דניאל ז:כ מדרש: איכה רבה ובראשית רבה

גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל. עֶשֶׂר קְרָנוֹת הֵן, קַרְנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, קַרְנוֹ שֶׁל יִצְחָק, קַרְנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, קַרְנוֹ שֶׁל משֶׁה, קַרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, קַרְנָהּ שֶׁל כְּהֻנָּה, קַרְנָהּ שֶׁל לְוִיָה, קַרְנָהּ שֶׁל נְבוּאָה, קַרְנוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קַרְנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַרְנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. קַרְנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, א): כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. קַרְנוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יג): נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, קַרְנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. קַרְנוֹ שֶׁל משֶׁה, דִּכְתִיב (שמות לד, כט): כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. קַרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, דִּכְתִיב (חבקוק ג, ד): קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ. קַרְנָהּ שֶׁל כְּהֻנָּה, דִּכְתִיב (תהלים קיב, ט): קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד. קַרְנָהּ שֶׁל לְוִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כה, ה): כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן חֹזֶה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן. קַרְנָהּ שֶׁל נְבוּאָה, דִּכְתִיב (שמואל א ב, א): רָמָּה קַרְנִי בַּה'. קַרְנוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב (תהלים כב, כב): וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי, קַרְנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, יד): וְיָרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַרְנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, י): וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֶם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. וְכֻלָּן הָיוּ נְתוּנוֹת בְּרֹאשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ נִטְּלוּ מֵהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל, וְנִתְּנוּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, כ): וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִי סִלְקַת וּנְפַלָה מִן קֳדָמַהּ תְּלָת, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק, הַקְּרָנוֹת שֶׁגִּדַּע צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי הוּא מַחְזִירָן לִמְקוֹמָם, לִכְשֶׁיְּרוֹמֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֶרֶן מְשִׁיחוֹ, דִּכְתִיב (שמואל א ב, י): וְיִתֵּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר כֵּיוָן שֶׁגָּרְמוּ עֲוֹנוֹת וְנִכְנְסוּ שׂוֹנְאִים בִּירוּשָׁלַיִם, נָטְלוּ גִּבּוֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכָפְתוּ יְדֵיהוֹן לַאֲחוֹרֵיהוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, כָּתַבְתִּי בַּתּוֹרָה, וְעַכְשָׁיו בָּנַי שְׁרוּיִין בְּצַעַר וַאֲנִי בְּרֶוַח, כִּבְיָכוֹל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ, וּלְבַסּוֹף גִּלָּה אוֹתָהּ לְדָנִיּאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל יב, יג): וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, אָמַר לוֹ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְתָנוּחַ. אָמַר לוֹ וַהֲנָחָה לְעוֹלָם, אָמַר לוֹ וְתַעֲמֹד, אָמַר לוֹ עִם מִי, עִם הַצַּדִּיקִים אוֹ עִם הָרְשָׁעִים, אָמַר לוֹ לְגֹרָלְךָ, עִם הַצַּדִּיקִים, אָמַר לוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִין, אָמַר לוֹ לְקֵץ הַיָּמִין, אוֹתָהּ יָמִין שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת קֵץ נָתַתִּי לִימִינִי. גָּאַלְתִּי אֶת בָּנַי גָּאַלְתִּי אֶת יְמִינִי, וְהוּא שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים ס, ז): לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

(עמוס א) כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' - יעקב זיווג שנים כנגד שנים, ומשה זיווג שנים כנגד שנים, יהודה כנגד מלכות בבל. זה נמשל באריה, וזה נמשל באריה. זה נמשל באריה, גור אריה יהודה, וזה נמשל באריה, קדמייתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת? ביד דניאל, שהוא בא משל יהודה. בנימין כנגד מלכות מדי. זה נמשל בזאב, וזו נמשלה בזאב. זה נמשל בזאב, בנימין זאב יטרף וגו'. וזו נמשלה בזאב, (דניאל ז) וארו חיוא אחרי תנינא דמיה לדוב. רבי חנינא אמר: לדב כתיב, דֵב היה שמה. היא דעתיה דרבי יוחנן. דאמר רבי יוחנן: (ירמיה ה) על כן הכם אריה מיער, זו בבל. זאב ערבות ישדדם, זו מדי. ביד מי מלכות מדי נופלת? ביד מרדכי, שהוא בא משל בנימין. לוי כנגד מלכות יון זה שבט שלישי, וזו מלכות שלישית. זה אותיותיו משולשין, וזו אותיותיה משולשין. אלו תוקעי קרנים, ואלו תוקעי סולפירים. אלו לובשי כובעים, ואלו לובשי קיסים. אלו לובשי מכנסים ואלו לובשי פמלליא. אלו מרובים באוכלסין, ואלו מועטין באוכלסין. באו מרובים ונפלו ביד מועטין. באיזו זכות? מברכתו של משה, שאמר (דברים לג): מחץ מתנים קמיו. ביד מי מלכות יון נופלת? ביד בני חשמונאי, שהם משל לוי. יוסף כנגד מלכות אדום. זה בעל קרנים, וזה בעל קרנים. זה בעל קרנים (שם): בכור שורו הדר לו. וזה בעל קרנים (דניאל ז): ועל קרניא עשר די בראשיה. זה פירש מן הערוה, וזה נדבק בערוה. זה חס על כבוד אביו, וזה ביזה על כבוד אביו. זה כתיב בו (בראשית מב): את האלהים אני ירא. וזה כתיב בו (דברים כה): ולא ירא אלהים. ביד מי מלכות נופלת? ביד משוח מלחמה, שהוא בא משל יוסף. רבי פנחס בשם רבי שמואל בר נחמן: מסורת הוא, שאין עשו נופל, אלא ביד בניה של רחל, הה"ד (ירמיה מט): אם לא יסחבום צעירי הצאן. ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן? שהן צעיריהן של שבטים: