶה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין? אוּלָם, וְהֵיכָל, וּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וּרְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וּבָהּ הָיָה הַמִּזְבֵּחַ בָּנוּי. וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עָלֶיהָ לְבָלְעָהּ בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ג:י״ב) "חוֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם". לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשֶׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן".

כ״ב) לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה׳ (דברים ל״ג י"ב). כתוב אחד אומר וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַים לֹא יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם (יהושע ט״ו ס"ג), וכתוב אחד אומר וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלַים לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן (שופטים א׳ כ"א), אם בני בנימין למה בני יהודה ואם בני יהודה למה בני בנימין? אלא שהיתה ירושלם לפנים שתי עיירות, אחת עליונה ואחת תחתונה, העליונה נפלה בגורל יהודה והתחתונה בגורל בנימין, שנאמר וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלַים וגו׳ זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן (יהושע י"ח כ"ח), ואחרי מות יהושע עלו בני יהודה ולקחו את חלקם ושרפו את העיר באש (שופטים א׳) ועזבוה חרבה, אבל ירושלם התחתונה שהיתה לבנימין לא אבו בני בנימין להורישם והיתה עומדת עד ימי דוד, שכן כתיב ואת היבוסי לא הורישו בני בנימין, וזו העיר התחתונה שנאמר בספר הזה ולא אבה האיש ללון וגו׳ ויבא עד נכח יבוס היא ירושלם וגו׳ לא נסור אל עיר נכרי (שופטים י״ט). ועוד זו היא שנלחם בה דוד בשנת שמונה למלכו, שנאמר וילך המלך ואנשיו ירושלם וגו׳ ויאמרו יושבי יבוס וגו׳ (ש״ב ה׳, דהי״א י״א). וכשלכד אותה דוד, התחיל לבנות ירושלם העליונה, ועשה חומה אחת בהיקף וסיבב לעליונה ולתחתונה ונעשו שתיהן לשם אחד ירושלם, שנאמר ויבן העיר מסביב (דהי״א י״א), בה נטה אוהל לארון, ובאותה ירושלם בנה דוד את המזבח בגרן ארונה היבוסי בגזרת המקום לעצור המגפה, שנאמר ומלאך ה׳ אמר אל גד וגו׳ (דהי״א כ״א). בירושלם התחתונה שהיתה בגבול בנימין נבנה בית המקדש בימי שלמה לקיים מה שנאמר לבנימין אמר ידיד ה׳ וגו׳ (דברים ל״ג). הר המוריה זה ירושלם שנאמר ויחל שלמה לבנות הבית לה׳ בירושלם בהר המוריה (דהי״ב ב', ג׳).