דניאל ה:כ מדרש: אסתר רבה ומדרש לקח טוב

רַב פָּתַח (חבקוק ב, טו): הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם. הוֹי מַשְׁקֵה זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, רֵעֵהוּ זֶה צִדְקִיָּהוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי רָשָׁע אֵינוֹ מֶלֶךְ כְּמוֹתְךָ אֵינוֹ רוֹעֶה כְּמוֹתְךָ, מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ, מָה אַתָּה מְסַפֵּחַ בּוֹ דְּבָרִים בַּחֲמָתְךָ. אָמַר לוֹ אִלּוּ מָרַדְתָּ בִּי וְלֹא מָרַדְתָּ בֵּאלֹהֶיךָ, הָיָה לֵאלֹהֶיךָ לְהִתְקַיֵּם עָלֶיךָ, אִלּוּ מָרַדְתָּ בֵּאלֹהֶיךָ וְלֹא מָרַדְתָּ בִּי, הָיָה לִי לְהִתְקַיֵּם בְּךָ, אֶלָּא שֶׁמָּרַדְתָּ בֵּאלֹהֶיךָ וּמָרַדְתָּ בִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב לו, יג): וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים. בַּמֶּה הִשְׁבִּיעוֹ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי הִשְׁבִּיעוֹ, מֶה הָיָה עוֹשֶׂה לוֹ אוֹתוֹ רָשָׁע, הָיָה מַאֲכִילוֹ פַּת חַמָּה שֶׁל שְׂעוֹרִים, וּמַשְׁקֶה אוֹתוֹ יַיִן מִן הַגַּת חָדָשׁ, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַלְּלוּ מֵעָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (חבקוק ב, טו): לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק יְקַר עַצְמְךָ וִיקַר אֲבוֹתֶיךָ לֹא נִכְנַסְתֶּם לַמַּלְכוּת אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁכִּבֵּד זְקֵנְךָ לִזְקֵנוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לט, א): בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק, אָמְרוּ מְרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן עוֹבֵד לַחַמָּה הָיָה, וְהָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלִישֹׁן עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁחָזַר גַּלְגַּל חַמָּה לַאֲחוֹרָיו בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ יָשֵׁן עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת וְעָמַד בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְכֵיוָן שֶׁנֵּעוֹר מִשְׁנָתוֹ בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת כָּל עֲבָדָיו, אָמַר לָהֶם הִנַּחְתֶּם אוֹתִי יָשֵׁן כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא, אֶלָּא שֶׁגַּלְגַּל חַמָּה חָזַר לַאֲחוֹרָיו. אָמַר לָהֶם וְכִי יֵשׁ אֱלוֹהַּ גָּדוֹל מֵאלֹהַי שֶׁיָּכוֹל לְהַחֲזִירוֹ. אָמְרוּ לוֹ אֱלוֹהוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ גָּדוֹל מֵאלֹהֶיךָ. מִיָּד עָמַד וְכָתַב שָׁלוֹם לְחִזְקִיָּהוּ וְשָׁלוֹם לֵאלֹהֵי חִזְקִיָּהוּ וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם. וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ הַכְּתָבִים וְהַבּוּלְדָרִין נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ עָלָיו וְאָמַר הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁחָלַקְתִּי לְחִזְקִיָּהוּ לֹא חָלַקְתִּי לוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל אֱלֹהָיו, וַאֲנִי מַקְדִּים שָׁלוֹם שֶׁל חִזְקִיָּהוּ שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם לִשְׁלוֹם אֱלֹהָיו, מִיָּד עָמַד מִכִּסְּאוֹ וּפָסַע שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת וְשָׁלַח בּוּלְדָארִין וְהֶחֱזִיר אֶת הַכְּתָבִים וְכָתַב סְפָרִים אֲחֵרִים, שְׁלָם לֵאלָהָא רַבָּא שֶׁל חִזְקִיָּהוּ וּשְׁלָם לְחִזְקִיָּהוּ וּשְׁלָם לִירוּשְׁלֵם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה עָמַדְתָּ מִכִּסְאֲךָ וּפָסַעְתָּ שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת בִּשְׁבִיל כְּבוֹד שְׁמִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ שָׁלשׁ מְלָכִים שֶׁיִּהְיוּ קוֹזְמֶקְרָטוֹרִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֵלּוּ הֵם, נְבוּכַדְנֶצַּר וֶאֱוִיל מְרוֹדַךְ וּבֵלְשַׁצַּר. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבוֹדְךָ וּכְבוֹד זְקֵנְךָ וְאָבִיךָ לֹא נִכְנְסוּ לַמַּלְכוּת אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁכִּבֵּד לִזְקֵנוֹ שֶׁל זֶה וְאַתָּה מְבַזֶּה אוֹתוֹ (חבקוק ב, טז): שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד, צִדְקִיָּה בְּנִי מִתְבַּזֶּה כְּדֶרֶךְ כָּל אָדָם הַמִּתְבַּזֶּה, אֲבָל אַתְּ (חבקוק ב, טז): וְקִיקָלוֹן עַל כְּבוֹדֶךָ, מֵקִיא מִלְּמַעְלָן וְקָלוֹן מִלְּמַטָּה. רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שְׁנֵי גְדוֹלֵי לִגְיוֹנוֹתָיו שֶׁמֵּקִיא מִלְּמַעְלָן וְקָלוֹן מִלְּמַטָּן, עָמְדוּ וְהֶעֱמִידוּהוּ מִכִּסְּאוֹ וְהֵסִירוּ אֶת כִּתְרוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ וְהֵסִירוּ פּוֹרְפִּירָא שֶׁלּוֹ מֵעָלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ה, כ): וִיקָרָה הֶעְדִּיו מִנֵּהּ, וְהֶעֱמִידוֹ בְּעֶרְיָתוֹ עֶרְיַת בִּזּוּי. וּמִי הָיוּ שְׁנֵי גְּדוֹלֵי לִגְיוֹנוֹתָיו, כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ. רַבִּי מְנַחֵם חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר אֲבִינָא בְּשֵׁם רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אֲבִינָא כָּל בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע לֹא נִדּוֹנִים אֶלָּא עֲרֻמִּים (חבקוק ב, טז): שְׁתֵה גַּם אַתָּה וְהֵעָרֵל, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. גַּם אַתָּה, זֶה בֵּלְשַׁצַּר. וְהֵעָרֵל, זוֹ וַשְׁתִּי.

היו צריה לראש. אמר ר' הלל בן ברכיה כל המציק להם לישראל נעשה ראש וכן הוא או' (ישעיה ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה בא וראה שנבוכדנצר נקרא שפל אנשים לאחר שכבש את ירושלים נתגאה שהיה גדול כענין שנ' (דניאל ה כ) ובדי דים לבביה והשליטו השם על כל העעולם ונקרא דאש דכתי' (דניאל ב לח) אנת הוא ראשא די דהבא. אויביה שלו שאומות העולם יושבין בשלוה הלא תראה עד שלא חרבה ירושלים לא היו מדינות תרינוס כלום ומשחרבה ירושלים נעשית קיסרין ומטרופולין של מלכים. ואם רצונך לדעת היאך נלכד בית שני הבא מכאן ג' שנים ומחצה עשה אספיסיינוס מקיף את ירושלים ועמו ד' דוכסין וכו'. כי י"י הוגה מלשון הגיגה כי דבר י"י להביא עליו כל אלו הצרות. על רוב פשעיה לפיכ' עולליה הלכו שבי לפני צר שהיו מנהיגין את השביה לפניהם לרגל כענין שנ' (תהלים קלז א) על נהרות בבל שם ישבנו מכלל שעד עתה לא ישבו.