דניאל י:כ מדרש: מדרש תנאים, עין יעקב, מדרש לקח טוב וספרי דברים

ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בל' מלמד שהשטן שוטן כמה שנ' (דני' י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא ושר מלכות פרס עומד לנגדי:

(שם) "וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים, וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים. וַיִּקַּח וַיֵּצֵא". אָמַר רַב (חמא) [חַנָּא] בַּר (כהנא) [בִּיזְנָא], אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: אִלְמָלֵא לֹא נִצְטַנְּנוּ גֶּחָלִים מִיָּדוֹ שֶׁל מִיכָאֵל לְיָדוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל, לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִשּׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט, וּכְתִיב: (שם ט) "וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר: עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי". (אמר רבי יוחנן: באותה שעה אפקוה לגבריאל מאחורי הפרגוד[אַמַּאי לָא עָבַדְתְּ] כַּד פַּקְדוּךְ? וְעוֹד, אִי עָבַדְתְּ, (כד פקדוך, לא איבעי לך לאהדורי?) לֵית לָךְ: "אֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה"? (בההיא שעתא עיילי) [אַתְּיָא] לְדֻבִּיאֵל שָׂרָא דְּפַרְסָאֵי, וְאוּקְמֵיהּ בְּדוּכְתֵּיהּ, (ספרים אחרים: בחריקיה) וְשִׁמֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (דניאל י׳:י״ג) "וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם". (וְגוֹ'. אמרו: אתיהיבו) ["וְהִנֵּה מִיכָאֵל, אֶחָד הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים בָּא לְעָזְרֵנִי, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָּרָס". יְהָבוּ לֵיהּ] עֶשְׂרִים וְחַד מַלְאֲכֵי, וּפַרְוָותָא דְּמַשְׁמְהִיג. אָמַר לָהֶם: כִּתְבוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּכַרְגָּא! כָּתְבוּ לֵיהּ. כִּתְבוּ לִי רַבָּנָן בְּכַרְגָּא! כָּתְבוּ לֵיהּ, בְּעִידְנָא דְּבָעִי לְמִיחְתָּם לֵיהּ, עָמַד גַּבְרִיאֵל מֵאַחֲרֵי הַפַּרְגּוֹד, אָמַר: (תהילים קכ״ז:ב׳) "שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם, מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת, אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים, כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא". [מַאי "כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא"?] אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּנַדְּדוֹת שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזוֹכוֹת לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. לָא אַשְׁגָּחוּ בֵּיהּ. הֲדַר אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּכַף מֹאזְנַיִם, וְדָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת בְּכַף שְׁנִיָּה, [לֹא נִמְצָא] מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי הוּא זֶה שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל בָּנַי? אָמְרוּ לֵיהּ: גַּבְרִיאֵל, אָמַר לְהוּ: נֵיעוּל! עַיְלוּהָ. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ". כִּי אָתָא, אַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה נָקִיט פִּיתְקָא בִּידֵיהּ דְּדֻבִּיאֵל, בָּעָא לְמִירְמָא מִינֵיהּ, בָּלְעָהּ. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: מִכְתָּב הֲוָה כְּתִיב, מִחְתָּם לָא הֲוָה חָתִים. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: מִחְתָּם נַמִּי חָתְמָהּ, וְאַיְדִי דְּבָלְעָהּ, אִימְחִיק לָהּ מִינָהּ. הַיְנוּ דְּאִיכָּא בְּמַלְכוּתָא דְּפַרְסָאֵי, (שני פרסאי) אִיכָּא דְּיָהִיב כַּרְגָּא, וְאִיכָּא דְּלָא יָהִיב. (דניאל י׳:כ׳) "וַאֲנִי יוֹצֵא, וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא", (אמר:) עַוֵי עַוֵי וְלָא אַשְׁגְּחוּ בֵּיהּ.

ואין עמו אל נכר שלא אתן רשות לאחד משרי אומות העולם שימשול בכם אלא כענין שנ' (דני' י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא: