דניאל ג:כא מדרש: ספרי דאגדתא, מדרש תנחומא, אסתר רבה ושיר השירים רבה

[אסתר א יב] ותמאן המלכה. שלחה לו דברים שנוגעים בלב, אמרה לו מה נפשך אם רואין אותי כעורה, הרי אתה מתגנה בי, ואם רואים אותי יפה, יתנו עיניהם להרוג האיש ההוא, ומקלקלין בי, [רמזתו לא נרמז עוקצתו לא נעקץ], שלחה לו אי טפש יצא לבך מיינך, דע שאני בת בתו של נבוכדנצר, שהיו מלכים ורוזנים עשויים מרמס לפניו, ולא היה האיש ההוא קומיס איסתבליאות של בית אבא, וספין בקורסין לרוץ לפני מרכבתו, קטידיקון של אבא לא נידונו ערומים, דכתיב באדיין גוברייא אילין כפיתו בסרבליהון (דניאל ג כא). מיד.

חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מִתּוֹךְ נִבּוּלָן רוֹמְמוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא (דניאל ג, כא). וְנִתְרוֹמְמוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל (דניאל ג, ל). וְדָנִיֵּאל הֻשְׁלַךְ לְגֹב אַרְיָוָתָא וְנִתְרוֹמֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דַּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ פַּרְסָאָה (דניאל ו, כט). מָרְדְּכַי, כְּתִיב: וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר (אסתר ב, א). וְנִתְרוֹמֵם, דִּכְתִיב וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת. וְיוֹסֵף, עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ (תהלים קה, יח). וְנִתְרוֹמֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ.

וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי (אסתר א, יב), שָׁלְחָה וְאָמְרָה לוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵן נוֹגְעִין בְּלִבּוֹ, אָמְרָה לוֹ אִם רוֹאִין אוֹתִי נָאָה, הֵן נוֹתְנִין עֵינֵיהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי וְהוֹרְגִים אוֹתְךָ, וְאִם רוֹאִין אוֹתִי כְּעוּרָה, אַתְּ מִתְגַּנֶּה בִּי. רְמָזַתּוּ וְלֹא נִרְמָז עֲקָצַתּוּ וְלֹא נֶעֱקָץ, שָׁלְחָה וְאָמְרָה לוֹ קוֹמִיס אִיסְטַבְּלָאטִי שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיִיתָ וְהָיִיתָ לָמוּד לִהְיוֹת מַכְנִיס לְפָנֶיךָ נָשִׁים זוֹנוֹת עֲרֻמּוֹת, וְעַכְשָׁיו שֶׁנִּכְנַסְתָּ לַמַּלְכוּת לֹא חָזַרְתָּ מִקִּלְקוּלְךָ, רְמָזַתּוּ וְלֹא נִרְמָז עֲקָצַתּוּ וְלֹא נֶעֱקָץ, שָׁלְחָה וְאָמְרָה, אֲפִלּוּ אַנְדִּתִיקוּס שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא נִדּוֹנוּ עֲרֻמִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ג, כא): בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן. רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּגוּלֵיהוֹן, וְרַבִּי הוּנָא אָמַר בְּמוֹקְסֵיהוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם אֶלָּא עֲרֻמִּים, וּמַה טַּעַם, דִּכְתִיב (תהלים עג, כ): בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן הֵן דְּלִיסְטָאוֹת מְקַפֵּחַ תַּמָּן מִצְטְלֵב. אָמַר רַבִּי נָתָן אַף מִצְרִיִּים בְּרִידְתָּן בַּיָּם לֹא נִדּוֹנוּ אֶלָּא עֲרֻמִּים, מַה טַּעַם (שמות טו, ח): וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר אֵין הָרָשָׁע יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה קִנִיגִין דִּידֵיהּ הֵיאַךְ הֲוָה מִיתְּצֵיד.