דניאל ז:י מדרש: מדרש תנחומא, תנחומא בובר, אוצר מדרשים ופסיקתא רבתי

נְהַ֣ר דִּי־נ֗וּר נָגֵ֤ד וְנָפֵק֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי אֶ֤לֶף אלפים [אַלְפִין֙] יְשַׁמְּשׁוּנֵּ֔הּ וְרִבּ֥וֹ רבון [רִבְבָ֖ן] קָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן דִּינָ֥א יְתִ֖ב וְסִפְרִ֥ין פְּתִֽיחוּ׃

מדרש תנחומא

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ (תהלים קג, כ). בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו, אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁנִּקְרְאוּ מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וְיוֹצִיאֵנוּ מִמִּצְרַיִם (במדבר כ, טז). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים (דה״ב לו, טז). רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אוֹמֵר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. שֶׁהוּא אוֹמֵר, גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ, שֶׁהִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה. רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם גִּבּוֹרֵי כֹּחַ. רוֹאֶה שֶׁשָּׂדֵהוּ מֻפְקֶרֶת וְאִילָנוֹתָיו מֻפְקָרִים וְהַסְּיָגִים מְפֹרָצִים וְרוֹאֶה פֵּרוֹתָיו נֶאֱכָלִים, וְכוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. וְשָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ. רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי אוֹמֵר, מִי גִּבּוֹרֵי כֹּחַ, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁאֵין גִּבּוֹר כְּמוֹתוֹ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִפְנֵי הַר סִינַי וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַדִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יוֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמַתְנוּ (דברים ה, כב), וּמֹשֶׁה לֹא נִזּוֹק. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁגְּדוֹלִים הַצַּדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָן יְכוֹלִין לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ (יואל ב, יא) אֶלָּא עוֹמְדִין וְנִבְהָלִין. וְהַצַּדִּיקִים יְכוֹלִין לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ. כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ (יואל ב, יא), אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה (בראשית לב, ב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְשׁוּנֵיהּ (דניאל ז, י). וּמִי קָשֶׁה מֵהֶם. הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְּבָרוֹ (יואל ב, יא), זֶה צַדִּיק שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן יוֹצְרוֹ. וְאֵיזֶהוּ, זֶה מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, וְעָמַד וְנִזְדָּרֵז וְעָשָׂה מִשְׁכָּן. וְהָיָה עוֹמֵד מִבַּחוּץ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד (שמות מ, לה). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינוֹ דִּין שֶׁמּשֶׁה שֶׁעָשָׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן יְהֵא עוֹמֵד מִבַּחוּץ וַאֲנִי מִבִּפְנִים, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ שֶׁיִּכָּנֵס. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. הֱוֵי, קָשֶׁה כֹּחָן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹ. וְכֵן בִּשְׁמוּאֵל כְּתִיב: וַיָּבֹא ה' וְיִתְיַצֵּב וַיִּקְרָא כְּפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, דַּבֵּר כִּי שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ (ש״א ג, י). לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ. וְאִם תֹּאמַר, כְּשֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה, בְּקוֹל נָמוּךְ הָיָה מְדַבֵּר, לְפִיכָךְ הָיָה יָכֹל מֹשֶׁה לִשְׁמֹעַ. לֹא הָיָה מְדַבֵּר אֶלָּא בְּקוֹל מַתַּן תּוֹרָה שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל וּמֵתוּ בְּדִבּוּר רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יוֹסְפִים אֲנַחְנוּ וְגוֹ' (דברים ה, כב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, נַפְשִׁי יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ (שה״ש ה, ו). וּמִנַּיִן שֶׁבְּקוֹל מַתַּן תּוֹרָהּ הָיָה מְדַבֵּר. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, קוֹל ה' בַּכֹּחַ (תהלים כט, ד). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו (במדבר ז, פט), הַקּוֹל שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ בְּמַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: קוֹל ה' שׁוֹבֵר אֲרָזִים (תהלים כט, ה), וּבוֹ הָיָה מְדַבֵּר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר וְעַל כָּל אֲמִירָה וְצִוּוּי. שֶׁמָּא תֹּאמַר, שֶׁנִּשְׁמַע הַקּוֹל לְיִשְׂרָאֵל מִבַּחוּץ. תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל, הוּא הָיָה שׁוֹמֵעַ בִּלְבַד. וְכִי מֵאַחַר שֶׁבְּקוֹל גָּבֹהַּ הָיָה מְדַבֵּר, לָמָּה לֹא הָיוּ שׁוֹמְעִים. לְפִי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַדִּבּוּר שֶׁיֵּצֵא וְהָלַךְ אֵצֶל מֹשֶׁה וְעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁבִיל שֶׁבּוֹ יוֹצֵא הַקּוֹל עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְמֹשֶׁה וְלֹא נִשְׁמַע לְכָאן וּלְכָאן, שֶׁנֶּאֱמַר: לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל (איוב כח, כה), שֶׁכָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַכֹּל בְּמִשְׁקָל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קוֹלוֹת (איוב כח, כו), שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דֶּרֶךְ לְאוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁיֵּלֵךְ אֵצֶל מֹשֶׁה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, אֵלָיו הָיָה נִשְׁמָע וְלֹא לְאַחֵר. לְכָךְ נֶאֱמַר: גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ. וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב (משלי כה, ז). רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר, רְחַק מִן מְקוֹמְךָ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָה מוֹשָׁבוֹת שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עֲלֵה, וְאַל תַּעֲלֶה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לְךָ רֵד. רַבִּי תַּנְחוּמָא אוֹמֵר, יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָּעַת (משלי כ, טו). מִתְּלָא אוֹמֵר, דַּעַת חָסַרְתָּ מַאי קָּנִיתָ, דַּעַת קָּנִיתָ מַאי חָסַרְתָּ. אַף מֹשֶׁה לֹא עָלָה עַד שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה.
שאל רבBookmarkShareCopy

תנחומא בובר

ר' תנחום בן חנילאי אומר גבורי כח, זה משה, שאין גבור כח כמשה, שישראל עמדו לפני הר סיני ולא יכלו לשמוע קול הדבור, שנאמר אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו (דברים ה כב), ומשה לא ניזק, ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו, אלא עומדין ומרתחין ונבהלים, והצדיקים יכולין לשמוע קולו, שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו (וכי) [כי] עצום (עושי) [עושה] דברו (יואל ב יא), מחנהו אלו המלאכים, שנאמר מחנה אלהים זה (בראשית לב ג), וכן הוא אומר אלף אלפין ישמשוניה (דניאל ז י), ומי קשה מהם הצדיקים, שנאמר כי עצום (עושי) [עושה] דברו (יואל שם), זה צדיק שעשה דברו, ואיזה זה משה, שאמר לו [הקב"ה] עשה משכן, ונזדרז ועשאו, והיה עומד לעצמו מבחוץ, שהיה מתיירא לבא אל אהל מועד, שנאמר ולא יכל משה לבא אל אהל מועד וגו', כי ענן ה' על המשכן (שמות מ לה לח), אמר הקב"ה אינו דרך משה שנצטער במשכן יהא עומד מבחוץ ואני עומד מבפנים, אלא הריני קורא אותו שיכנס, לכך כתיב ויקרא אל משה, הוי קשה כהן של צדיקים שיכולין לשמוע את קולו, וכן כתיב בשמואל, ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל [ויאמר דבר כי שומע עבדך] (ש"א ג ו), לפיכך אמר דוד גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ואם תאמר כשהיה מדבר עם משה בקול נמוך היה מדבר, לפיכך היה יכול לשמוע, לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו את קולו ומתו בדבור ראשון, דכתיב אם יוספים אנחנו וגו' (דברים ה כב), וכן הוא אומר נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה ו), ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר, שכן הוא אומר קול ה' בכח קול ה' בהדר [קול ה' שובר ארזים] (תהלים כט ד ה). וכן הוא אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז פט), קול שהיה שומע במתן תורה. (קול ה' שובר ארזים), וכן היה מדבר על כל דבור ודבור, ועל כל אמירה ואמירה, שמא תאמר ישראל היו שומעים את הקול מבחוץ, תלמוד לומר וישמע [את הקול], הוא היה שומע את הקול בלבד, וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר, למה לא היו שומעין, לפי שגזר הקב"ה על הדבור שיצא וילך אצל משה ועשה לו הקב"ה שביל, שבו יצא הדבור עד שיגיע למשה, ולא נשמע לכאן ולכאן, שנאמר לעשות לרוח משקל (איוב כח כה), שכל דבור שיוצא מפי הקב"ה [הכל במשקל], וכן הוא אומר ודרך להזיז קולות (שם שם כו), שעשה לו הקב"ה דרך לאותו הקול שיוצא אצל משה בלבד, שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, אליו היה נשמע ולא לאחר, לכך נאמר גבורי כח עושי דברו.
שאל רבBookmarkShareCopy

אוצר מדרשים

הלך משה לרקיע ראשון שהוא דומה ליום ראשון בשבת, וראה המים עומדים שורות שורות והרקיע כלו חלונות, בכל חלון וחלון המלאכים עומדים על היום למעלה ומספרים בגדלותו של הקב"ה. שאל משה למט״ט אמר ליה מה הם אלו החלונות, א״ל אלו החלונות הם חלונות תפלה חלונות בקשה, חלונות בכיה חלונות שמחה, חלונות שובע חלונות רעב, חלונות עושר חלונות עניות, חלונות מלחמה חלונות שלום, חלונות הריון חלונות לידה, וראה חלונות עד אין חקר ואין מספר. הלך משה לרקיע שני שהוא דומה ליום שני בשבת, וראה שם מלאך אחד ושמו נוריאל והוא גדול שלש מאות פרסאות, וחמשים רבוא מלאכים עומדים לפניו. כולם מאש ומים ופניהם כלפי מעלה ואומרים שירה לפני הקב״ה שנאמר גדול ה׳ ומהולל מאד (תהילים קמ״ה:ג׳). שאל משה למט״ט וא״ל מה הם אלו המלאכים א״ל אלו המלאכים הממונים על העבים ועל הרוח ועל הגשמים והולכים ועושים רצון קונם וחוזרים למקומם ומשבחים להקב״ה. אמר משה למט״ט למה הם עומדים ופניהם למעלה כלפי הקב״ה, א״ל מט״ט מיום שבראם הקב״ה כך הם ולא זזו ממקומם. הלך משה לרקיע שלישי שהוא דומה ליום ג׳ בשבת, וראה שם מלאך א׳ ושמו נוריאל וגובהו מהלך ת״ק שנה ויש לו שבעים אלף ראשים וכל ראש וראש יש לו שבעים אלף פיות וכל פה ופה יש לו שבעים אלף לשונות, וכל לשון ולשון יש לו שבעים אלף דבור, ועם כל דבור ודבור עומדים שבעים אלף רבוא מלאכים וכלם מאש לבנה וכלם משבחים לפני הקב״ה, שאל משה למט״ט וא״ל מה הם אלו המלאכים ומה שמם, א״ל שמם אראלים הממונים על העשבים ועל האילנות ועל הפירות והדגן, כולם הולכים לעשות רצון קונם וחוזרים למקומם. הלך משה לרקיע הרביעי שהוא דומה ליום ד׳ בשבת, וראה שם המלאכים נכנסים ומשבחים להקב״ה, כמו שאמר דוד המלך ע״ה ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח (תהלים ק״ד). שאל משה למט"ט ואמר לו מה הם אלו, א"ל אלו המלאכים הממונים על כל ארץ ועל השמש ועל הירח ועל הכוכבים ועל המזלות, ועל עשרים וששה גלגלים, וכלם אומרים שירה, וראה בו כוכבים גדולים, וכל כוכב וכוכב מלא כל הארץ, שם האחד נוגה ושם השני מאדים, אחד על גב השמש ואחד על גב הירח, שאל משה למט״ט אמר לו מה הם עומדים זה על זה, א״ל זה שעל גב השמש בקיץ שיקרר העולם מחמימותו וזה שהוא על גב הירח בחורף שיחמם העולם מקרירות (והם כסיל וכימה, הראשון לחמם מפני הצינה והשני לקרר מפני החום, עי׳ ברכות נ״ח ע״ב(. הלך משה לרקיע חמישי שהוא דומה ליום חמישי בשבת, וראה שם מלאכים חציים מאש וחציים משלג, שלג למעלה ואש למטה, והקב״ה משים שלום ביניהם ואין אחד מכבה חבירו שנאמר עושה שלום במרומיו (איוב כ״ה:ב׳) וכולם משבחים לפני הקב״ה. אמר משה למט״ט מה הם אלו עושים, א״ל מיום שבראם הקב״ה כך הם, א״ל מה שמם א״ל אראלים שמם הנקראים אישים שנאמר אליכם אישים אקרא (משלי ח׳:ד׳). הלך משה לרקיע ששי שהוא דומה ליום ששי בשבת, וראה שם מלאך אחד ושמו אוריאל, ארכו כמהלך ת״ק שנה והוא (צורתו) כולו ברד, ועומדים עמו אלף אלפים ורבוא רבבות מלאכים, וכלם משבחים לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר השמים מספרים כבוד אל (תחלים י״ט), אמר לו אלו המלאכים הנקראים עירין וקדישין. הלך משה לרקיע שביעי שהוא דומה ליום שבת, וראה שם המלאכים קשורין בשלשלאות של אש שחורה ואדומה, וכל אחד ואחד מהלך ת״ק שנה, שאל משה למט״ט וא״ל מה הם אלו ומה שמם, א״ל שמם אף וחמה ובראם הקב״ה מששת ימי בראשית לעשות רצון בוראם, אמר משה למט"ט אני מפחד מאלו המלאכים ולא אוכל לראות פניהם, מיד עמד מט״ט וחבק את משה וא״ל משה משה, אהוב ה׳ עבד ה׳! אל תירא ואל תחת מהם, מיד נתקררה דעתו של משה. ואח״כ ראה מלאך אחד משונה בצורתו מכל המלאכים וגבהו מהלך ת״ק שנה, והוא חגור במתניו בשני מקומות מכף רגלו ועד קדקדו מלא עינים של אש, וכל מי שרואה אותו נופל על פניו מרוב הפחד. שאל משה למט״ט ואמר לו מי הוא זה, אמר לו סמאל הלוקח נפשות, אמר לו משה להיכן הוא יורד אמר לו ליטול נשמתו של איוב הצדיק (כמאן דאמר איוב בימי משה היה, ב״ב ט״ו ע״א), אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שלא תמסרני ביד זה המלאך. וראה המלאכים עומדים לפני הקב״ה, ויש לכל אחד ואחד כנפים, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, בשתים יכסו פניהם כדי שלא יראו פני שכינה, ובשתים מכסים גויותיהם ובשתים מעופפים, ומשמשים לפני הקב״ה ואומרים קק״ק ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו. וכל כנף וכנף מהלך ת״ק שנה ורחבו מסוף העולם ועד סופו. שאל משה למט״ט ואמר לו מה שמם, א״ל שרפים עומדים ממעל. וראה ארבעה מלאכים נושאים כסא הכבוד, אמר משה למט״ט מה שמם א״ל חיות הקדש. אח״כ ראה משה מלאך אחד שמו זגזגא״ל, והוא מלמד תורה לנשמות בשבעים לשון, והכל אומרים הלכה למשה מסיני שנאמר דינא יתיב וספרין פתיחו (דניאל ז׳ י׳), ואין דיין אלא זגזגאל שהוא שר של תורה וחכמה, ויש לו קרני הכבוד, וישב משה לפניו ולמד כל עשר סודות. אח"כ אמר לפני הקב״ה לא ארד מכאן עד שתתן לי מתנה טובה, א״ל הקב״ה נתתי לך את התורה שיהיו קוראין אותה על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג' כ״ב). ומנין שעלה משה למרום שנאמר עלה אלהים בתרועה ה׳ בקול שופר (תהילים מ״ז:ו׳-ז׳) ואין אלהים אלא משה שנאמר איש אלהים ותרגום דאלהים דיינא, ואין דיין אלא משה שנאמר וישב משה לשפוט את העם (שמות י״ח:י״ג). לכך נאמר כתפוח בעצי היער.
שאל רבBookmarkShareCopy

פרקי דרבי אליעזר

זמין למנויי פרימיום בלבד