הושע ב:טז מדרש: שמות רבה, רות רבה, פסיקתא דרב כהנא ורות רבה (לרנר)

דבר אחר: ומשה היה, כל מי שכתוב בו היה, מתוקן לכך. (בראשית ג, כב): הן האדם היה, מתוקנת היתה המיתה לבא לעולם, שנאמר (שם א, ב): וחשך על פני תהום, זו מיתה, שמחשיך פני הבריות. (שם ג, א): והנחש היה ערום, מתוקן לפורעניות היה. בנח, כתיב (שם ו, ט): תמים היה, מתוקן לגאולה. ביוסף, כתיב (שמות א, ה): ויוסף היה, מתוקן לפרנסה. במרדכי, כתיב (אסתר ב, ה): איש יהודי היה, מתוקן להצלה. ומשה, לגאולה, מתחלת ברייתם נתקנו לכך. וינהג את הצאן אחר המדבר אמר רבי יהושע: למה היה רודף למדבר? לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר, שנאמר (שיר ג, ו): מי זאת עולה מן המדבר, שהיה להם מן המדבר: המן, והשליו, והבאר, והמשכן, והשכינה, כהונה, ומלכות, וענני כבוד. דבר אחר: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אתה עתיד להעלות ישראל ממצרים, בזכות מי שדברתי עמו בין הבתרים, זה אברהם, ואין מדבר אלא דבור, שנאמר (שם ד, ג): ומדברך נאוה. ואמר רבי לוי, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: סימן זה לך, במדבר אתה מניחן, ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבא, שנאמר (הושע ב, טז): לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. דבר אחר: למה היה רודף למדבר? שצפה שהוא עתיד להחריב כרכי אומות העולם, כמה דכתיב (ירמיה נ, יב): הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה. דבר אחר: וינהג את הצאן אחר המדבר, בישרו, שישראל הקרויים צאן, ימותו במדבר. וכן בשעה שתבע משה צרכיהן של ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שיר א, ז): הגידה לי שאהבה נפשי וגו' כמה חיות בהן? כמה מעוברות? כמה מיניקות, התקנת לתינוקות? כמה ריכוכין, התקנת למעוברות? השיבו הקדוש ברוך הוא (שם שם, ח): אם לא תדעי לך, אם לא ידעת, סופך לידע. (שם שם, שם): צאי לך בעקבי הצאן, כלומר: הצאן והגדיים אתה רועה! (כלומר: האבות ימותו במדבר והבנים נכנסים): ואין אתה רועה הבנים, אלא (שם שם, שם): על משכנות הרועים, בארץ סיחון (שלא תכנס משם והלאה). ויבא אל הר האלהים חורבה חמשה שמות יש לו הר אלהים: הר בשן. הר גבנונים. הר חורב. הר סיני. הר האלהים, ששם קבלו ישראל אלהותו של הקדוש ברוך הוא. הר בשן, שכל מה שאוכל אדם בשניו, בזכות התורה, שניתנה בהר. וכן הוא אומר (ויקרא כו, ג-ד): אם בחקותי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם. הר גבנונים, נקי כגבינה, נקיים מכל מום. הר חורב, שממנו נטלו סנהדרין רשות להרוג בחרב. ורבי שמואל בר נחמן אמר: שמשם נטלו עובדי גלולים איפופסין שלהם, שנאמר (ישעיה ס, יב): והגוים חרב יחרבו, מחורב יחרבו. הר סיני, שממנו ירדה שנאה לעובדי כוכבים:

וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גּשִׁי הֲלֹם (רות ב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן [נ"א רבי יונתן] פָּתַר בָּהּ שִׁית שִׁטִּין מְדַבֵּר בְּדָוִד, גּשִׁי הֲלֹם, קְרוֹבִי לַמַּלְכוּת, וְאֵין הֲלֹם אֶלָּא מַלְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ז, יח): כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם. וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זוֹ לַחְמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ו, ב): ה' אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, שֶׁנּוֹצְדָה מִמֶּנּוּ הַמַּלְכוּת לְשָׁעָה, דְּאָמַר רַב הוּנָא כָּל אוֹתָן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁהָיָה דָּוִד בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא עָלוּ מִן הַמִּנְיָן, שֶׁהָיָה מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּשְׂעִירָה כְּהֶדְיוֹט. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, שֶׁחָזְרָה לוֹ מַלְכוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ, ז): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ ה' מְשִׁיחוֹ. וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹכֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאוֹכֵל לֶעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, גּשִׁי הֲלֹם, מְדַבֵּר בִּשְׁלֹמֹה, גּשִׁי הֲלֹם, קְרוֹבִי לַמַּלְכוּת. וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זוֹ לַחְמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה, ב): וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד. שְׁלשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, זֶה לִכְלוּךְ מַעֲשִׂים. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, שֶׁנּוֹצְדָה לוֹ מַלְכוּתוֹ לְשָׁעָה, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָאי בַּר חֲנִינָא מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת שְׁלֹמֹה וְיָשַׁב לוֹ עַל כִּסְאוֹ. וְהָיָה מְחַזֵּר שְׁלֹמֹה עַל פִּתְחֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר (קהלת א, יב): אֲנִי קֹהֶלֶת [בן דוד] הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם, מֶה הָיְתָה אַחַת מֵהֶן עוֹשָׂה, הָיְתָה נוֹתֶנֶת לְפָנָיו קְעָרָה שֶׁל גְּרִישִׂין וּמַכָּה אוֹתוֹ בְּקָנֶה עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ וְלֹא שְׁלֹמֹה יוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ וְאַתָּה אוֹמֵר אֲנִי שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, שֶׁחָזְרָה לוֹ מַלְכוּתוֹ. וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹכֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, גּשִׁי הֲלֹם, מְדַבֵּר בְּחִזְקִיָּהוּ, גּשִׁי הֲלֹם, קְרוֹבִי לַמַּלְכוּת. וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זוֹ לַחְמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח, כא): וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, שֶׁנּוֹצְדָה לוֹ מַלְכוּתוֹ לְשָׁעָה, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה לז, ג): וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, שֶׁחָזְרָה לוֹ מַלְכוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לב, כג): וַיִּנַּשֵֹּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן. וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹכֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אוֹכֵל לָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, גּשִׁי הֲלֹם, מְדַבֵּר בִּמְנַשֶּׁה, גּשִׁי הֲלֹם, קְרוֹבִי לַמַּלְכוּת. וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זוֹ לַחְמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, שֶׁלִּכְלֵךְ מַעֲשָׂיו כַּחֹמֶץ מִמַּעֲשִׂים רָעִים. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, שֶׁנּוֹצְדָה לוֹ מַלְכוּתוֹ לְשָׁעָה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב לג, י): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ, וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כִירוֹמָנִיקָאָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא עָשׂוּ לוֹ מוּלָה שֶׁל נְחשֶׁת, וְהָיוּ מַסִּיקִין הָאוּר מִתַּחְתָּיו, וְהָיָה צוֹוֵחַ צֶלֶם פְּלָן צֶלֶם פְּלָן שֵׁזֵבְנִי, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹא הוֹעִילוּהוּ כְּלוּם, אָמַר זָכוּר הָיִיתִי שֶׁהָיָה אַבָּא מַקְרֵא אוֹתִי (דברים ד, ל): בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ וגו' כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲנָא צָוַוח לֵיהּ, אִין עָנֵי הָא טָב, וְאִין לָא עָנֵי הָא כֹּלָה חָדָא הִיא כָּל אַפַּיָא שָׁוִין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְסָתְמוּ כָּל הַחֲלוֹנוֹת שֶׁל מַעְלָה, וְאָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָם, אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל אַתָּה מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה. אָמַר לָהֶם אִם אֵינִי מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה הֲרֵינִי נוֹעֵל פֶּתַח בִּפְנֵי כָּל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָתַר לוֹ חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין מַלְאָךְ יָכוֹל לִשְׁלֹט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב לג, יג): וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרַבְיָא צָוְחִין לַחֲתִירָה עֲתִירָה. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, שֶׁחָזְרָה לוֹ מַלְכוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג, יג): וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלָיִם לְמַלְכוּתוֹ, וּבַמֶּה הֵשִׁיבוֹ, רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא בָּרוּחַ הֱשִׁיבוֹ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ. וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹכֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אוֹכֵל לָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, מְדַבֵּר בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, גּשִׁי הֲלֹם, קְרוֹבִי לַמַּלְכוּת. וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זֶה לַחְמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נג, ה): וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, שֶׁעֲתִידָה מַלְכוּתוֹ לִצּוֹד מִמֶּנּוּ לְשָׁעָה. שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ב): וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלָיִם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, שֶׁהִיא עֲתִידָה לַחֲזֹר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ד): וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כַּגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן כָּךְ גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, מַה גּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן נִגְלָה וְחָזַר וְנִכְסָה מֵהֶן, וְכַמָּה נִכְסָה מֵהֶן, שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה, כ): וַיִּפְגְּעוּ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, אַף גּוֹאֵל אַחֲרוֹן נִגְלֶה לָהֶם וְחוֹזֵר וְנִכְסֶה מֵהֶם, וְכַמָּה נִכְסֶה מֵהֶם, רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבָּנָן אַרְבָּעִין וַחֲמִשָּׁה יוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל יב, יא): וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וגו', וּכְתִיב (דניאל יב, יא): אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וגו', אִילֵין יְתֵירַיָא מָה אִינּוּן, רַבִּי יִצְחָק בֶּן קְצַרְתָּה מִשּׁוּם רַבִּי יוֹנָה אֵלּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹטְפִים מַלּוּחַ וְאוֹכְלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ל, ד): הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ. לְאֵיכָן הוּא מוֹלִיכָן מִן הָאָרֶץ לְמִדְבַּר יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, טז): הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר, מַאן דְּאָמַר לְמִדְבַּר סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יב, י): עוֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד, וְכָל שֶׁהוּא מַאֲמִין לוֹ, וְחָיָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לוֹ הוֹלֵךְ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְהֵן מְמִיתִין אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן בַּסּוֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עֲלֵיהֶם וּמוֹרִיד לָהֶן מָן, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, גּשִׁי הֲלֹם, מְדַבֵּר בְּבֹעַז, קְרוֹבִי לְהָכָא, וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זֶה לַחְמָן שֶׁל קוֹצְרִים. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, דֶּרֶךְ הַקּוֹצְרִים לִהְיוֹתָן טוֹבְלִין בַּחֹמֶץ פִּתָּן, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִכָּאן שֶׁמּוֹצִיאִין מִינֵי חֻמְצָנִין לַגְּרָנוֹת. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, בְּצַד הַקּוֹצְרִים וַדַּאי. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, קַלִּיל זְעֵיר בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַתְּ שָׁמַע מִינָהּ תַּרְתֵּי, אוֹ בְּרָכָה שָׁרְתָה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, אוֹ בְּרָכָה שָׁרְתָה בְּמֵעֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת, מִמַּה דִּכְתִיב: וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁהַבְּרָכָה שָׁרְתָה בְּמֵעֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה יַעֲשֶׂנָּה בְּלֵבָב שָׁלֵם, שֶׁאִלּוּ הָיָה רְאוּבֵן יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו (בראשית לז, כא): וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם, בִּכְתֵפוֹ הָיָה מוֹלִיכוֹ אֵצֶל אָבִיו. וְאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ אַהֲרֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו (שמות ד, יד): הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת הָיָה יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ. וְאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ בֹּעַז שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו: וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, עֲגָלוֹת מְפֻטָּמוֹת הָיָה מַאֲכִילָהּ. רַבִּי כֹּהֵן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְשֶׁעָבַר הָיָה אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה וְהַנָּבִיא כּוֹתְבָהּ, וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה מִי כּוֹתְבָהּ, אֵלִיָּהוּ כּוֹתְבָהּ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹתֵם עַל יְדֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי ג, טז): אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וגו'.

[ח] דומה דודי לצבי או לעופר האילים וג' (שה"ש ב:ט). דומה דודי לצבי, אמ' ר' יצחק את או' לנו דיאו דיאו את לגבן, דאי אתא את לגבן קדמיי. א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן מסוכה לסוכה מגדר לגדר, כן הקב"ה מדלג ממצרים לים, ומים לסיני. במצרים ראו אותו, ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות יב:יב). בים ראו אתו, וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד:לא). בסיני ראו אותו, ויאמר י"י מסיני בא וזרח משעיר למו (דברים לג:ב). או לעופר האילים (שה"ש ב:ט), ר' יוסה בר' חנינה א' לעזילהן דאיילתה. הנה זה עומד אחר כתלינו (שם), כי ביום השלישי ירד י"י לעיני כל העם וג' (שמות יט:יא). משגיח מן החלונות (שה"ש שם), וירד י"י וג' (שמות יט:כ). מציץ מן החרכים (שה"ש שם), בשעה שא' אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב). ענה דודי ואמר לי (שה"ש ב:י), מה אמר לי, אנכי י"י אלהיך (שמות שם). ד"א דומה דודי לצבי (שה"ש ב:ט). א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג על ההרים ומקפץ מאילן לאילן מסוכה לסוכה מגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג מבית כנסת זו לכנסת זו, מבית מדרש זה לבית מדרש זה. בשביל מה, בשביל לברך את ישר'. בזכות מי, בזכות מי שהיה יושב באלוני ממרא, הד"ה דכת' וירא אליו י"י באלוני ממרא וג' (בראשית יח:א). ר' ברכיה בשם ר' לוי, יושב (שם), ישב כתב. כיון שנגלה עליו הקב"ה ביקש אבינו אברהם לעמוד, א' לו הקב"ה שב, ישב אבינו אברהם. א' לו הקב"ה, אברהם כל זמן שבניך ניכנסין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יהיו יושבין וכבודי עומד. ומה טעמא, אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב:א). א"ר חגי בשם ר' יצחק אלהים עומד אין כת' כן, אלא ניצב, איטמוס. ר' שמואל בר חייה בר יהודה בשם ר' חנינה כל קילוס וקילוס שיש' מקלסין להקב"ה כבודו יושב ביניהם. ומה טעמא, ואתה קדוש יושב תהילות ישראל (תהלים כב:ד). או לעופר האילים (שה"ש שם), ר' יוסה בר' חנינה אמ' לעזליהן דאיילתה. הנה זה עומד אחר כתלינו (שם), אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלונות (שם), מבין כתיפות של כהנים. מציץ מן החרכים (שם), מבין אצבעותיהם של כהני'. ענה דודי ואמר לי (שם), מה א' לי, יברכך י"י וישמרך (במדבר ו:כד). ד"א דומה דודי לצבי (שה"ש ב:ט). א"ר יצחק מה הצבי הזה ניראה וחוזר וניכסה, כך משיח ראשון ניגלה להם וחוזר ונכסה מהם. כמה נכסה מהם, יהוד' בר' א' שלשה חדשים, הד' הי' דכת' ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם וג' (שמות ה:כ). או לעופר האילים (שה"ש שם), ר' יוסה בר' חנינה או' לעזליהן דאיילתא. הנה זה עומד אחר כתלינו (שם), אחר כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם. משגיח מן החלונות (שם), בזכות אבות. מציץ מן החרכים (שם), בזכות אימהות, ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחרך, כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אימהות. ר' ברכיה בשם ר' לוי כגואל הראשון כך הוא גואל האחרון. מה גואל הראשון ניגלה להם וחזר וניכסה מהם, כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר וניכסה מהם. כמה הוא נכסה מהם, ר' תנחומה בשם ר' חמא בר' הושעיא ר' מנחמ' בשם ר' חמא בר' חנינא, ארבעים וחמשה יום, ה"ה דכ' ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל יב:יא, יב). אילין מותרייה דהכה מה אינון, אילו ארבעים וחמשה יום שהמשיח יגלה להם וחוזר ויכסה מהן. לאיכן הוא מוליכם, אית דאמרין למדבר יהוד', ואית דאמרין למדבר סיחון ועוג, הד' דכת' לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר וג' (הושע ב:טז). מי שהוא מאמין בו אוכל מלוחים ושרשי רתמים וחייה, הד"ה דכת' הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם (איוב ל:ד), ומי שאינו מאמין בו והולך לו אצל אומות העולם הן הורגין אותו. א"ר יצחק בר מריין לסוף ארבעים וחמשה יום הקב"ה ניגלה להם ומוריד את המן. למה, שאין כל חדש תחת השמש (קהלת א:ט). ומה טעמ', ואנכי י"י אלהיך מארץ מצרים עוד אושיבך באהלים כימי מועד (הושע יב:י).