עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר הָֽא־אֲנָ֨ה חָזֵ֜ה גֻּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַ֙יִן֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹא־נוּרָ֔א וַחֲבָ֖ל לָא־אִיתַ֣י בְּה֑וֹן וְרֵוֵהּ֙ דִּ֣י רביעיא [רְֽבִיעָאָ֔ה] דָּמֵ֖ה לְבַר־אֱלָהִֽין׃ (ס)
דברים רבה
ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי וגו' (דברים א, י), אָמַר לָהֶן הַיּוֹם אַתֶּם כַּכּוֹכָבִים, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, לָרֹב, אַתֶּם עֲתִידִים לִהְיוֹת דּוֹמִין לְרַבְּכֶם, כֵּיצַד, כְּתִיב כָּאן (דברים ד, כד): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה, וּכְתִיב בְּיִשְׂרָאֵל לֶעָתִיד לָבוֹא (ישעיה י, יז): וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא, וּמַה מִּי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֲרֵי הוּא כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קטו, ח): כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם, מִי שֶׁעוֹבֵד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹתוֹ, וּמִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (ירמיה יז, ז): בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אַבָּא לֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד מְחִצָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים לִהְיוֹת לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְהֵם שׁוֹאֲלִים לָהֶם מַה הֲלָכוֹת חִדֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַיּוֹם. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חֲנִינָא וְאַל תִּתְמַהּ אַף בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיְתָה מְחִצָּתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ג, כה): וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין, שֶׁהָיוּ לִפְנִים מֵהַמַּלְאָךְ, וְהוּא מְכַבֶּה לִפְנֵיהֶם הָאֵשׁ.
מדרש שמואל
אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה (שמואל א' ב' ג'), מדבר בנבוכדנצר, ענה ואמר הא אנא חזי גוברין ארבעה וגו' דמי לבר אלהין (דניאל ג' כ"ה), רבי פנחס בשם רבי ראובן באותה שעה ירד מלאך מן השמים וסטרו, אמר לו רשע ליחה סרוחה חזור מדבריך וכי יש לו בן, מיד ענה ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח [מלאכה (שם שם כ"ח), די שלח] בריה אינו כתוב כאן, אלא די שלח מלאכיה, אמר רבי ראובן אפיריטוס משלו היה.
מדרש תהילים
ימטר על רשעים פחים. כמה דאמר (משלי כו כא) פחם לגחלים ועצים לאש. אמר הקב"ה כל מי שמעלה עצמו סופו נדון באש. דור המבול (איוב ו יז) בחומו נדעכו ממקומם. אנשי המגדל (שם כב כ) ויתרם אכלה אש. אנשי סדום (בראשית יט כד) וה' המטיר. פרעה (שמות ט כד) ברד ואש. סנחריב (ישעיה י טז) יקד יקוד כיקוד אש. ששרף אותו בפנים והניח בגדיו מבחוץ על שהיו מבני שם שנאמר (בראשית י כב) בני שם עילם ואשור. נבוכדנצר שנאמר (דניאל ג כה) מהלכין בגו נורא. סיסרא (שופטים ה כ) מן השמים נלחמו. אדום שנאמר (דניאל ז יא) ויהיבת ליקידת אשא. גוג ומגוג שנאמר (יחזקאל לט ו) ושלחתי אש במגוג. שאר העכו"ם שנאמר (ישעיה סו טז) כי באש ה' נשפט. חירם שנאמר (יחזקאל כח יח) ואוציא אש מתוכך. דבר אחר פחים מצודים. כמה דאמר (משלי ז כג) כמהר צפור אל פח. אש וגפרית. אמר ר' יודן בשעה שאדם מריח גפרית נפשו מסוללת עליו שהיא יודעת שבה עתיד לידון שנאמר (ירמיה יח יז) כרוח קדים אפיצם. ארבע כוסות של פורענות הם לאומות העכו"ם. וארבע כוסות של ישועה לישראל: