הושע ד:ה מדרש: עין יעקב ובמדבר רבה

אָמַר רַב הוּנָא: בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ, אַב בֵּית־דִּין שֶׁסָּרַח, אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ: הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתְךָ. חָזַר וְסָרַח, מְנַדִּין אוֹתוֹ מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, וּפְלִיגָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: תַּלְמִיד חָכָם שֶׁסָּרַח, אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:ה׳) "וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה", (ודמיתי אימך) כַּסֵּהוּ כְּלַיְלָה. מַר זוּטְרָא [חֲסִידָא], כִּי מְחַיֵּב צוּרְבָא מֵרַבָּנָן שַׁמְתָּא, בְּרֵישָׁא מְשַׁמֵּת נַפְשֵׁיהּ, וְהָדַר מְשַׁמֵּת לְדִידֵיהּ. כִּי הֲוָה עַיִּיל בְּאוּשְׁפִּיזֵיהּ, שָׁרִי לֵיהּ לְנַפְשֵׁיהּ, וְהָדַר שָׁרִי לֵיהּ לְדִידֵיהּ. אָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב: תַּלְמִיד חָכָם מְנַדֶּה לְעַצְמוֹ וּמֵפֵר לְעַצְמוֹ. אָמַר רַב פָּפָּא: תֵּיתִי לִי דְּלָא שַׁמִּיתִּי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן מֵעוֹלָם, אֶלָּא כִּי [קָא] מְחַיִּב צוּרְבָא מֵרַבָּנָן שַׁמְתָּא, הֵיכִי עָבִיד? כִּי הָא דִּבְמַעֲרָבָא, מִימְנוּ אַנְּגִידָא דְּצוּרְבָא מֵרַבָּנָן, וְלָא מִימְנוּ אַשַּׁמְתָּא.

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וגו' (במדבר ה, יב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לב, יח): צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וגו', צוּר יְלָדְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כד, טו): וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף וגו', הַנּוֹאֵף אוֹמֵר אֵין בְּרִיָה יוֹדַעַת בִּי, לְפִי שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֵינָן אֶלָּא בַּחשֶׁךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ז, ח ט): עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד, בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, הוּא סָבוּר לְפִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בַּחשֶׁךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יֵדַע בּוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כט, טו): הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל עוֹבְרֵי עֲבֵרָה הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יִרְאֶה בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איוב כב, יב טו): הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמוּ, וְאָמַרְתָּ מַה יָּדַע אֵל וגו' עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וגו' הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמוֹר וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן. אֵינוֹ אוֹמֵר לֹא יִרְאַנִי אָדָם, אֶלָּא לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן, לֹא עַיִן שֶׁל מַטָּה וְלֹא עַיִן שֶׁל מַעְלָה. מַהוּ (איוב כד, טו): וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹשֵׁב סֵתֶר, יָשִׂים פָּנִים שֶׁל נוֹאֵף בְּאוֹתוֹ הָעֻבָּר, לְפִי שֶׁהַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאֶפֶת רוֹצִין שֶׁלֹא תִתְעַבֵּר אֶלָּא שֶׁיַּעֲשׂוּ תַּאֲוָתָן בִּלְבָד, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסְמָן בָּעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּרִיוֹת וְיֹאמְרוּ פָּנִים שֶׁל זֶה הֵם פְּנֵי הַנּוֹאֵף, שֶׁצָּר צוּרַת הָעֻבָּר בִּדְמוּת הַנּוֹאֵף, הֱוֵי: וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים. וּלְפִיכָךְ נִקְרָא זִמָּה, לְפִי שֶׁהֵן כּוֹפְרִין שְׁנֵיהֶם וְאוֹמְרִים לֹא עָבַרְנוּ עֲבֵרָה, וְהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים אִם כֵּן זֶה מַהוּ, וְלֹא תֹאמַר בִּזְמַן שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת מִן הַנּוֹאֵף אוֹתָהּ שָׁעָה דּוֹמָה צוּרַת הַוָּלָד לְצוּרַף הַנּוֹאֵף, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִיא מְעֻבֶּרֶת מִבַּעֲלָהּ וּבָא עָלֶיהָ הַנּוֹאֵף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְהַפֵּךְ צוּרַת הַוָּלָד לְצוּרַת הַנּוֹאֵף, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לב, יח): צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַנּוֹאֵף הַזֶּה כִּבְיָכוֹל מְרַשֵּׁל כֹּחַ הַשְּׁכִינָה, כֵּיצַד הָעֻבָּר שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת מִן הָאִישׁ, צָר צוּרָתוֹ בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם, לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם הַנּוֹאֵף בָּא עָלֶיהָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד וְתוֹהֶה, וְאוֹמֵר, שֶׁל מִי אָצוּר שֶׁל צוּרַת הַבַּעַל אוֹ שֶׁל צוּרַת הַנּוֹאֵף, כִּבְיָכוֹל צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, יו"ד שֶׁל תֶּשִׁי זְעִירָה, תַּשׁ יְדֵי הַצַּיָּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְצַיָּר שֶׁהָיָה צָר אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ בָּא לִגְמֹר הַפַּרְצוּף אָמְרוּ לוֹ מֵת הַמֶּלֶךְ וְעָמַד מֶלֶךְ אַחֵר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַצַּיָּר כָּךְ, נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו, הִתְחִיל אוֹמֵר מָה אֶעֱשֶׂה מֵאֵלּוּ הַסַּמְּמָנִין, אִם אָצוּר אוֹתוֹ בְּצוּרַת הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן אוֹ בְּצוּרַת הַשֵּׁנִי, הִתְחִיל תָּמֵהַּ. כָּךְ, הָאִישׁ מְשַׁמֵּשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרַת הָעֻבָּר בִּדְמוּת אָבִיו, חָזַר הַנּוֹאֵף וּבָא עָלֶיהָ הֲרֵי נִתְעָרְבוּ הַסַּמְמָנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ד, ב): אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל חָזַר וְהָפַךְ אֶת הַצּוּרָה שֶׁצָּר בַּתְּחִלָּה בִּדְמוּת הָאִישׁ לִדְמוּת הַנּוֹאֵף, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ותֶר פָּנִים יָשִׂים, הֱוֵי: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ. מָשָׁל לְאַרְכִיטֶקְטוֹן קָטָאדִיקוֹס עַל אוֹתָהּ מְדִינָה, הִתְחִילוּ בְּנֵי הַמְדִינָה מַטְמִינִים כַּסְפָּם וּזְהָבָם לְתוֹךְ הַמַּטְמוֹנִים, אָמַר לָהֶם הָאַרְכִיטֶקְטוֹן אֲנִי בָּנִיתִי אֶת הַמְּדִינָה וַאֲנִי עָשִׂיתִי אֶת הַמַּטְמוֹנִים, מִמֶּנִּי אַתֶּם מַטְמִינִים. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמְנָאֲפִים, מִמֶּנִּי אַתֶּם מַסְתִּירִים אֶת עַצְמְכֶם, וַהֲלוֹא אֲנִי הוּא שֶׁבָּרָאתִי אֶת הַלְּבָבוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וגו', לְכָךְ נֶאֱמַר: וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ, אֲנִי בָּרָאתִי אֶתְכֶם וְעָשִׂיתִי אֶתְכֶם מְחִלִּים מְחִלִּים אֵלּוּ הַלְּבָבוֹת וְהַכְּלָיוֹת, וְאַתֶּם שׁוֹכְחִין אוֹתִי וּמְשַׁקְּרִין בִּי כִּי אֵינִי רוֹאֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂיכֶם. וְכֵן רָמַז משֶׁה דָּבָר זֶה בְּפָרָשַׁת סוֹטָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ה, יב): אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וגו'.

מנחות פרק יא - כא מְנָא לָן דְּמַעֲלִין? (בקדש?) אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: דְּאָמַר קְרָא: (במדבר י״ז:ג׳) "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם, וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ" וְגוֹ'. בַּתְּחִלָּה, תַּשְׁמִישֵׁי מִזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו, גּוּפוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ. (דברים י׳:ב׳) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן". תָּנִי רַב יוֹסֵף: מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִים בָּאָרוֹן. מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ, שֶׁאֵין נוֹהֲגִים בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פְּעָמִים שֶׁבִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶה הוּא יִסּוּדָהּ, דִּכְתִיב: (שם) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ", (מלמד שאמר) [אָמַר] לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: תַּלְמִיד חָכָם שֶׁסָּרַח, אֵין (מנדין) [מְבַזִּין] אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:ה׳) "וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה", כַּסֵּהוּ כַּלַּיְלָה. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמְשַׁכֵּחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ, עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד׳:ט׳) "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים". וּכְדִבְרֵי רַבִּי אַבִּין, אָמַר רַב (אילא) [אִילָעָא], דְּאָמַר רַבִּי אַבִּין, אָמַר רַב (אילא) [אִילָעָא]: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: 'הִשָּׁמֵר', 'פֶּן', וְ'אַל', אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַּעֲשֶׂה. רַבִינָא אָמַר: עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין: 'הִשָּׁמֶר' וּ'פֶן'. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין: 'הִשָּׁמֶר לְךָ', וּ'שְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד', 'פֶּן תִּשְׁכַּח'. יָכוֹל אֲפִלּוּ מֵחֲמַת אָנְסוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ", בִּמְסִירָם מִלִּבּוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי דּוֹסְתָּאִי בְּרַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: יָכוֹל אֲפִלּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'רַק'. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: תּוֹרָה נִתְּנָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם, וְנִשְׁמָתוֹ נוֹצְרָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, כָּל הַמְשַׁמֵּר הַתּוֹרָה, נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת, וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַתּוֹרָה אֵין נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמָּסַר צִפּוֹר דְּרוֹר לְעַבְדּוֹ. אָמַר: (ליה:) כִּמְדֻמֶּה אַתָּה, שֶׁאִם אַתָּה מְאַבְּדָהּ, אִסָּר אֲנִי נוֹטֵל מִמְּךָ בְּדָמֶיהָ? נִשְׁמָתְךָ אֲנִי נוֹטֵל מִמְּךָ.