דניאל ג:ב מדרש: שיר השירים רבה ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי מִתְעַלֶּה בְּכָל הָאֻמָּה כֻּלָּה וְלֹא נִתְעַלֵּיתִי אֶלָּא בָּכֶם. אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו, בְּסַנְסַנַּיָּה הֲדָא תְּמָרְתָא כִּדְלָא עָבְדָה כְּלוּם לָא פְּחִיתָא דְּהִיא עָבְדָה מִן תְּלַת אִילָנִין אַלְבְּנִין, אָבוּן בַּר חִסְדֵּי אָמַר בְּאַתְרִין צָוְוחִין לְאַלְבְּנַיָּה סַנְסִנַּיָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ג, כא): בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּגוּלֵּיהוֹן, וְרַבִּי הוּנָא אָמַר, בְּמוֹקְסֵיהוֹן. אָמַר רַבִּי אַבְדִּימֵי דְמִן חֵיפָה, [שלשה] [ששה] נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, צָף הַכִּבְשָׁן, וְנִפְרַץ הַכִּבְשָׁן, וְנִשְׂרְפוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וְנַעֲשָׂה נְבוּכַדְנֶצַּר אִימוֹס שֵׂירוּף, וְהִפִּילָה הָרוּחַ אֶת הַצֶּלֶם, וְהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל הַמֵּתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא. צָף הַכִּבְשָׁן מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִן הֲדָא קְרָא (דניאל ג, כד כה): אֱדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה עֲנֵה וְאָמַר וגו' הָא אֲנָה חָזֵה גֻבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא וגו' וְרֵוֵהּ דִי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו, אָמַר לוֹ אִי רָשָׁע לֵחָה סְרוּחָה בַּר אִית לֵיהּ, חֲזוֹר וְיָתֵיב מִילָךְ, חֲזַר וְיָתֵיב מִילוֹי, (דניאל ג, כח): עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שְׁלַח בְּרֵיהּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי, אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן פֵּרֵיטִין מִשֶּׁלּוֹ הָיוּ. נִפְרַץ הַכִּבְשָׁן מִנַּיִן, דִּכְתִיב (דניאל ג, כו): בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא עָנֵה וְאָמַר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה, פְּרֻקּוּ וֶאֱתוֹ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא פֻּקוּ וֶאֱתוֹ, מִכָּאן שֶׁנִּפְרַץ הַכִּבְשָׁן. נִשְׂרְפוּ אַרְבָּעָה מַלְכֻיּוֹת מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק דִּכְתִיב (דניאל ג, ב): שְׁלַח לְמִכְנַשׁ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא, אֲדַרְגָּזְרַיָּא אִיפַּרְכַיָּא, גְּדָבְרַיָּא אִיסְטְרַטְטַיָּא, דְּתָבְרַיָּא אִיסְכְּלוֹסְקוֹקֵי, הוּא קוֹרֵא לָהֶם דְּתָבְרַיָּא, שֶׁהֵם שׁוֹבְרִים אֶת הַדְּבָרִים, תִּפְתָּיֵא, מֵימְרַם, וְלָמָּה הוּא קוֹרְאָן כֵּן תִּפְתָּיֵא, שֶׁמְפַתִּין יֵצֶר הָרָע עַל זְנוּת, אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת דֻּכָּסִין וְאַנְדִּיקִין וְהַהֶגְמוֹנִין, תַּלְמוּד לוֹמַר (דניאל ג, ב): וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא, אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּירִידָתָן, בַּעֲלִיָּתָן מִנַּיִן, דִּכְתִיב (דניאל ג, כז): וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא, אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָא, רַבִּי אַחָא וְרַבָּנָן, רַבִּי אַחָא אָמַר אֵלּוּ הָאַרְכּוּנוֹת שֶׁהֵן נֶחְשָׁדִין וּפוֹנִין דִּין לְכָל צַד, וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁמְהַדְּרִין פָּנִים וּפוֹנִים דִּין. סִגְנַיָּא סְכוֹלוֹסְטִיקִי, וּפַחֲוָתָא קָתָאלִיקֵי, וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא קְשִׁישֵׁי וְאִיטְרוֹלוֹגִיסֵי, (דניאל ג, כז): חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ. וְנַעֲשָׂה נְבוּכַדְנֶצַּר אִימוֹס שֵׂירוּף מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִן הֲדָא דְּהוּא אָמְרָהּ בְּפוּמֵיהּ (דניאל ג, לב): אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עִלָּאָה שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה, עִמִּי עֲבַד בְּגוּפִי עֲבַד. הִפִּילָה הָרוּחַ אֶת הַצֶּלֶם מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִן הֲדָא קְרָא (ישעיה מו, א): כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ. הֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל אֶת הַמֵּתִים מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִן הֲדָא קְרָא (יחזקאל לז, ט): מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהִפִּילָה אֶת הַצֶּלֶם, הָרוּחַ הַהוּא הֶחֱיָה הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹתוֹ הַיּוֹם שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה. וְרַבָּנָן אוֹמְרִים כַּמָּה הֲוָה נְבוּכַדְנֶצַּר מְפַתֵּהוּ לְדָנִיֵּאל וְאוֹמֵר לוֹ לֵית אַתְּ סָגֵיד לְצַלְמָא דְּרִידָא לֵיהּ וְאִית לֵיהּ מַמָּשָׁא, אֲמַר לֵיהּ תָּא חֲמֵי מַהוּ עָבֵיד וְאַתְּ מִן גַּרְמָךְ אַתְּ סָגֵיד לֵיהּ, מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ רָשָׁע נָטַל צִיצוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ פִּיו, וְכִנֵּס כָּל זְנֵי זְמָרָא וַהֲווֹ מְקַלְּסִין קֳדָמוֹהִי וְהוּא אוֹמֵר אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, כֵּיוָן דַּחֲמָא דָּנִיֵּאל כֵּן אָמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ יָהֵיב לִי רְשׁוּתָא לְמִסַּק וְלִמְנַשַּׁק הָדֵין צַלְמָא דִידָךְ עַל פּוּמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה עַל פּוּמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ דְּהוּא טְעֵים מִשְׁתָּעֵי, מִיָּד נָתַן לֵיהּ רְשׁוּת וּסְלִק מִיסְלַק, אִישְׁתְּבַע לְצִיצָא וַאֲמַר לֵיהּ בָּשָׂר וָדָם אֲנִי וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֶלָּא הִזָּהֵר שֶׁלֹא יִתְחַלֵּל בְּךָ שֵׁם שָׁמַיִם וְגוֹזֵר אֲנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבוֹא אַחֲרַי, בָּא לְנַשְּׁקוֹ וְהוֹצִיא בָּלְעוֹ מִתּוֹךְ פִּיו, מִן דִּנְחַת מִתְכַּנְּשִׁין כָּל זְנֵי זְמָרָא וַהֲווֹ מְקַלְּסִין קֳדָמוֹהִי וְלָא הֲוָה עָבֵיד כְּלוּם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִפִּיל הָרוּחַ אֶת הַצֶּלֶם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם חֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו, הֲווֹ נָסְבִין יַת טַעֲוַתְהוֹן וּמְתַבְּרִין יַתְהוֹן וְעָבְדִין יַתְהוֹן זוֹגִין פַּעֲמוֹנִין, וְתָלָן יַתְהוֹן בְּכַלְבֵּיהוֹן וּבַחֲמוֹרֵיהוֹן, וַהֲווֹ מְקַרְקְשִׁין בְּהוֹן וְאָמְרוּן אֲתוֹן חֲמוֹן לְמָה הֲוֵינַן סָגְדִין, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה. וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, זֶה פֶּרֶץ וְזֶרַח, מַה פֶּרֶץ וְזֶרַח נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם שְׂרֵפָה וְלֹא נִשְׂרְפוּ, אַף אֵלּוּ נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם שְׂרֵפָה וְלֹא נִשְׂרְפוּ. וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מֵאַחַר שֶׁכָּתַב בָּהֶן (דניאל ג, כז): וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן, וְאַתְּ אָמַר: וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים, וּלְמָה הָיָה דּוֹמֶה רֵיחָן לְרֵיחַ שָׂדֶה שֶׁל תַּפּוּחִים.

תנו רבנן בשעה שהפיל נבוכדנאצר חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש אמר ליה הקב״ה ליחזקאל לך והחיה מתים בבקעת דורא ובעת שהחיה אותם באו עצמות וטפחו לאותו רשע על פניו אמר מה טיבן של אלו אמרו לו חבריהם של אלו מחיה מתים בבקעת דורא פתח ואמר (דניאל ג לג) אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם וגו׳ א״ר יצחק יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע שאלמלא בא מלאך וסטרו על פיו בקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים. ת״ר ששה נסים נעשו באותו היום אלו הן צף הכבשן ונפרץ הכבשן וחומק סורו ונהפך צלם על פניו ונשרפו ד׳ מלכיות והחיה יחזקאל את המתים בבקעת דורא וכולהו גמרא וד׳ מלכיות קרא דכתיב (שם) ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא וגו׳ וכתיב (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגובריא אלך וגו׳. תנא דבי ר׳ אליעזר בן יעקב אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו שנאמר (שם) באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו׳. א״ר יוחנן (דף צג) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת שנאמר (שם) ענה ואמר הא אנה חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא והבל לא איתי בהון ורוח די רביעיא דמה לבר אלהין: