ויקרא א:ד מדרש: ספרא, במדבר רבה, מדרש אגדה ושיר השירים רבה

[א] "וסמך…ושחט" – במקום שסומכין, שוחטין; ותיכף לסמיכה שחיטה; מה סמיכה בטהורים, אף שחיטה בטהורים.

[א] 'דבר אל בני ישראל…וסמכו' – בני ישראל סומכים ואין עובדי כוכבים סומכים. וכי איזה מדה מרובה – מדת תנופה או מדת סמיכה? מרובה מדת תנופה ממדת סמיכה; שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים, והסמיכה אינה אלא בדבר שיש בו רוח חיים. אם מעטתים מתנופה מרובה, לא אמעטם מסמיכה מועטת?! אתה אומר בצד זה נתרבה תנופה ונתמעטה סמיכה; או בצד זה יתרבה סמיכה ונתמעטה תנופה! שהסמיכה נוהגת בכל החוברים ואין התנופה נוהגת בכל החוברים! אם מעטתים מתנופה מעוטה אמעטם מסמיכה מרובה! הא לפי שיש בתנופה שאין בסמיכה ובסמיכה מה שאין בתנופה צריך לומר "דבר אל בני ישראל…" – בני ישראל סומכים ואין עובדי כוכבים סומכים.

דָּבָר אַחֵר, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ו, ד): יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, שֶׁאֲנִי מִתְרַצֶּה לָכֶם. דָּבָר אַחֵר, כְּתִרְצָה, שֶׁאַתֶּם מִתְרַצִּים לִי. דָּבָר אַחֵר, כְּתִרְצָה, שֶׁאַתֶּם מִתְרַצִּים בַּקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, ד): וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו. (שיר השירים ו, ד): נָאוָה כִּיְרוּשָׁלָיִם, כְּאוֹתָן כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהֵם יְרֵאִים וּמֻשְׁלָמִים לִי. (שיר השירים ו, ד): אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת, וּבַמֶּה אַתֶּם כַּנִּדְגָּלוֹת, בַּדְּגָלִים שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם. וְדָוִד רוֹאֶה וְאוֹמֵר (תהלים קמז, כ): לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, אֶלָּא לְעַמּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ וגו'.