דניאל ה:יב מדרש: רות רבה (לרנר) ורות רבה

וימד שש שעורים וישת עליה א"ר סימון, [דרש בר קפרא בציפורין,] וכי דרכה להנשא בשש סאין, או דרכו של מלך לישא בשש סאים? א"ר יודן בר' סימון, בזכות ששה, יצאו ששה, ובכל אחד ששה, ונתברך בששה. דוד חזקיה, יאשיה, דניאל, חנניא מישאל ועזריא, ומלך המשיח. דוד, יודע נגן (ש"א טז: יח). חזקיה, פלא יועץ (ישעיה ט: ה). יאשיה, וכמהו (מ"ב כג: כה). דניאל, די רוח יתירא (דניאל ה: יב). חנניא, מישאל, ועזריא לאחד נחשבו, ילדים אשר אין בהם כל מום וג' (שם א: ד). מלך המשיח, ונחה עליו וג' (ישעיה יא: ב). וימד שש שעורים נתברך בשש ברכות, דא"ר יצחק, כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, שנא' הלא פרוס לרעב לחמך (שם נח: ז). ועמדו ממנו ששה צדיקים, וכל אחד משש מידות: דוד וחזקיה, יאשיה, חנניא, מישאל ועזריא, דניאל, ומלך המשיח. דוד, יודע נגן וגבור חיל וגו' (ש"א שם). חזקיה, פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום למרבה המשרה (ישעיה ט: ה - ו). לם רבה כתב, ולית כת' בקריאה מם סתומה באמצע תיבה. ולמד שלו גדול מכל למד שבתורה, למה? שבקש הב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב וחיילותיו גוג ומגוג, וכיון שלא אמר שירה נסתם [המי"ם]. למד שלו גדול למה? שהיה גדול בחכמה וביראה שלא עמד בכל מלכי יהודה כמותו שלא חטא מימיו. שכך כתב, אנא י"י זכר נא את אשר התהלכתי לפניך [באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי], לפיכך רבהו הכתוב.

וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ (רות ג, טו), הָבָה כְּתִיב, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ בִּלְשׁוֹן זָכָר שֶׁלֹא יַרְגִּישׁ בּוֹ בְּרִיָה, וְאֶחֳזִי בָהּ, מְלַמֵּד שֶׁחָגְרָה מָתְנֶיהָ כְּזָכָר. וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ, אָמַר רַבִּי סִימוֹן דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי, וְכִי יֵשׁ דַּרְכּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לִשָֹּׂא לוֹ אִשָּׁה בְּשֵׁשׁ שְׂעוֹרִים, אוֹ דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְהִנָּשֵׂא בְּשֵׁשׁ סְאִין, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן בִּזְכוּת וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ, זָכָה וְעָמְדוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה צַדִּיקִים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בָּהֶן שֵׁשׁ מִדּוֹת, דָּוִד, חִזְקִיָּהוּ, יֹאשִׁיָּהוּ, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל, וַעֲזַרְיָה, דָּנִיֵּאל, וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טז, יח): יֹדֵעַ נַגֵּן בְּכִנּוֹר וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ. חִזְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ט, ו): לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא וגו', וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם. וְאִיכָּא דְאָמְרֵי לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה כְּתִיב חָסֵר מ"ם. יֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, ח): וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וגו'. חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל א, ד): יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וגו'. דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ה, יב): כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָה בֵּהּ. מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וגו'.