דניאל ז:ד מדרש: ספרי דאגדתא, אסתר רבה, שמות רבה ותנחומא בובר

[אסתר א, א] ויהי בימי אחשורוש. זש"ה כאשר ינוס איש מפי הארי ופגעו הדוב (עמוס ה יט), הארי זה בבל, שנמסרו ישראל לה, שנאמר קדמיתא כאריא וגפין (דנשר) [די נשר] לה (דניאל ז ד), ופגעו הדוב, ששיעבדו אותן מדי שנמשלו לדוב, שנאמר וארו (חיי) [חיוה] אחרי תנייא דמייא לדוב (דניאל ז ה), ובא הבית וסמך ידו (אל) [על] הקיר (עמוס שם), באו לבנות בית המקדש, ועמד עליהם המן הרשע, הוא ספרא שמשאי בן המן, ומשם ירד פרוזבוטים כנגדו, מרדכי ירד בשביל שיבנה בית המקדש, אמרו ישראל מרדכי היה משבטו של בנימין, וכתיב בו ידיד ה' ישכון לבטח עליו וגו' (דברים לג יב), לפיכך ירד פרוזבוטים כנגדו, מרדכי ירד בשביל שיבנה בית המקדש בימיו, והמן ירד בשביל שיבטל בנין בית המקדש, שכך כתיב ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה (על היהודים) [על יושבי יהודה וירושלים] (עזרא ד ו), לפיכך צווחו ווי ויהיה בימי אחשורוש. [ויהי בימי אחשורוש]. א"ר לוי כל מקום שכתוב ויהי בימי, ימים של צרה הם, ויהי בימי אמרפל (בראשית יד א), ויהי בימי שפוט השופטים (רות א א), ויהי בימי אחז (ישעיה ז א), ויהי בימי יהויקים (ירמיה א ג), ויהי בימי אחשורוש.

רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן פָּתַח (עמוס ה, יט): כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי, רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא, כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וגו' זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, וּפְגָעוֹ הַדֹּוֹב זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְדֹב כְּתִיב, דָּא הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זוֹ בָּבֶל, (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם זוֹ מָדַי. נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף זוֹ אֱדוֹם, (עמוס ה, יט): וּבָא הַבַּיִת זֶה יָוָן, שֶׁהָיָה הַבַּיִת קַיָּם. וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מו, כב): קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ה, ב): פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי זוֹ בָּבֶל. רַעְיָתִי זוֹ מָדַי. יוֹנָתִי בְּיָוָן. תַּמָּתִי בֶּאֱדוֹם, שֶׁכָּל יְמֵי יָוָן הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בּוֹ תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתְרִין, כְּתִיב (תהלים יח, ז): בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה' בְּבָבֶל, וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ בְּמָדַי, יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי בְּיָוָן. דְּאָמַר רַבִּי הוּנָא לְגַרְמֵיהּ, יוֹנָתִי בְּמַלְכוּת יָוָן, שֶׁכָּל יְמֵי יָוָן הָיָה הַהֵיכָל קַיָּם וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. הֱוֵי: יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו בְּמַלְכוּת אֱדוֹם. דָּבָר אַחֵר, כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, וּפְגָעוֹ הַדֹּב זֶה בֵּלְשַׁצַר, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ זֶה הָמָן, שֶׁהָיָה נוֹשֵׁף עַמָּא כְּנָחָשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עזרא ד, ח): רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא זֶה בְּנוֹ שֶׁל הָמָן. (עזרא ד, ח): כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא, וּמַה כְּתִיב בָּהּ (עזרא ד, כא): כְּעַן שִׂימוּ טְעֵם לְבַטָּלָא וגו' (עזרא ד, יג): מִנְדָּה זוֹ מִדַּת הָאָרֶץ, בְלוֹ זוֹ פְּרוֹגִינוֹן, וַהֲלָךְ זוֹ אַנְגַרְיָא, וְאַפְתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק. רַב הוּנָא וְרַבִּי פִּנְחָס אָמְרִין אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁהַמַּלְכוּת מִתְפַּתָּה בָּהֶם, כְּגוֹן בֵּי טֵיאַטְרָאוֹת וּבֵי קַרְקְסָאוֹת הִיא מַזֶּקֶת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח שָׁמַע וּבִטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כָךְ הִתְחִילוּ הַכֹּל צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

פרעה היה אחד מארבעה בני אדם, שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם, ואלו הן: חירם ונבוכדנצר ופרעה ויואש מלך יהודה. חירם מנין? שנאמר ( שם כח, ב): אמור לנגיד צור וגו', ותאמר אל אני. ומנין ששחת לנפשו? שנאמר (שם שם, יז): גבה לבך ביופיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך. נבוכדנצר מנין שעשה עצמו אלוה? דכתיב (ישעיה יד, יד): אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, טו): אך אל שאול תורד אל ירכתי בור. מה עשה לו הקדוש ברוך הוא? הגלהו למדבר, עד שהוא במלכותו והאכילו עשב כבהמות, שנאמר (דניאל ד, ל): ועשבא כתורין יאכל והיו הבהמות והחיות רואין אותו בדמות נקבה, שנאמר (חבקוק ב, יז): ושוד בהמות יחיתן מדמי אדם וחמס ארץ קריה וגו' כענין שנאמר (דברים ז, ג): ולא תתחתן בם. ועל כל זאת (דניאל ז, ד): ולבב אינש יהיב לה, דכתיב (שם ד, לא): ולקצת יומיא, אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב. ופרעה מנין שעשה עצמו אלוה? שנאמר (יחזקאל כט, ג): לי יאורי ואני עשיתני, מסרו הקדוש ברוך הוא ביד אויביו, שנאמר (ירמיה מד, ל): כה אמר ה' הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים. מהו חפרע? כענין שנאמר (במדבר ה, יח): ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון. וכתיב (ישעיה יט, טז): ביום ההוא יהיה מצרים כנשים. יואש מנין שעשה עצמו אלוה? דכתיב (דה"ב כד, יז): ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם. מהו וישתחוו למלך? שעשאוהו אלוה. אמרו לו: אלולי שאתה אלוה, לא היית יוצא לאחר שבעה שנים מבית קדשי הקדשים. אמר להן: כך הוא, וקבל על עצמו ליעשות אלוה והשחית לנפש, שנאמר (שם שם, כג): ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם, וכתיב (שם שם, כד): ואת יואש עשו שפטים, אל תקרי שפטים, אלא שפוטים. וכתיב (שם שם, כה): ובלכתם ממנו כי עזבו אותו במחלויים רבים וגו' וימת ולא קברוהו בקבורת המלכים. ומי גרם לפרעה שילקה? על שאמר: לי יאורי ואני עשיתני, לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ראה נתתיך אלהים לפרעה (קהלת ה, ז): כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, לך ועשה מי שעשה עצמו אלוה, שחץ בעולם על שהגביה עצמו, שנאמר (איוב מא, כו): את כל גבוה יראה, הוא מלך על כל בני שחץ, וכי גבוה יראה ושפל אינו רואה, והכתיב (זכריה ד, י): עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ?! אלא, אמר רבי ברכיה: אלו הגיותנין, שעושין עצמן אלוהות והקדוש ברוך הוא, עושה מהן שחצים בעולם. וכן סנחריב נתגאה ונעשה שחץ בעולם, שנאמר (מ"ב יט, לה): ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף איש, לכך כתיב: את כל גבוה יראה, שהקדוש ברוך הוא מראה שחץ של גוותנין לכל הבריות. אמר הקדוש ברוך הוא (ירמיה כג, כד): אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' אמר רבי בנימין בר לוי: אם ישב אדם בזוית ועוסק בתורה, אני מראהו לבריות, אם יטמין אדם עצמו לעבודת כוכבים, אני מראהו לבריות, שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. אמר רבי חמא בר חנינא: אני ממלא ממנו העליונים והתחתונים ומראה שחצו לבריות, לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ראה נתתיך אלהים לפרעה: