וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ־לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃
שמות רבה
דבר אחר: ומשה היה, כל מי שכתוב בו היה, מתוקן לכך. (בראשית ג, כב): הן האדם היה, מתוקנת היתה המיתה לבא לעולם, שנאמר (שם א, ב): וחשך על פני תהום, זו מיתה, שמחשיך פני הבריות. (שם ג, א): והנחש היה ערום, מתוקן לפורעניות היה. בנח, כתיב (שם ו, ט): תמים היה, מתוקן לגאולה. ביוסף, כתיב (שמות א, ה): ויוסף היה, מתוקן לפרנסה. במרדכי, כתיב (אסתר ב, ה): איש יהודי היה, מתוקן להצלה. ומשה, לגאולה, מתחלת ברייתם נתקנו לכך. וינהג את הצאן אחר המדבר אמר רבי יהושע: למה היה רודף למדבר? לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר, שנאמר (שיר ג, ו): מי זאת עולה מן המדבר, שהיה להם מן המדבר: המן, והשליו, והבאר, והמשכן, והשכינה, כהונה, ומלכות, וענני כבוד. דבר אחר: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אתה עתיד להעלות ישראל ממצרים, בזכות מי שדברתי עמו בין הבתרים, זה אברהם, ואין מדבר אלא דבור, שנאמר (שם ד, ג): ומדברך נאוה. ואמר רבי לוי, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: סימן זה לך, במדבר אתה מניחן, ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבא, שנאמר (הושע ב, טז): לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. דבר אחר: למה היה רודף למדבר? שצפה שהוא עתיד להחריב כרכי אומות העולם, כמה דכתיב (ירמיה נ, יב): הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה. דבר אחר: וינהג את הצאן אחר המדבר, בישרו, שישראל הקרויים צאן, ימותו במדבר. וכן בשעה שתבע משה צרכיהן של ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שיר א, ז): הגידה לי שאהבה נפשי וגו' כמה חיות בהן? כמה מעוברות? כמה מיניקות, התקנת לתינוקות? כמה ריכוכין, התקנת למעוברות? השיבו הקדוש ברוך הוא (שם שם, ח): אם לא תדעי לך, אם לא ידעת, סופך לידע. (שם שם, שם): צאי לך בעקבי הצאן, כלומר: הצאן והגדיים אתה רועה! (כלומר: האבות ימותו במדבר והבנים נכנסים): ואין אתה רועה הבנים, אלא (שם שם, שם): על משכנות הרועים, בארץ סיחון (שלא תכנס משם והלאה). ויבא אל הר האלהים חורבה חמשה שמות יש לו הר אלהים: הר בשן. הר גבנונים. הר חורב. הר סיני. הר האלהים, ששם קבלו ישראל אלהותו של הקדוש ברוך הוא. הר בשן, שכל מה שאוכל אדם בשניו, בזכות התורה, שניתנה בהר. וכן הוא אומר (ויקרא כו, ג-ד): אם בחקותי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם. הר גבנונים, נקי כגבינה, נקיים מכל מום. הר חורב, שממנו נטלו סנהדרין רשות להרוג בחרב. ורבי שמואל בר נחמן אמר: שמשם נטלו עובדי גלולים איפופסין שלהם, שנאמר (ישעיה ס, יב): והגוים חרב יחרבו, מחורב יחרבו. הר סיני, שממנו ירדה שנאה לעובדי כוכבים:
שמות רבה
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח, זה שאמר הכתוב (משלי יד, י): לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. מהו כך? אלא, כשם שהלב מרגיש בצרה שהוא מיצר, כך כשאדם שמח, הלב שמח תחלה, שנאמר: לב יודע מרת נפשו. וכן דוד אמר (תהלים לא, יא): לבי סחרחר עזבני כח ובשמחתי לבי שמח תחלה שנאמר (שם טז, ט): לכן שמח לבי ויגל כבודי. וכן הוא אומר (איכה א, כב): כי רבות אנחותי ולבי דוי. ולעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא כל האיברים ואינו מנחם תחלה אלא הלב, שנאמר (הושע ב, טז): ודברתי על לבה. דבר אחר: לב יודע מרת נפשו, זו חנה, שהרבה היתה מצטערת, שנאמר (ש"א א, י): והיא מרת נפש, היא לעצמה, כיון שנפקדה לא פקדה האלהים, אלא לעצמה, שנאמר (משלי יד, י): ובשמחתו לא יתערב זר. וכתיב (ש"א ב, א): עלץ לבי בה' כי שמחתי בישועתך, אני לעצמי שמחתי, אבל אחר לא ישמח עמי. דבר אחר: לב יודע מרת נפשו, זו השונמית. אימתי? כשמת בנה ובאתה לקבול לאלישע, ומה כתיב (מ"ב ד, כז): ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה, כיון ששלח גיחזי להחיות בנה, ואמר לו (שם שם, כט): וקח משענתי בידך. אמרה לו השונמית (שם שם, ל): חי ה' וחי נפשך, עמדת במסטורין של אלהים מתחלה, נתתה לי בן, אף עכשיו עמוד אתה במסטורין של אלהים, והחיה אותו. הוי, לב יודע מרת נפשו. דבר אחר: לב יודע מרת נפשו, זה דוד, בשעה שירד עם אכיש לסייע אותו, עשה שם שלשה ימים ובאו עמלקים ושבו נשיו ובניו, ושרפו את צקלג, התחיל דוד בוכה, שנאמר (ש"א ל, ו): ותצר לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו, לא עשו, אלא הצילו נשותיהן ובניהן ובנותיהן, ובאו לארץ ישראל והעלו את ארון ה' ונתנוהו למקומו. מה כתיב שם? (דה"א כט, ט): וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה. דבר אחר: לב יודע מרת נפשו, אלו ישראל, שהיו נתונין במצרים בשעבוד, וכיון שבאו לצאת, וגזר עליהן הקדוש ברוך הוא לעשות פסח, באו המצרים לאכול עמהם. אמר להם האלהים: חס ושלום! כל בן נכר לא יאכל בו. הוי, לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר:
שמות רבה
דבר אחר: ויעש בצלאל, הה"ד (ירמיה ל) כי אעלה ארוכה לך. אין מדותיו של הקב"ה, כמדת בשר ודם. מדת ב"ו שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר (שמות טו): ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים. ממרה למה? כי מרים הם. אמר רבי לוי: הדור היה מר במעשיו, ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ. ומה היה? יש אומרים: זית, וי"א: ערבה, ויש אומרים: הרדופני היה, וי"א: עיקרי תאנים ועיקרי רמונים היה, ונטלו והשליכו למים. מיד, וימתקו המים. הוי (ירמיה ל): וממכותיך ארפאך. וכן אתה מוצא, במימי אלישע מה כתיב (מ"ב ב): והמים רעים והארץ משכלת. אמר להם: קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו. ומה כתיב (שם): וירפאו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר. וכן אתה מוצא בישראל, בְּלַכֵן הוכיחן, שנאמר (יחזקאל טז) לכן זונה שמעי דבר ה'. ובְּלַכֵן עתיד להחזירן, שנאמר (הושע ב): לכן הנה אנכי מפתיה ואין מפתין אלא לבתולה, שנאמר (שמות כב): כי יפתה איש בתולה. אף כך ישראל חטאו בשטים, שנאמר (במדבר כה): וישב ישראל בשטים, ונרפאו בשטים, שנאמר: ויעש בצלאל את הארון עצי שטים: