מדרש על דניאל ז:א

ובשנת שתים למלכות נבכדנצר וגו' ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו (דניאל ב א), אפשר לומר כן, אלא שמנה הכתוב שנים לחרבן הבית וחדשים לחרבן הבית, וכן הוא אומר ויהי בשלשים ושבע שנה גלות להויכן מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש וגו' (ירמיה נב לא), ובמקרא אחר הוא אומר בעשרים ושבעה (מלכים ב כה כז), מה תלמוד לומר בעשרים וחמשה, ומה תלמוד לומר בעשרים ושבעה, אלא בעשרים וחמשה מת שטנו נבוכדנצר ונקבר, ובכ"ו הוציאו אויל מרדך מקברו וגררו, בשביל לבטל גזירותיו, לקיים מה שנאמר עליו, ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב וגו' (ישעיה יד יט), ובעשרים ושבעה הוציאו ליכניה, בו בפרק מת צדקיהו, וספדו עליו וי דמית מלכא צדקיהו שתי שמרייא דכולהון דרייא, לקיים מה שנאמר בשלום תמות וגו' (ירמיה לד ה), כשתמצא אומר כל שהוא בטובה, אל יתיאש מן הרעה, וכל שהוא ברעה, אל יתיאש מן הטובה, מנין מיהויכין וצדקיהו, נבוכדנצר מלך מ"ה שנה, אויל מרדך בנו כ"ג, ובלשאצר בנו שלש, בשנת חדה לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם חזה וגו' (דניאל ז א), בשנת (שתים) [שלוש] למלכות בלשאצר [המלך] חזון נראה אלי אני דניאל וגו' (שם ח א), בשנת שלש למלכות בלשאצר (וגו'), בלשאצר מלכא עבד לחם רב וגו', בלשאצר אמר בטעם חמרא וגו', באדין היתיו וגו', אשתיו חמרא וגו', בה שעתה נפקו אצבען די יד אנש וגו', אדין מלכא זיוהי שנוהי וגו' (שם ה), ויקרא אריה על מצפה וגו', משא דומה אלי קרא משעיר וגו', אמר שמר וגו' (ישעיהו כ״א:י״א), מי הוא שומר זה הקב"ה, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן וגו', ה' ישמרך מכל רע (תהילים קכ״א:ד׳), וכל המזמור, מה משמר שלא תכנס אומה באומה, ומלכות במלכות אפילו כחוט השערה, אלא מלכות שהגיע זמנה ליפול ביום, נופלת ביום, בלילה, נופלת בלילה, וכן הוא אומר, ונף צרי יומם וגו', ובתחפנחס חשך היום (יחזקאל ל׳:י״ח), ואומר בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה (דניאל ה ל), ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין (שם ו א), מה תלמוד לומר כבר שנין שתין ותרתין, אלא יום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויכין נולד שטנו והוא דריוש, יום שמשחו את יהוא ברמות גלעד, משחו את חזאל שטנו, הרי שבעים שנה משמלך נבוכדנצר, שבעים חסר אחת משכבש יהויקים, ועוד שנה אחת לבבל, עמד דריוש והשלימה, בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי וגו' (שם ט א), אי אתה מוצא שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד, וכן ירמיה אמר להם לישראל ופן ירך לבבכם ותיראו (וגו') בשמועה הנשמעת בארץ (ירמיה נא מו), זו של בלשאצר, ובא בשנה השמועה, זו של דריוש, ואחריו בשנה השמועה (שם), והיתה בבל צבי ממלכות וגו' (ישעיה יג יט), וחמס בארץ (ירמיה נא מו), על (ירושלם) [כשדים], משל (שם), זה כורש הפרסי, ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו, ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס (דניאל י״א:א׳-ב׳), זה כורש ואחשורוש ודריוש שבנה את הבית, ומה תלמוד לומר (רביעי) [והרביעי] (שם יא ב), רביעי למדי, ויהי דניאל עד שנת אחת וגו' (שם א כא), בו בפרק נאמר לו בתחלת תחנוניך יצא דבר וגו', שבעים שבעים וגו', ותדע ותשכל וגו' שבעים שבעה (שם ט), אלו שעשו בגולה ועלו, ושבעים ששים ושנים (שם ט כה), אלו שעשו בארץ, ושבוע אחד, מקצתו עשו בארץ, ומקצתו חוצה לארץ, ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת וגו', והגביר ברית לרבים וגו' (שם), רבי יוסי אומר שבעים שבעים (שם), משחרב בית ראשון ועד שחרב בית אחרון, שבעים לחרבנו וארבע מאות (ועשרה) [ועשרים] לבנינו, ומה תלמוד לומר שבעים שבעים, אלא שהיתה גזירה גזורה קודם לשבעים שנה, וכן הוא אומר והיו ימיו מאה ועשרים שנה (בראשית ו ג), ואומר בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' (שם ז יא), אפשר לומר כן, אלא שהיתה גזירה גזורה קודם למאה ועשרים שנה, וכן הוא אומר ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם (ישעיה ז ח), ואותה שנה שנת ד' לאחז היתה, אפשר לומר כן, אלא שהיתה גזירה גזורה מימי עמוס שנתים לפני הרעש, שנאמר כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז יא):