דניאל ח:כז מדרש: שמות רבה, מדרש לקח טוב ופסיקתא רבתי

ויאמר אלהים אל משה - אמר רבי אבא בר ממל: אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא. פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלהים, בה'. כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים. וכשאני עושה מלחמה ברשעים, אני נקרא צבאות. וכשאני תולה על חטאיו של אדם, אני נקרא אל שדי. וכשאני מרחם על עולמי, אני נקרא ה', שאין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר (שמות לד, ו): ה' ה' אל רחום וחנון. הוי, אהיה אשר אהיה, אני נקרא, לפי מעשי. רבי יצחק אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם: אני שהייתי, ואני הוא עכשיו, ואני הוא לעתיד לבא, לכך כתיב: אהיה שלשה פעמים. דבר אחר: אהיה אשר אהיה רבי יעקב ברבי אבינא, בשם רבי הונא דציפורן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם בשעבוד זה אהיה עמם, ובשעבוד הן הולכין ואהיה עמם. אמר לפניו: וכך אומר אני להם, דיה לצרה בשעתה! אמר לו: לאו, כה תאמר לבני ישראל: אהיה שלחני אליכם. לך אני מודיע, להם איני מודיע. דבר אחר: אהיה רבי יצחק בשם רבי אמי אמר: בטיט ובלבנים הן עומדים, ולטיט ולבנים הן הולכים. וכן בדניאל (דניאל ח, כז): ואני דניאל נהייתי ונחליתי. אמר לפניו: וכך אני אומר להן?! אמר לו: לאו! אלא, אהיה שלחני אליכם. אמר רבי יוחנן: אהיה לאשר אהיה ביחידים, אבל במרובים על כרחם, שלא בטובתם, כשהן משוברות שיניהן מולך אני עליהם, שנאמר (יחזקאל כ, לג): חי אני נאם ה' אלהים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. דבר אחר: דאמר רבי ענניאל בר רבי ששון: אמר הקדוש ברוך הוא: לכשאני מבקש אחד מן המלאכים, שהוא אחד משלישו של עולם, פושט ידו מן השמים ומגעת לארץ, שנאמר (שם ח, ג): וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי. וכשבקשתי שלשה מהן, עשיתים יושבים תחת האילן, שנאמר (בראשית יח, ד): והשענו תחת העץ. וכשאני מבקש כבודו מלא כל העולם, שנאמר (ירמיה כג, כד): הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. וכשבקשתי דברתי עם איוב מן הסערה, שנאמר (איוב לח, א): ויען ה' את איוב מן הסערה. וכאשר אני מבקש מתוך הסנה:

תנא בסדר עולם למה נמנו שני דריוש המדי שהוא בן ס"ב שנה במלכו, לפי שכיון שהגלה נבוכדנצר את יהויכין בשנה ההוא נולד שטנה של בבל, שהרי מגלות יהויכין עד שנהרג בלשצר ס"ב שנה, כי ח' שנים מלך קודם לכן, וזהו שאמרו חז"ל במס' מגילה כ"ג דאויל מרודך גמירא, אבל הענין נראה כי כ"ג שנים מלך מכח הפסוק שאמר ועבדו אותו [כל הגוים] ואת בנו [ואת בן בנו] (ירמיה כז ז), והוא אויל מרודך ובלשצר, ומה שאמר דניאל לבלשצר נבוכדנצר אבוך (דניאל ה יא), הוא זקינו ומה שכתב בשנת שלש למלכות בלשצר חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אני בתחלה (שם ח א), החלום הראשון בשתא חדא לבלשצר וראה, וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב (שם ז ה), אלו הפרסיים שאוכלים ושותין כדוב, ומסורבלין בשר כדוב, ואין להם מנוחה כדוב, ותלת עלעין בפומא בין שינא, וכן אמרין לה קומי אוכלין בשר שגיא (שם), בשר שגיא זה עושר המלכות אשר היה לפניו כל מה שקבץ נבוכדנצר, ואויל מרודך ובלשצר ודריוש המדי, מצא אחשורוש, ותלת עלעין הם ג' מלכים שהיו עתידין למלוך מפרס, כענין החלום השני שראה בשנת ג' לבלשצר כשהיה בשושן הבירה אשר בעולם המדינה, על שם שהמלכות של כשדים היתה חוזרת למדי, לכך ראה שהיה בשושן אשר בעילם, וכן הוא אומר ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מט לח), על שנשתעבדו ישראל תחת ידי מדי אחרי מלכות כשדים, והמלאך מגיד לדניאל, שנאמר האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס (דניאל ח כ), אלא שהחלום הזה נאמר בו ואתה סתום החזון כי לימים רבים (שם שם כו), ולבסוף כתיב ואשתומם על המראה ואין (מגיד לי) [מבין] (שם ח כז), והקרנים של איל שפירש לו כי הם מלכי מדי ופרס, תחילה מלך דריוש המדי הוא הקרן הראשונה, ואחריה מלכות פרס כורש וארתחשסתא, ואחשורוש שנשא את אסתר ודריוש, ומלכות אלו הג' נקרא מלכות ארתחשסתא כי ארתחשסתא הוא שם מלכות פרס, כמו פרעה על שם מלכות מצרים, אבימלך על שם מלכות פלשתים, ולכל אחד וחד שמו, לכך אמרו רז"ל במס' ר"ה הוא [כורש הוא] דריוש הוא ארתחשסתא, וראיה לדבריהם ותלת עלעין בפומא כורש ואחשורוש ודריוש, וארתחשסתא הוא שם המלכות, ועוד ראיה לדבריהם, שנאמר הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס (דניאל יא ב), חוץ מדריוש המדי, והם כורש ואחשורוש ודריוש, והרביעי יעשיר עושר גדול (שם), זה דריוש שנקרא ארתחשסתא, והוא ג' לפרס, וד' למדי, וזה שנאמר על ידי ישעיה חזות (קשות) [קשה] הוגד לי, (ישעיה כא ב), כי ראה אורך הגלות אחרי מלאת למלכות בבל שבעים שנה, שנאמר עלי עילם צורי מדי (ישעיה שם), ואומר ערוך השלחן וגו' ויקרא אריה על מצפה וגו', והנה זה בא רכב איש צמד פרשים (שם כא ה ז ח), הם מלכי מדי ופרס דריוש המדי וכורש ואחשורוש, ודריוש המדי הוא אשר נבנה הבית בימיו, כי בשנת אחת לכורש העביר קול בכל מלכותו לאמר מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו וגו' (עזרא א ג). לקיים מה שנאמר כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיה כט י), ועלו ולא הניחום צרי יהודה, וכתיב בס' דניאל ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך (דניאל א כא), וכתיב בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל וגו' (שם י א), מהו ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש, מלמד שנזקן ונמנע מבית המלכות וישב לו בביתו, וכורש מלך ג' שנים מקוטעות, וכתיב במלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים (עזרא ד ו), ובימי ארתחשסתא הראשון נבטלה מלאכת הבית, ככתוב בס' עזרא ובימי ארתחשסתא כתב בשלם מתרדת (עזרא ד ז), עד ובטילו המו (שם שם כג), למדנו שהוא אחשורוש הוא ארתחשסתא הרשע, כי משמתו שניהם בטילו עבודת הבית, ובימי דריוש מלך פרס שהוא נקרא ארתחשסתא הגדול, נתן להם רשות לבנות, שנאמר באדין בטלת עבודת בית אלהא די בירושלם והות בטלה עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס (שם ד כד), ונקא דריוש הגודל כורש על שם שקיים דברי כורש מלך ראשון של פרס, שהעביר קול בכל מלגותו ואמר כל ממלכות הארץ נתן לי [ה'] אלהי השמים (עזרא א ב), ודריוש היה שמו ארתחשסתא על שם המלכות, וארתחשסתא הראשון שביטל את מלאכת בית ה', והוא אחשורוש שכתוב בו בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יהודה וירושלים (שם ד ו), ואין בדבר שום ספק, כי שלשה מלכים בלבד עמדו לפרס, ואם תחשוב ארתחשסתא הראשון, וארתחשסתא האחרון, הרי ה' מלכים לפרס, ובכל החזיונות אתה מוצא ג' מלכים לפרס, ומה שאמר הרביעי, רביעי לדריוש המדי, וכתיב ותלת עלעין (דניאל ז ה), זה דריוש הפרסי שהוא ארתחשסתא מלך ל"ב שנה, גם מיום אשר צוה אותי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך (נחמיה ה יד), הוא הוא דריוש שבשנה ראשונה למלכו ניתן רשות לישראל לבנות הבית, טול עתה משנהרג בלשצר עשרים שנה לדריוש המדי, וג' לכורש, וי"ד לאחשורוש, שנאמר בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל (אסתר ג ז), בי"ג שנה לאחשורוש לשנה הבאה נתלה המן. והמגלה נקבעה בשנת י"ד לאחשורוש, שנאמר לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית (שם ט כט), בשנה שניה פשטה בכל העולם, הרי י"ט שנה שחסרו למלאות לחרבות ירושלים, כי ממלכות נבוכדנצר עד חרבות ירושלים י"ט שנה, מכיבוש יהויקים עד גלות יכניה, ועוד י"א שנה עד חורבן הבית בימי צדקיהו הכל י"ט שנה, והשלימום דריוש המדי ושלשה מלכים של פרס, כורש ואחשורוש ודריוש, הוא ארתחשסתא הגדול, ולפי שהיו שנים מקוטעות בין מלך למלך, הוצרכה עוד שנה להשלמת הע' לחרבות ירושלים, עמד דריוש הגדול והשלימם, למדנו כי מגלת אסתר קדמה לבנין הבית שתי שנים, וכשם שהעמיד השם את המן כדי להחזיר את ישאל למוטב, כך יעמיד השם מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירם למוטב לפני ביאת משיח בן דוד, והם הם חבלי משיח שיעמדו האומות על ישראל בעת מנין נפ"ץ, שהוא לקץ הימים שנים אלף לגלותינו, מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו:

ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה' וגו' (מלכים א' ז' נ"א). ילמדנו רבינו נר של חנוכה שהותיר שמן מהו צריך לעשות לו למדונו רבותינו נר של חנוכה שהותיר שמן כו' כדלעיל עד אסור להשתמש (בו) הימנו: את מוצא זאת החנוכה שאנו עושים זכר לחנוכת בית חשמונאי על שעשו מלחמה ונצחו לבני יוון ואנו עכשיו מדליקין וכן בשעה שנגמרה מלאכת המשכן עשו חנוכה כמו שכתב זאת חנוכת המזבח (במדבר ז' פ"ד) ואף בית המקדש בשעה שנבנה עשו לו חנוכה כמה שכתב ויחנכו את הבית וגו' (מלכים א' ח' ס"ג) אימתי חינכו בשעה שנגמרה כל מלאכתו מניין ממה שקראו בנביא ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה': [ותשלם כל המלאכה וגו'] כך פתח ר' תנחומא בי רבי זה הוא שאמרה רוח הקדש על ידי שלמה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כ"ב כ"ט) חזית איש מהיר במלאכתו זה יוסף ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו (בראשית ל"ט י"א) רבי יהודה אומר יום זבול נילוס היה והכל יצאו לזיבול נילוס והוא נכנס לעשות מלאכתו רבי נחמיה אומר יום תיאטרון וקורקסיו אמר לו הקדוש ברוך הוא נזדרזת במלאכתך חייך לפני מלכים יתיצב ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים (שם מ"א מ"ו) ובל יתיצב לפני חשוכים בל יתייצב לפני פרעה החשוך: דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו זה משה מנהיג את הצאן אחר המדבר מזדרז במלאכתו כן (ברמזים) [ברועים] עשה שלום ביניהם (וכן) [ובין] בנותיו של יתרו שדלה והשקה לצאנם של אילו ודלה והשקה לצאנם של אילו [שנאמר] וגם דלה דלה אמר רבי יהודה אמר לו הקדוש ברוך הוא נזדרזת במלאכתך חייך לפני מלכים יתיצב השכם בבקר והתיצב לפני פרעה (שמות ח' ט"ז) [בל יתיצב לפני חשוכים זה יתרו] אמר לו רבי נחמיה עשית את הקודש חול לא כשם שדרשת לפני פרעה אלא אמר לו הקב"ה נזדרזת במלאכתך לפני פרעה בא ועשה סרסור ביני ובין בניי שנקראים מלכות שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' (שם י"ט י') ובל יתייצב לפני חשוכים זה פרעה החשוך: דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו זה דניאל ואקום ואעשה את מלאכת המלך (דניאל ח' כ"ז) אמר לו (המלך) [הקדוש ברוך הוא] נזדרזת במלאכתך לשעבר היית יושב ומשמר שערי בשר ודם ודניאל בתרע מלכא יתיב (שם ב' מ"ט) עכשיו שנזדרזת במלאכתך בוא והיזקק לבית מקדשי אדין ששבצר דך אתא יהב אושיא דבית אלהא (עזרא ה' ט"ז) ולמה נקרא שמו ששבצר שבאו שש צרות בימיו צרתו בבור וצרות חנניה וחביריו בכבשן האש ודתא נפקת וחכימיא וגו' ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה (דניאל ב' י"ג) וגלות יהויכן וגלות יהויקים וגלות צדקיה. דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו זה שלמה באיזה מלאכה במלאכת בית המקדש אתה מוצא כשבנה ביתו הוא בונה אותו לשלש עשרה שנה וכשבנה בית המקדש הוא בנה אותו לשבע שנים ויהי מקץ עשרים שנה וגו' (מלכים א ט״ז:ח׳) וכן בשנה האחד עשר לירח בול וגו' (שם ו' ל"ח) ואת ביתו בנה שלמה (וגו') שלש עשרה שנה (שם ז' א') מי ששומע שבנה ביתו לשלש עשרה שנה וביתו של הקדוש ברוך הוא לשבע שנים סבור שמא ביתו גדול היה משל הקב"ה לאו אלא שנתעצל בביתו ובביתו של הקדוש ברוך הוא לא נתעצל ולא עוד אלא שהקדים כבודו של הקב"ה לכבודו לכך נתן אומר לאביו האתה תבנה הבית (שמואל ב' ז' ה') וכתב אחר לא אתה תבנה (דהי"א י"ז ד') אמר לו אתה הקדמת כבודך לכבודי שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בהמ"ק ויאמר דוד אל נתן הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון אלקים יושב בתוך היריעה (ש"ב ז' ב' דהי"א י"ז א') אבל שלמה מקדים כבודי לכבודו ובשנה האחת עשרה לירח בול כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו וגו' (מלכים א' ו' ל"ח) ואחר כך ואת ביתו בנה שלמה (שם ז' א') ולפי (שנזדרזת) [שנזדרז] במלאכת המקדש זכה להתייחד עם המלכים הצדיקים ולמה אמר רבי יהושע בן לוי ראוי היה שלמה להימנות עם שלשה מלכים וארבע הדיוטות שאין להם חלק לעוה"ב שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו (שם י"א ד') ועל (שנזדווג) [שנזדרז] במקדש לא נתייחס עמהם שימנה עם אילו מלכים החשוכים ירבעם ואחאב ומנשה אלא זכה להתייחס עם מלכים הצדיקים חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב ובל יתיצב לפני חשוכים בקיר' של ירבעם ושל אחאב ולא עוד אמר ר"ל שנעשה ראש ליחסים אלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון [וגו'] עד וישי הוליד את דוד (רות ד' י"ח עד כ"ב) ודוד הוליד את שלמה כן היה צריך לומר ואינו אומר אלא ובן שלמה רחבעם [וגו'] (דהי"א ג' י') מי גרם לו לכך על ידי שנזדרז במלאכת המקדש ומלאכת המקדש היא פירשה שלום עליו כמה שכתב ותשלם כל המלאכה ותהי שלום כל המלאכה: דבר אחר ותשלם כל המלאכה זה שאמר הכתוב מה (רבו) [גדלו] מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צ"ב ו') בא וראה נפלאותיו של הקב"ה בורא עולמות לתוך עולמות ברא עולמות וברא לתוכו בני אדם ברא עולמו ברא בו בני אדם והמזיקין [מזיקין רואין בני אדם ואין בני אדם רואין אותן ברא מזיקין] ומלאכי השרת ומלאכי השרת רואין את המזיקים והמזיקים אינם רואין למלאכי השרת ברא מלאכי השרת והמזיקים ובני אדם [הוא] רואה את הכל ואין כל בריות רואים אותו [הוי מאד עמקו מחשבותיך: דבר אחר] מה גדלו מעשיך ה' [וגו'] מהו מאד עמקו מחשבותיך אמר רבי חנינא בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן שהקימו משה אחד בניסן כמה שכתב וביום החודש הראשון באחד לחדש תקים משכן אהל מעד (שמות מ' ב') וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו שחשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק שבניסן נולד יצחק ומניין אלא כשהמלאכים באים אצל אברהם מהו אומר לושי ועשי עגות (בראשית י"ח ו') שהיה פסח ואמרו לו שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך (שם י') מהו כעת חיה אמר ר' זבדי בן לוי סריטה סרטו לו על כותל כשתבא השמש לכאן לא עשה אלא כיון שבא ניסן והוקם המשכן עוד לא לימלם אדם אחר משה ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה מלאכה בו לאו מהו ותשלם אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו מה שילם לו הקב"ה חנוכת בית חשמנאי אף שלמה גמר מלאכת המקדש בחודש מרחשון ובשנה אחת עשרה בירח בול כלה הבית (מלכים א' ו' ל"ח) מהו בירח בול בירח שהביא הקדוש ברוך הוא את המבול ונעשה נעול שנים עשר חודש והיו הכל מלמלאין על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו (בית המקדש) והאלקים שחשב לערב שמחת בית המקדש בחודש שנולד בו אברהם בירח האתנים (שם ח' ב') זה חודש תשרי ולמה הוא קורא ירח האיתנים החודש שנולד בו אברהם שנאמר משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פ"ט א) וכל אותם שנים עשר חודש שנעשה נעול אף על פי שהיתה כל מלאכת המקדש גמורה הואיל והיה נעול כמי שלא עשה בה כלום כיון שנפתח בחודש המועדות והקריב הקרבנות וירדה האש אמר הקדוש ברוך הוא עכשיו שלמה המלאכה ותשלם כל המלאכה הפסיד מרחשון לאו אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו ותשלם כל המלאכה: ד"א ותשלם כל המלאכה המלאכה אין כתיב כאן אלא כל המלאכה מלאכת ששת ימי בראשית מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות (בראשית ב' ג') עשה אין כתיב כאן אלא לעשות עדיין יש מלאכה אחרת כיון שבא שלמה ובנה בית המקדש אמר הקדוש ברוך הוא עכשיו שלמה מלאכת השמים וארץ ותשלם כל המלאכה לכך נקרא שלמה שהשלים הקב"ה מלאכת ששת ימי בראשית לתוך מעשי ידיו: דבר אחר ותשלם ותהי שלום כל האומנים שהיו בונים לא מת אחד מהם ולא חלה אחד מהם לא [נשבר] מגרופות ולא קורדום לא חש עינו ולא נפסקה (אזורי מנעלו) [איזורו ומנעלו] ולא נפסק כלי (המלחמה) [המלאכה] ולא כלו ולא נשבר אחד מהם (לא כך) [לכך] ותהי שלום כל המלאכה ואם תמיה את אמר רבי אלעזר לכבודו של בשר ודם כך נעשה כל מצרים (שעלה) [שעלו] עם יעקב (לקבורתן עלה) [לקבורתו עלו] עם יוסף ויעל יוסף וגו' (בראשית נ ז') לא נפסק של אחד מהם ועל בנין של הקדוש ברוך הוא את תמיה שנעשה כן: דבר אחר ותשלם כל המלאכה כיון שהשלימו האומנין את המלאכה שלמה נפשם עכשיו דרשת שלא חלה אחד מהם ולא חש בעיניו ועכשיו אתה אומר כיון ששלמה המלאכה מהם מתו אמר הקב"ה שלא יטלו אותם אומות העולם ויבנו עמהם בניינים ויהיו אומרים אילו הן שבנו עם שלמה בניין האלקים ומהו ותשלם אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם להן מתן שכר (ותשלם): דבר אחר ותשלם כל המלאכה מהו כל המלאכה מאליה הייתה נבנת ופורחת ועולה והבית כשהיה נבנה אין כתיב כאן אלא והבית בהבנותו (מלכים א' ו' ז') אבן שלמה [מסע] נבנה (שם) מהו מסע נבנה אמר רבי ברכיה האבן נוסעה עצמה ועולה ונבנית מעצמה הוא ששלמה אמר בשירתו בנה בניתי בית זבול לך (שם ח' י"ג) אינו אומר כן אלא בנה בניתי בניין הייתי בונה והאבנים היו פורחות ועולות מעצמם ואם תמיה אתה לצדיק אחד עשה הקב"ה כן והיתית אבן חדא ושמת על פם גבא (דניאל ו' י"ח) ומאיכן היה להם בבבל אבן ורבותינו אמרו מארץ ישראל נתגלגלה ובאה לשעה קלה ומה אם בשביל בשר ודם עשה המקום כך על בניין ביתו של הקדוש ברוך הוא אתה תמיה שהיה נעשה כן. דבר אחר והבית בהבנותו אמר רבי הונא בשם רב יוסף הכל מסייעים את המלך אפילו הרוחות אפילו המזיקים: [דבר אחר] ותשלם כל המלאכה מה כתיב למעלה והפותות אשר לדלתות הבית [וגו' להיכל זהב] (מלכים א' ז' נ') מה כתב אחריו ותשלם כל המלאכה רבי יצחק מגדליה ורבי סימון רבי יצחק מגדליה אמר הבלוטין שבפותחות היו של זהב ורבי סימון אומר אף הפותות שתחת הציר היו של זהב ואילו הייתה הפותחות חסירה בלוט אחד לא היתה המלאכה שלמה והפותות אשר לדלתות הבית [וגו'] מה כתב אחריו ותשלם כל המלאכה ויבא שלמה את קדשי דוד אביו [וגו'] (שם שם נ"א) ולמה צריך להם יש דורשין לשבח יש דורשין לגנאי דרוש לשבח דוד ביקש על הדבר אמר לו רבון העולמים צופה אני בנבואתי שסוף בית המקדש עתיד ליחרב וכל מה שהפרשתי [הוא] מבתי עכו"ם שהייתי מחריב שלא יהיו האומות העולם אומרים מה דוד סבור החריב בית אלקינו ועשה בית לאלקים נינערו אלקינו וגבו נקמתם והחריבו בית אלקים לכך נתפלל שלא יצטרך להם שלמה ומי שדורש לגנאי שבא הרעב בימי דוד שלש שנים והיה לדוד כמה תסבריות צבורין כסף וזהב מה שהיה מתקן לבניין בית המקדש והיה צריך להוציאו להחיות את הנפשות ולא עשה כן אמר לו האלקים בניי מתים ברעב ואתה צובר ממון לבנות בו בניין לא היית צריך אלא להחיות בו נפשות לא עשית כן חייך אין שלמה נצרך ליטול הימנו כלום ויבא [שלמה וגו' נתן באצרות בית ה'] שלמה המלאכה ולא היה צריך שלמה ותשלם כל המלאכה: דבר אחר ותשלם כל המלאכה את מוצא כשנעשה המשכן שני שבטים היו שותפין במלאכתן א"ר לוי בשם ר' חמא בי ר' חנינא שבטו של דן ושבטו של יהודה שבטו של יהודה בצלאל שבטו של דן אהליאב בן אחיסמך למטה דן וכן במלאכת המקדש שני השבטים הללו היו שותפין וישלח המלך שלמה [ויקח את חירם וגו'] (מלכים א' ז' י"ג) בן אלמנה הוא ממטה דן ושלמה בן דוד שהיה משבטו של יהודה א"ר לוי בשם ר' חמא בי ר' חנינא מכאן שאין אדם צריך להיות מחליף בצירו והיה שדי בצריך (איוב כ"ב כ"ה) אתה הוא אלקינו ובצירנו ואנו עמיך אמר דוד כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה ו):