דניאל ו:יא מדרש: דברים רבה, מדרש שמואל, אוצר מדרשים ועין יעקב

וְ֠דָנִיֵּאל כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי־רְשִׁ֤ים כְּתָבָא֙ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ וְכַוִּ֨ין פְּתִיחָ֥ן לֵהּ֙ בְּעִלִּיתֵ֔הּ נֶ֖גֶד יְרוּשְׁלֶ֑ם וְזִמְנִין֩ תְּלָתָ֨ה בְיוֹמָ֜א ה֣וּא ׀ בָּרֵ֣ךְ עַל־בִּרְכ֗וֹהִי וּמְצַלֵּ֤א וּמוֹדֵא֙ קֳדָ֣ם אֱלָהֵ֔הּ כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־הֲוָ֣א עָבֵ֔ד מִן־קַדְמַ֖ת דְּנָֽה׃ (ס)

דברים רבה

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, מַהוּ שֶׁיְּהֵא מֻתָּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל גָּדוֹל, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים (גמרא ברכות לא-א): הָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל יָכוֹל יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ, כְּבָר פֵּרְשָׁה חַנָּה (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת, כְּבָר פֵּרַשׁ בְּדָנִיֵּאל (דניאל ו, יא): וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, כְּבָר פֵּרַשׁ דָּוִד (תהלים נה, יח): עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וְיִשְׁמַע קוֹלִי, יָכוֹל יְהֵא תּוֹבֵעַ צְרָכָיו וְיוֹצֵא לוֹ, כְּבָר פֵּרַשׁ שְׁלֹמֹה (מלכים א ח, כח): לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה, רִנָּה זוֹ קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּתְפִלָּה, לִצְרָכָיו שֶׁל אָדָם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, זֶה סִימָן לִתְפִלָּה, אִם כִּוֵּן אָדָם לִבּוֹ לִתְפִלָּה, יְהֵא מֻבְטָח שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י, יז): תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת תְּפִלָּה, וְאֵלּוּ הֵן: שַׁוְעָה, צְעָקָה, נְאָקָה, רִנָּה, פְּגִיעָה, בִּצּוּר, קְרִיאָה, נִפּוּל וּפִלּוּל וְתַחֲנוּנִים. שַׁוְעָה צְעָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וגו'. נְאָקָה, דִּכְתִיב (תהלים י, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם. רִנָּה וּפְגִיעָה, דִּכְתִיב (ירמיה ז, טז): אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָֹּׂא בַּעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי. בִּצּוּר וּקְרִיאָה, דִּכְתִיב (תהלים יח, ז): בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה'. נִפּוּל, דִּכְתִיב (דברים ט, יח): וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'. פִּלּוּל, דִּכְתִיב (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. וְתַחֲנוּנִים, דִּכְתִיב: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'. וּמִכֻּלָּן לֹא נִתְפַּלֵל משֶׁה אֶלָּא בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאֵין לִבְרִיָה כְּלוּם אֵצֶל בּוֹרְאָה, שֶׁהֲרֵי משֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים לֹא בָא אֶלָּא בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי, לָמָּה לֹא בָא משֶׁה אֶלָּא בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, הַמָּשָׁל אוֹמֵר הֱוֵי זָהִיר שֶׁלֹא תִּתָּפֵס מְקוֹם דִּבּוּרָךְ, כֵּיצַד, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות לג, יט): וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, אָמַר לוֹ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדִי, (שמות לג, יט): וְרִחַמְתִּי, בְּמִדַּת הָרַחֲמִים אֲנִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדִי, וְחַנֹּתִי, בְּמַתְּנַת חִנָּם אֲנִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה משֶׁה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ג, כו): רַב לָךְ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי, כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדִי וְחַנֹּתִי, בְּמַתְּנַת חִנָּם אֲנִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ, עַכְשָׁו אֵינִי אוֹמֵר שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ לִי אֶצְלְךָ מְאוּמָה, אֶלָּא חִנָּם עֲשֵׂה עִמִּי, מִנַּיִן, מִמַּה שֶׁקָּרֵינַן בָּעִנְיָן, וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'.
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש שמואל

וחנה היא מדברת על לבה (שמואל א' א' י"ג). כתיב לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם (דברים י"א י"ג), וכי יש עבודה בלב, ואי זו זו תפלה, ודכותה אלהך די אנת פלח ליה בתדירא (דניאל ו' י"ז), וכי יש פולחן בבבל, ואי זו זו תפלה, יכול יהא אדם מתפלל לכל רוח שירצה, פירש בדניאל וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם (שם שם י"א), יכול יהא אדם מתפלל [שלשתן] בכל שעה שירצה, פירש בדניאל וזמנין תלתא ביומא (הוה) [הוא] בריך על ברכוהי (שם שם), יכול מכיון שבא לבבל, ת"ל כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא (שם שם), יכול יהא אדם מתפלל שלשתן כאחת, פירש בדוד ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וגו' (תהלים נ"ה י"ח), יכול יהא אדם מגביה קולו בתפלתו, פירש בחנה וחנה היא מדברת על לבה, יכול יהא מהרהר בלב, ת"ל רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ויחשבה עלי לשכורה, מכאן שהשכור אסור להתפלל, ומה טעמיה, שנאמר לכן שמעי נא זאת עניה ושכרת ולא מיין (ישעי' נ"א כ"א), רבי זריקא ורבי יוחנן ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, אמרין המצר אסור להורות, ולא מסתברא אלא מן הדא קרא לכן שמעי נא זאת וגו'. אבא בר רב הונא אמר שתוי אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תחנונים, שכור אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו גדופים אי זהו שתוי ואי זהו שכור, שתוי פחות מרביעית, שכור רביעית, תמן אמרין כל שאינו יכול לדבר עם המלך.
שאל רבBookmarkShareCopy

אוצר מדרשים

לעולם יתפלל אדם במקום שיש בו חלונות שנאמר וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם (דניאל ו׳ י״א).
שאל רבBookmarkShareCopy