דברים לג:יט מדרש: עין יעקב, מדרש תנאים, ספרי דאגדתא וקוהלת רבה

א"ר יוחנן (נהירנא) כי הוינא טליא אמרינא מלתא ושאילנא לסביא [דף ו' ע"א] ואישתכח (מלתא) כוותי חמת זו טבריא ולמה נקרא [שמה] חמת על שום חמי טבריא [רקת זו צפורי ולמה נקרא שמה רקת משום דמידליא כרקתא דנהרא כנרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה כנרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי. אמר רבא מי איכא למ"ד רקת לאו טבריא היא והא כי שכיב אינש הכא התם ספדי ליה הכי גדול הוא בששך ושם לו ברקת וכי מסקי ארונא להתם ספדי ליה הכי אוהבי שרידים יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי עומק. כי נח נפשיה דר' זירא פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנער וגו' אוי נא לה אמרה רקת וגו' אלא אמר רבא חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כנרת זו גנוסר ולמה נקרא שמה רקת שאפי' ריקנין שבה מלאין מצות כרמון ר' ירמיה אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של א"י רבה אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה] אמר זעירי קטרון זו צפורי ולמה נקרא שמה צפורי (אמר רב פפא) שיושבת בראש ההר כצפור. וקטרון צפורי היא והא קטרון בחלקו של זבולון היה דכתיב (שופטים א׳:ל׳) זבולון לא הוריש את יושבי קטרון [ואת יושבי נהלול] וזבולון מתרעם על מדותיו הוה דכתיב (שם ה) זבולון עם חרף נפשו למות מה טעם משום דנפתלי עם מרומי שדה אמר זבולון לפני הקב"ה רבש"ע לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות א"ל כולן צריכין לך על ידי חלזון שנאמ' (דברים ל״ג:י״ט) עמים הר יקראו וגו' ושפוני טמוני חול ותני רב יוסף שפוני זה חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה אמר לפניו רבש"ע מי מודיעני (על זאת) (שם) א"ל שם יזבחו זבחי צדק סימן זה יהיה לך שכל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום ואי ס"ד קטרון זו צפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הוה (ליה) צפורי [מלתא] דעדיפא טובא וכ"ת דלית בה ארץ זבת חלב ודבש והאמר ריש לקיש לדידי חזי לי (ארץ) זבת חלב ודבש דצפורי והוי שיתסר מיל על שיתסר מיל וכי תימא דלא נפיש דידיה כדאחוה והאמר רבה בר בר חנה [א"ר יוחנן] לדידי חזי לי (ארץ) זבת חלב ודבש דכל ארץ ישראל והוה כמבי כובי ועד אקרא דתולבקני והויא עשרין ותרתי פרסי באורכא ובפותייה שיתא (עשר) פרסי. אפילו הכי שדות וכרמים (הוו) עדיפי (להו) [ליה] דיקא נמי דכתיב (שופטים ה׳:י״ח) ונפתלי על מרומי שדה ש"מ. א"ר אבהו (צפניה ב׳:ד׳) עקרון תעקר זו קסרי בת אדום שיושבת בין החולות והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יונים וכשגברו מלכי בית חשמונאי ולכדוה היו קורין אותה אחידת מגדל (צור) [שיר]:

ד״א אף חבב עמ' אלו ישראל שנ' (לג יט) עמים הר יקראו:

[אסתר ד א] ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. וכשיצא המן מפלטין של מלך ואיגרות בידו וכל שרי המלך אחריו. פגע בהם מרדכי, ראה שלשה תינוקת יוצאין מבית רבן, אמר להם מרדכי אמרו לי פסוקיכם, פתח ראשון ואמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא (משלי ג כה), פתח שני ואמר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל (ישעיה ח י), פתח שלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט (שם מו ד), מיד צחק מרדכי, א"ל המן מה אמרו לך התינוקת הללו שצחקת, א"ל בשורות טובות בשרוני, מיד כעס המן בלבו, אמר איני שולח יד תחלה אלא בתנוקת הללו, אמר ר' יצחק נפחא בעלילה גדולה בא המן על ישראל, שנאמר ובמלאות הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה (אסתר א ה), ואין עם אלא ישראל, שנאמר עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק (דברים לג יט), א"ל המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה הוא, אלא העמד עליהם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו ויאכלו וישתו כרצונם, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, ומי שירצה לבוא יבא, ומי שלא ירצה לבוא לא יבא, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר על כרחם הביאום, גזר המלך כך, מיד עמד מרדכי והכריז ואמר בניי הואיל ולרצונכם הוא אל תלכו, שלא יהא פתחון פה לשטן עליכם, הניחו דברי מרדכי והלכו לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף ותשע מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו וקלקלו, והשטן השטין אותם לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מכעיסים לפניך, אם רצונך תאבד אומה זו מן העולם, א"ל תורה מה תהא עליה, אמר לפניו תסתפק בעליונים, אף הקב"ה השוה דעתו לכך, באותה שעה אמר הקב"ה למה לי אומה זו שבשבילה רבו אנחותיי בכל יום, שנאמר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם (דברים לב כו), הביאו לי אגרות וכתבו עליהם כלייה, מיד הביא השטן איגרות וכתב וחתם, כיון שראתה תורה כך, יצאה בבגדי אלמנותיה, ונתנה קולה בבכי, ולקול בכייתה צעקו מלאכי השרת, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה וגו' (ישעיה לג ז), ואמרו אם אין ישראל שמעטיפין דם לשמונה אנו מה צריכים לעולם, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), וכתיב הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ וגו' (תהלים עד כ), כיון ששמעה חמה ולבנה כך, חגרו שקים ונתנו קולם בבכי, שנאמר שמש וירח קדרו וככבים אספו נגהם (יואל ב י), ושמים וארץ נתאבלו, שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (ישעיה נ ג), מיד רץ אליהו בבהלה אצל אבות העולם וצדיקי עולם ונביאים הראשונים, ואמר להם שמים וארץ וצבא מרום בוכים במר נפש, וכל העולם אחזתו חיל כיולדה, ואתם שוכבים במנוחה, אמרו לו על מה, אמר להם מפני שנגזר על שונאי ישראל כלייה, למה, מפני שנהנו בסעודה של אחשורוש, כיון ששמע משה כך אמר לאליהו כלום יש אדם כשר באותו הדור, א"ל יש אדם אחד ושמו מרדכי, א"ל לך והודיעו, ויעמוד הוא משום ואנו מכאן, א"ל רועה נאמן כבר כתבו כלייה על צאנך וכבר חתומה, אמר להם לאבות העולם אם בטיט חתומה רחמינו נשמעים, ואם בדם חתומה מה שהיה היה, בא אליהו אצל מרדכי והודיעו, שנאמר ומרדכי ידע וגו', ועד עכשיו לא היה יודע, אלא דלא היה מתיירא עד שבא אליהו והודיעו מה שהסכימו למעלה, מיד ויקרע מרדכי את בגדיו, מה עשה קבץ כל תינוקות של בית רבן, ועינה אותם מלחם וממים, והלביש שקים עליהם, והיו צועקים בבכיה וביללה, באותה שעה אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כל זמן שאומות העולם עומדים עלי, אינם מבקשים ממני לא כסף ולא זהב, אלא לכלותינו מן העולם, שנאמר ואכרות קומת ארזיו (ישעיה לז כד), עמד עלי נבוכדנצר מלך בבל ובקש לכלותי מן העולם, שנאמר אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל (נחמיה נא לד), אימתי הממני בשעה שהעמיד צלם בהיכל, קיבץ עלי שבעים מלכים ודן אותי לפניהם, ואמר לי השתחוו לצלם, א"ל חנניה מישאל ועזריה אין אנו משתחוים, אמר להם מפני מה, אמרו לו מפני שגזירותיו של הקב"ה קשים מגזירותיך, שאמר לנו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ב), אמר להם ולמה מרדתם בו, אמרו לו לכך באנו לידיך, אמר להם אין אתם מתייראין מכבשן האש שלי, אמרו לו וכי אש שלך קשה מאשו של הקב"ה, והלא שש אשות יש לו להקב"ה, יש אש אוכלת אש, זה אשו של הקב"ה, שהיא אוכלת אש של מלאכי השרת, ויש אש שמתיירא מאשו של הקב"ה, שבשעה שהפיל חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש ירד גבריאל וצינן את האש, ולא היה לכבשן האש רשות להבעיר, ויש אש שאוכלת ושותה, זה אשו של אליהו, שנאמר ואת המים אשר בתעלה לחכה (מ"א יח לח), ויש אש שותה ואינה אוכלת, זה אישו של חמה, ויש אש אוכלת ואינו שותה זה אש שלנו, ויש אש לא אוכלת ולא שותה, זה אש של מלאכי השרת, ולא עוד אלא שאש שלך אינה אלא לפי שעה, אבל אשו של הקב"ה אדם נכוה בה לעולמי עולמים, ולא עוד שאין מניחין נשמתו לצאת אלא מטרפת בתוכו, וכשאדם מרחיק ממנו ארבע מאות ושלשים פרסאות הוא נכוה בה, ועוד ז' מדורים יש בגיהנם, וכל מדור ומדור עומקו מאה ריבוא פרסאות, והתחתון שבהם ארקא שמו, והוא חציו אש וחציו ברד, וכשדנים בו הרשע, מוציאין אותו מאש לברד ומברד לאש, ועוד מדה אחרת יש בו, יש עקרב אחד שיש בו תשע מאות ותשעים ותשע חליות, ועל כל חוליא וחוליא יש לו תשע מאות וצ"ט חביות של דם, וכל חבית וחבית יש בו תשע מאות וצ"ט לוגין, ואדם שכופר בהקב"ה ומשתחווה לצלם דנין אותו בכולם, ואנו היאך נשתחוה לצלמא דדהבא, ואילולי אותן צדיקים שקדשו את שמך, כבר אבדנו מהעולם, ועכשיו עמד עלינו המן הרשע, וביקש לעקור את הגפן, ולא גזר להניח מחצה או שליש או רביע, אלא את הגפן כולה, שנאמר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן.