הֻכָּ֣ה אֶפְרַ֔יִם שָׁרְשָׁ֥ם יָבֵ֖שׁ פְּרִ֣י בלי־[בַֽל־] יַעֲשׂ֑וּן גַּ֚ם כִּ֣י יֵֽלֵד֔וּן וְהֵמַתִּ֖י מַחֲמַדֵּ֥י בִטְנָֽם׃ (ס)
מדרש לקח טוב
אמר טוביהו בירבי אליעזר ז״ל על שראה שלמה בן דוד בחכמתו שהתוכחה יפה היא לישראל בעולם אמר ולמוכיחים ינעם. נעימות מביא הקדוש ברוך הוא למוכיחים את ישראל אלו נביאי ה' שהם מוכיחים את עם ה' כדי להחזירם למוטב ועליהם על המוכיח ועל המקבל תוכחות תבוא ברכת טוב. שנא' וזאת הברכה. ומניין שאף משה נתברך שנאמר (בראשית כז) ומברכיך ברוך ומה נתברך דכתיב (דה״א מ) בני משה גרשם ואליעזר. ובני גרשם רחביה הראש. ובני רחביה רבו למעלה. מאי למעלה. למעלה מששים רבוא: וזאת הברכה לפי שהיה משה מוכיח את ישראל דברים קשים מתחלה חזר ואומר להם דברי נחמות וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים בתחלה ואחר כך חוזרין ואומרים דברי נחמות. הושע בן בארי אמר (הושע ט) תן להם ה' מה תתן. ואומר הוכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, וחוזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה. ואומר אהיה כטל לישראל. ואומר ילכו יונקותיו ואומר (שם) ישובו יושבי בצלו. וכן יואל בן פתואל אמר בתחלה דברים קשים. שנאמר (יואל א) שמעו זאת הזקנים יתר הגזם אכל הארבה. וחוזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו'. וכן עמום שנאמר (עמוס ד) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים. פרות הבשן אלו בתי דינין שלהן. וחזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם ט) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. וכן מיכה אומר להן לישראל דברים קשים שנאמר (מיכה ג) שונאי טוב ואוהבי רע גוזלי עורם מעליהם. וחוזר ואומר דברי נחמות שנאמר (שם ז) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו [וגו']. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וכן ירמיהו אומר (ירמיה ח) על שבר בת עמי השברתי וגו'. וחוזר ואומר להם דברי ניחומים שנאמר (שם לא) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו [וגו'] ונחמתים ושמחתים מיגונם. ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם ה'. וזאת הברכה. ומי הוא המברך ואת מי בירך ומתי ברכם לפי שהיתה ברכה לדורות. לפיכך הברכה נאמרה בפרט. מי המברך. ומתי ברכם שמשה אמר לישראל כאב שנאמר (במדבר יא) האנכי הריתי את כל העם הזה. וכשם שהאב מברך לבניו לפני מותו כדרך שעשה יעקב אבינו כן עשה משה רבינו. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, איני יודע אי זה מהן תקדום אם התפלה אם הברכה אלא ממה שנאמר וזאת הברכה הא למדנו שהתפלה קדמה. וזאת הברכה. במקום שפסק יעקב אבינו בו התחיל משה רבינו שנאמר בברכת יעקב (בראשית מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. והתחיל משה רבינו ואמר וזאת הברכה. דבר אחר וזאת הברכה. לפי שבירכם למעלה ואמר להם (דברים א) ה' אלהי אבותכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. חזר ואמר וזאת הברכה. אילו אחרים בירכו את ישראל היו ראויין לכך על אחת כמה וכמה שבירכם משה, ראוי היה משה לברך את ישראל וראויין היו ישראל להתברך לפני משה. איש האלהים. זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים. משה דכתיב כאן איש האלהים ואומר (תהלים צ) תפלה למשה איש האלהים, אלקנה נקרא איש האלהים שנאמר (שמואל א ב) ויבא איש האלהים אל עלי ויאמר לו כה אמר ה' הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. שמואל נקרא איש האלהים שנא' (שם ט) הנה נא איש אלהים בעיר הזאת [וגו'] כל אשר ידבר בוא יבוא. דוד נקרא איש האלהים שנאמר (דה״ב ח) כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים א יב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עדו נקרא איש האלהים שנאמר (שם יג) והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר ה'. לבית אל. אליהו נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים א יז) ותאמר אל אליהו הנביא (הנה נא) עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר ה' בפיך אמת. (אלישע) נקרא איש האלהים שנאמר (דה״ב כה) ואיש האלהים בא אליו וגו'. את בני ישראל. בזכות ישראל אביהן וכן הוא אומר (בראשית מט) הקבצו ושמעו וגו'. לפני מותו. סמוך למיתה. וכן הוא אומר (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו':
מדרש תנאים
ד״א וזאת הבר' זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהיה מוכיח את ישראל בראשו של ספר אלה הדברים (א א) לפי כך הוא חוזר ואומ' להן דברי נחמות בסופו וזאת הבר' וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים מתחלה אין לך שאמ' דברים קשים מתחלה כיוצא בהושע שנ' (הושע ט יד) תן להם ה' מה תתן הוכה אפרים שרשם יבש (שם ט טז) ימאסם אלהי (שם ט יז) וחזר ואמר להם דברי נחמות (שם יד ה - ח) ארפא משובתם אהיה כטל לישר' ילכו יונקותיו ישובו ישבו בצלו:
שמות רבה
לך ואספת את זקני ישראל - לעולם זקנים מעמידים את ישראל. וכן הוא אומר (יהושע ח, לג): וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון. אימתי ישראל עומדים? כשיש להם זקנים. למה כשהיה בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים? שנאמר (דברים לב, ז): שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים, אינו נכשל. תדע לך, כששלח בן הדד אל מלך ישראל, שנאמר (מ"א כ, ג): כה אמר בן הדד: כספך וזהבך לי הוא! שלח לו מלך ישראל (שם שם, ד): כדברך אדוני המלך, לך אני וכל אשר לי! פעם שנייה שלח לו (שם שם, ו): כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך, וחפשו את בתיך ואת בתי עבדיך, והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו. וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה?! בקש כסף וזהב והם חמדה, שנאמר (חגי ב, ז: ובאו חמדת כל הגוים. בקש נשים והם חמדה, שנאמר (יחזקאל כד, טז): בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך וגו'. בקש בנים והם חמדה, שנאמר (הושע ט, טז): והמתי מחמדי בטנם, הוי אומר: כל מה שתבע בראשונה חמדה. ומהו כל מחמד עיניך? דבר שהיא חמדה מתוך חמדה, זו התורה, שנאמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז רב, כיון ששמע מלך ישראל זה, אמר: אין זו שלי, אלא של זקנים היא, מיד (מ"א שם, ז-ח): ויקרא מלך ישראל לכל זקני ישראל וגו' ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה. כיון ששמע לעצת הזקנים, מיד (שם שם, כא): ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב וגו'. הוי, ישראל נמלכים בזקנים, ולכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך ואספת את זקני ישראל. אמור להם פקוד פקדתי אמר לו: מסורה היא בידם מיוסף, שבלשון הזה אני גואלם, לך אמור להם זה הסימן. מהו פקד פקדתי? פקד במצרים, פקדתי על הים. פקד להבא, פקדתי לשעבר. ואת העשוי לכם במצרים כלומר אני פוקד על המצריים מה שעושים לכם, כמה דאת אמר (ש"א טו, ב): פקדתי את אשר עשה לך עמלק. ואומר אעלה אתכם אמור להם: כמו שאמרתי ליעקב אביהן, כן אעשה! ומה אמר לו? (בראשית מו, ד): ואנכי אעלך גם עלה. וכן יעקב אמר לבניו (שם מח, כא): והיה אלהים עמכם והשיב אתכם וגו'. מיד, ושמעו לקולך. למה? שמסורת גאולה הוא בידם, שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה, גואל של אמת הוא. ואחר כך, ובאת אתה וזקני ישראל וגו' חלק כבוד לזקנים. ואמרת אליו ה' אלהי העברים נקרא עלינו למה קורא אותם עברים? על שום שעברו ים. ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים למה אמרו שלשה ימים ולא אמרו נלכה נא לעולם? למה אמרו כן? כדי שיטעו המצריים וירדפו אחריהם. בשעה שיצאו ויאמרו לא גאלם, אלא על מנת שילכו שלושת ימים ויזבחו לו, והם עכבו עצמן כל כך, וירדפו אחריהם בסוף שלושת ימים ויטביעם בים, למדוד להם במדה שמדדו, שאמרו (שמות א, כב): כל הבן הילוד היאורה וגו':