וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּעַל֮ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל־אֵֽלֶּה׃
עין יעקב
תַּנְיָא: הָאוֹמֵר: 'יָמִין', הֲרֵי זֶה שְׁבוּעָה, מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דִּכְתִיב: (דניאל י״ב:ז׳) "וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם, וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם". אַמְרֵי: לָא, מִשּׁוּם דְּיָמִין גּוּפָהּ אִיקְרִי שְׁבוּעָה, דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לָאוֹמֵר 'יָמִין', שֶׁהוּא שְׁבוּעָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ב:ח׳) "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ". וּמִנַּיִן לָאוֹמֵר 'שְׂמֹאל', שֶׁהוּא שְׁבוּעָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ".
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין א״ל רבי יהושע אם ישראל אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב״ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב. תניא אידך רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר (ירמיה ג יד) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (ישעיה נב ג) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו חנם נמכרתם בע״ז ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים א״ל רבי אליעזר לרבי יהושע והלא כבר נאמר (מלאכי ג ז) שובו אלי ואשובה אליכם א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (ירמיה ג יד) כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון א״ל ר״א והלא כבר נאמר (ישעיה ל טו) בשובה ונחת תושעון וגו׳ א״ל רבי יהושע לר׳ אליעזר והלא כבר נאמר (שם מט ז) כה אמר ה׳ גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי וגומר (דף צח) א״ל רבי אליעזר והלא כבר נאמר (ירמיה ד א) אם תשוב ישראל נאם ה׳ אלי תשוב א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (דניאל יב ז) ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה שתק רבי אליעזר וא״ר אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא ר׳ אליעזר אומר אף מזה שנאמר (זכריה ח י) כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שיש בהם שלום דכתיב (תהלים קיט קסה) שלום רב לאוהבי תורתך אין להם שלום מפני הצר ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים כולם שקולין:
מדרש שכל טוב
נטית ימינך תבלעמו ארץ. כלומר כשנטית ימינך מיד תבלע הארץ אותם. נטית ימינך, לשון שבועה. בן אדם ומלאך ששכינה על גביהם כשנשבעים מרימים יד לשמים, שנא' באברהם הרימותי ידי אל ה' (בראשית יד כב), ובגבריאל נאמר וירם ימינו ושמאלו [אל] השמים וישבע בחי (העולמים) [העולם] (דניאל יב ז), אבל הקב"ה כשהוא גוזר גזירה רעה לבאי העולם שהן תחתיו, נאמר בו נטיית יד, ואעפ"כ אין נטיית יד לגבי שבועה אלא לשון הרמה, ואפילו לגבי הקב"ה, וכה"א כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם (דברים לב מ), ואומר אשר נשאתי את ידי לתת (שמות ו ח), וכל דומיהן, ולמה נאמר נשיאת יד בשבועת הקב"ה, לפי שהשכינה היתה בישראל כשהי' הדיבור לנביא ונשבע בעוזו שלפני מרום, ומה טיבה של שבועה זו, מלמד שהים זורקן ליבשה ואומר לה קבלי את בנייך, והייבשה זורקתן לים ואומרת לו קבלי הרוגייך, אמרה היבשה ומה אם בשביל דמו של הבל שהיה יחידי נתקללתי בעשר קללות, על דמן של אוכלוסין הללו על אחת כמה וכמה, עד שנשבע לה הקב"ה שאינה מעמידה בדין עליהם, ומיד בלעה אותם, וכל כך למה, לפי שאמרו במצרים ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (שמות ט כז), אמר הקב"ה אתם צדקתם עליכם את הדין ואני לא אקפיח שכרכם, לפיכך נתן להם מקום קבורה ובלעה הארץ אותם שלא להבאיש גופותיהם על הארץ, ואע"פ שמלת תבלעמו נדרשת על בורח בלשון עבר, אלו דברי רבותינו, ומכל מקום יש לי להדבירה על אופן ענין לשון העתיד, כמו תבלעימו תורישמו תביאמו ותטעימו, אלא תבלעמו תורישמו לשון נקבה, תביאמו ותטעמו לשון זכר, והענין מוכיח הוא לשון עתיד, ואע"פ שתחילה הפסוק הוא לשון עבר, וכך הפסוק דבור על אופניו נטית ימינך, לפי שכל הנפשות הן שלך ומסורות בידך, דכתיב אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש (איוב יב י), לפיכך נטית ימינך ונשמטו ממנה נפשותם, וכן על כל מי שאתה נוטה ידך מיד הן כלין מן העולם ומיד תבלעמו הארץ, דומין כל באי עולם לפניך כבצים ביד גבור, שאם יטה ידו נופלת ומשתברת, שנא' וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור (ישעי' לא ג), ואומר ידו נטה על הים הרגיז ממלכות (ישעי' כג יא), ואומר ונטיתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה (יחזקאל כה יג), ואומר תוסיף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון (תהלים קד כט), לכך נאמר תבלעמו ארץ לשון עתיד: