דניאל ג:כב מדרש: מדרש תנחומא, פסיקתא דרב כהנא, ויקרא רבה ומדרש תהילים

דָּבָר אַחֵר, צַו אֶת אַהֲרֹן. מָה עִסְקוֹ שֶׁל אַהֲרֹן כָּאן. יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין וְאַהֲרֹן נִזְכָּר. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר, צַו אֶת אַהֲרֹן. וַהֲרֵי כְּתִיב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי. וְכָאן הוּא אוֹמֵר, צַו אֶת אַהֲרֹן זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִי שֶׁהוּא מַעֲלֶה עַצְמוֹ, סוֹפוֹ לֵילֵךְ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ. דּוֹר הַמַּבּוּל, עַל שֶׁאָמְרוּ מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ, לְפִיכָךְ נִדֹּנוּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ וְגוֹ' (איוב ו, יז). וּכְתִיב: וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ (איוב כב, כ). וְכֵן הַסְּדוֹמִיִּים, וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ (בראשית יט, כד). פַּרְעֹה אָמַר, מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ (שמות ה, ב), וְעִלָּה אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר, לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי (יחזקאל כט, ג). לְפִיכָךְ, עַל מוֹקְדָהּ. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וַיַּרְעֵם מִשָּׁמַיִם ה' (תהלים יח, יד), מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ (תהלים יח, יג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיְהִי בָּרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת (שמות ט, כד). וְאַף סַנְחֵרִיב עִלָּה אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן (מ״ב יט, כג). וּמֶה הָיָה לוֹ, בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי (מ״ב יט, כג). מֶה הָיָה לוֹ, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר (מ״ב יט, לה). הוּא חֵרֵף עַל יְדֵי מַלְאָךְ, לְפִיכָךְ וַיֵּצֵא מַלְאָךְ וַיָּךְ. וּמֶה עָשָׂה לוֹ, וְתַחַת כְּבוֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ (ישעיה י, טז). מַהוּ תַּחַת כְּבוֹדוֹ. שֶׁשָּׂרַף אוֹתָם מִבִּפְנִים וְהִנִּיחַ בִּגְדֵיהֶם מִבַּחוּץ, שֶׁכְּבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם זוֹ הִיא כְּסוּתוֹ. וְלָמָּה הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בִּגְדֵיהֶן. עַל שֶׁהָיוּ בָּנָיו שֶׁל שֵׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר (בראשית י, כב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיָּב אֲנִי לְשֵׁם אֲבִיהֶם, שֶׁנָּטְלוּ בִּגְדֵיהֶם וְכִסּוּ עֶרְוַת אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח שֵׁם וַיֶּפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה (שם ט, כג). לְפִיכָךְ הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בִּגְדֵיהֶם וְשָׂרַף אֶת גּוּפָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ. וְאַף נְבוּכַדְנֶצַּר עִלָּה אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר, אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לָעֶלְיוֹן (ישעיה יד, יד). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, לֹא דַּיְּךָ שֶׁכְּבָר אָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְּאִי (ישעיה יד, יג), וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָמַרְתָּ, אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לָעֶלְיוֹן, לְמַעְלָה אַתָּה רוֹצֶה לַעֲלוֹת וְכָךְ אָמַר לַחֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו, וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי (דניאל ג, טו), בֵּיתוֹ שָׂרַפְתִּי וְעַמּוֹ הִגְלֵיתִי וְלֹא עָמַד עָלַי בְּבֵיתוֹ, וּבְבֵיתִי הוּא יָכֹל לִי, מֶה עָשָׂה, הִשְׁלִיכָן לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רָמַז לַכִּבְשָׁן וְנַעֲשָׂה פְּלַנְיָא, וּמִי שֶׁרָאוּי לִישָּׂרֵף, לֹא נִשְׂרַף. וּמִי שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי לִישָּׂרֵף, נִשְׂרַף. וַתֵּצֵא הָאֵשׁ וְשָׂרְפָה חֲצִי הָאֻמּוֹת. שֶׁאַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁנִּתְכַּנְּסוּ לַחֲנֻכַּת צַלְמָא, מִתְּחִלָּה שְׁמוֹנֶה אֻמּוֹת הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגֶּזְרַיָּא גְּדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכָל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא וְגוֹ' (דניאל ג, ג), הֲרֵי שְׁמוֹנֶה אֻמּוֹת. וּכְשֶׁנִּתְכַּנְּסוּ לִרְאוֹת לַחֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו, אֵין כְּתִיב שָׁם אֶלָּא אַרְבַּע אֻמּוֹת, וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא (דניאל ג, כז). וְהֵיכָן אַרְבַּע אֻמּוֹת, אֶלָּא קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא (דניאל ג, כב). וְאַף נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע נִשְׂרָף בָּאֵשׁ וְנַעֲשָׂה אֵימַת שִׂירוּף עָלָיו. וְלָמָּה לֹא נִשְׂרַף בָּאֵשׁ כֻּלּוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַנִּיחוּ רָשָׁע זֶה חֶצְיוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע עַל מִי גִּדֵּף. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה, רָשָׁע, לֹא אָמַרְתָּ אֵינִי מְבַקֵּשׁ עוֹד לְהַלֵּךְ עִם בְּנֵי אָדָם אֶלָּא אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב. חַיֶּיךָ, כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה לְךָ. וְלָךְ טָרְדִין מִן אֲנָשָׁא וְעִם חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוִה מְדֹרָךְ (שם ד, כב). כְּשֵׁם שֶׁהֵבִיא מַכּוֹת עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם, כָּךְ הֵבִיא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עִלָּאָה (שם ג, לב), שֶׁנָּפַל אֵימַת שִׂירוּף עָלָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר: הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָהּ. הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָהּ, זוֹ מַלְכוּת אֱדֹם שֶׁעִלְּתָה עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים וְגוֹ' (עובדיה א, ד). וְנִדּוֹנֵית בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמָהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא (דניאל ז, יא). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ, וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְגוֹ' (עובדיה א, יח). וּמַה דִּבֵּר. עַל יְדֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ. וְאַחַר כָּךְ, וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו (עובדיה א, כא). סִיסְרָא שֶׁחֵרֵף, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה (שופטים ד, ג), בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִים, לְפִיכָךְ נִדּוֹן בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ, הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם (שם ה, כ). וְלָעוֹלָם הַבָּא, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מֵעֵשָׂו, מֶה עֵשָׂו עוֹשֶׂה, מִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ כְּזָקֵן וּבָא וְיוֹשֵׁב לוֹ אֵצֶל יַעֲקֹב. מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: אִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ (עובדיה א, ד). וְאֵין כּוֹכָבִים אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וְגוֹ' (בראשית טו, ה), וּכְתִיב: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (שם). וּמַה יַּעֲקֹב אוֹמֵר לוֹ. אָחִי, אַתָּה לֹא תְּהֵא אָחִי כַּיּוֹצֵא בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱהִי דְּבָרֶיךָ מָוֶת, אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל, נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי (הושע יג, יד). אֱהִי דְּבָרֶיךָ מָוֶת, גְּזֵרוֹת שֶׁהָיִיתָ גּוֹזֵר עָלַי, דּוּ פַּרְצוּפִים הָיִיתָ גּוֹזֵר עָלַי שֶׁאֶעֱבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִלּוּ הָיִיתִי עוֹשֶׂה, הָיִיתִי חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְאִם לֹא אֲנִי עוֹבֵד אוֹתָהּ, אַתָּה הוֹרֵג אוֹתִי. לְפִיכָךְ, אֱהִי דְּבָרֶיךָ מָוֶת. אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל, לְשׁוֹן אלנסט״י קָטָבְךָ, קאטאב״א, שְׁאוֹל. כֵּיוָן שֶׁעֵשָׂו יוֹרֵד לִשְׁאוֹל, יִשְׁתַּיֵּר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (זכריה יג, ח). וְאֵין שְׁלִישִׁית אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה (ישעיה יט, כד). וְיִשְׂרָאֵל עַל שֶׁעָשׂוּ עַצְמָם נִבְזִים וּשְׁפָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים (מלאכי ב, ט), וּמִתְנַחֲמִים וְנִגְאָלִים בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי אֶהֱיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב (זכריה ב, ט). כֵּיוָן שֶׁעֵשָׂו מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּיְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַּמָּתִי (שה״ש ו, ט). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר (דברים לב, יב).

[י] ד"א פרה (במדבר יט:ב), אילו ישר', דכת' כי כפרה סוררה סרר ישראל (הושע ד:טז). אדומה (במדבר שם), א' ישר', דכת' אדמו עצם מפנינים (איכה ד:ז). תמימה (במדבר שם), אילו ישר' דכת' אחת היא יונתי תמתי (שה"ש ו:ט). אשר אין בה מום (במדבר שם), איל' ישר' דכת' כולך יפה רעייתי ומום אין בך (שה"ש ד:ז). אשר לא עלה עליה עול (במדבר שם), זה דורו של ירמיה שלא קיבלו עליהם עולו של הקב"ה. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן (במדבר יט:ג), זה ירמיה, מן הכהנים אשר בענתות (ירמיה א:א). והוציא אותה אל מחוץ למחנה (במדבר שם), ועמה הגלי לבבל (עזרא ה:יב). ושחט אותה לפניו (במדבר שם), ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מלכים ב' כה:ז). ושרף את הפרה לעיניו (במדבר יט:ה), וישרף את בית י"י ואת בית המלך (מלכים ב' כה:ט). את עורה ואת בשרה (במדבר יט:ה), ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית הגדול שרף באש (מלכים ב' שם), ולמה הוא קורא אותו בית הגדול, אלא זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכיי ששם היו מתנים גדולתו של הקב"ה. ולקח (במדבר שם), זה נבוכד נאצר הרשע. עץ ארז ואיזוב ושני תולעת (במדבר שם), זה חנניה מישאל ועזריה. והשליך אל תוך שריפת הפרה (שם), קטיל המון שביבא די נורא (דניאל ג:כב). ואסף (במדבר יט:ט), זה הקב"ה, ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל (ישעיה יא:יב). איש (במדבר שם), זה הקב"ה דכת' ביה י"י איש מלחמה (שמות טו:ג). טהור (במדבר שם), זה הקב"ה דכת' טהור עינים מראות ברע (חבקוק א:יג). את אפר הפרה (במדבר שם), אילו גליותיהן של ישר'. והניח מחוץ למחנה במקום טהור (שם), זה ירושלם שהיא טהורה. והיתה לעדת בני ישראל למשמרת וג' (במדבר שם), לפי שבעולם הזה מטמאים ומטהרים מפי כהן אבל לעתיד לבא הקב"ה עתיד לטהרן, דכת' וזרקתי עליכם מים טהורים וג' (יחזקאל לו:כה). חסילה פרשתא.

אָמַר רַבִּי לֵוִי נִימוּס וְקִלּוּסִים הוּא, שֶׁכָּל הַמִּתְגָּאֶה אֵינוֹ נִדּוֹן אֶלָּא בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה. דּוֹר הַמַּבּוּל עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ (איוב כא, טו): מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וגו', לֹא נִדּוֹנוּ אֶלָּא בָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ו, יז): בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זְרִיבָתָן לַחֲלוּטִין הָיְתָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כה, ל): לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה. (איוב ו, יז): בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם, מַהוּ בְּחֻמּוֹ, בְּרוֹתְחִין. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עַל דּוֹר הַמַּבּוּל הָיָה מַרְתִּיחָהּ בְּתוֹךְ גֵּיהִנֹּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְקוֹמָם. סְדוֹמִיִּים עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ נְשַׁכַּח אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינֵינוּ, כְּמָה דִכְתִיב (איוב כח, ד): פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר וגו', לֹא נִדּוֹנוּ אֶלָּא בָאֵשׁ (בראשית יט, כד): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם. פַּרְעֹה הָרָשָׁע עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאֶה וְאָמַר (שמות ה, ב): מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לֹא נִדּוֹן אֶלָּא בָאֵשׁ (שמות ט, כד): וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וגו'. סִיסְרָא הָרָשָׁע עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאֶה וְלָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דִכְתִיב (שופטים ד, כ): וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, מַהוּ בְּחָזְקָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין, לֹא נִדּוֹן אֶלָּא בָאֵשׁ (שופטים ה, כ): הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ וגו'. סַנְחֵרִיב עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאֶה וְאָמַר (ישעיה לו, כ): מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת וגו', לֹא נִדּוֹן אֶלָּא בָאֵשׁ (ישעיה י, טז): וְתַחַת כְּבֹדוֹ יְקַד יְקֹד וגו'. נְבוּכַדְנֶצַר עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאֶה וְאָמַר (דניאל ג, טו): וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי, לֹא נִדּוֹן אֶלָּא בָאֵשׁ, (דניאל ג, כב): קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא, מַלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יְדֵי שֶׁהִיא מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאוֹמֶרֶת (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם, אֵינָהּ נִידוֹנֵית אֶלָּא בָאֵשׁ (דניאל ז, יא): חָזֵה הֲוֵית עַד דִי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם נִבְזִין וּשְׁפָלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָן מִתְנַחֲמִין אֶלָּא בָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ב, ט): וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב.