דניאל ה:כט מדרש: תנחומא בובר, מדרש תנחומא, שיר השירים רבה ומכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

[ואתה תצוה וגו']. זש"ה ראשך עליך ככרמל (שה"ש ז ו), הדלים והרשים שבכם הן חביבין לפני כדניאל, [מלך אסור ברהטים] (שם), אמר להן הקב"ה כביכול אסור אני ביניכם, בזכות מה, בזכות הריצות שרץ אברהם לפני, שנאמרוימהר אברהם האהלה, ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח ו ז), הוי מלך אסור ברהטים, ר' לוי אמר בזכות יעקב שכתיב בו ברהטים בשקתות המים (שם ל לח).

‎וְאַתָּה תְּצַוֶּה וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל (שה״‎ש ז, ו). הָרָשׁ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שָׁקוּל כְּאֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל (מלכים א יח, מב). וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן (שה״‎ש ז, ו), הַדַּל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שָׁקוּל כְּדָנִיֵּאל, דִּכְתִיב בֵּהּ: וְהַלְבִּשׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא וְגוֹ' (דניאל ה, כא). מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים (שה״‎ש ז, ו). אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: כִּבְיָכוֹל אֲנִי אָסוּר בִּשְׁבוּעָה עִמָּכֶם. בִּזְכוּת מָה? בִּזְכוּת שְׁתֵּי רִיצוֹת שֶׁרָץ אַבְרָהָם לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם (בראשית יח, ז), וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח וְגוֹ' (בראשית יח, ב), הֱוֵי, מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים.

רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, הָרָשִׁים שֶׁבָּכֶם חֲבִיבִים עָלַי כְּאֵלִיָּהוּ שֶׁעָלָה לְהַר הַכַּרְמֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, מב): וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּו, וְלָמָּה שָׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו, אֶלָּא אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לָנוּ זְכוּת הַבֵּט לַבְּרִית. וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדַּלִּים וְהָרָשִׁים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִין עָלַי כְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יב, ח): וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּדָנִיֵּאל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (דניאל ה, כט): וְהַלְבִּשׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא. מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. אָסוּר בָּרְהָטִים, שֶׁאָסַר עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה שֶׁהוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל. בָּרְהָטִים שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, בִּזְכוּת מִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, חַד אָמַר בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ז): וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. וְחַד אָמַר בִּזְכוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ל, לח): וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מֶלֶךְ, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. בָּרְהָטִים, שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁלֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל מָה, בָּרְהָטִים שֶׁל מֵי מְרִיבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כ, יג): הֵמָּה מֵי מְרִיבָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מֶלֶךְ, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִנִּיתִיךָ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְדַרְכּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת גּוֹזֵר וַאֲחֵרִים מְקַיְּמִין, כָּךְ תְּהֵא גוֹזֵר עַל יִשְׂרָאֵל וְהֵן מְקַיְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כד, ב): צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.