ויקרא א:ט מדרש: מדרש לקח טוב, עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) וויקרא רבה

בראשית ברא אלהים. זה אחד מן הדברים שהפכו זקני ישראל לתלמי המלך. וכתבו לו אלהים ברא בראשית. כי לא היה לו דעת להתבונן במדרש התורה. מדרשו של פסוק הזה שאמר בראשית ברא אלהים. הוא כמו שאמר בויקרא. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א ב). ולא אמר לה' קרבן. לה' ריח ניחוח ולא אמר. אלא ריח ניחוח לה' (שם א ט). שאין דרך המקרא להזכיר שם הנכבד קודם הזכרת המעשה. תני ר' שמעון בן יוחי מנין שלא יאמר אדם לה' עולה. לה' קרבן מנחה. לה' שלמים. תלמוד לומר קרבן לה'. (כה) מכאן סמכו רבותינו ואמרו כל המוציא שם שמים לבטלה נעקר מן העולם. ומה על דבר מצוה אינו רשאי לומר בהמה זו לה' קרבן. אלא קרבן לה'. לדבר הרשות על אחת כמה וכמה. לכך הזכיר בתחלת התורה השם אחר שתי תיבות.

שבועות פרק ב - ד תַּנְיָא: נֶאֱמַר בְּעוֹלַת בְּהֵמָה: (ויקרא א) "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ". (ונאמר) בְּעוֹלַת הָעוֹף: (שם) "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ". וּבְמִנְחָה: (שם ב) "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ". מְלַמֵּד: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ (לשמים) [לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם].

(דף טו) תניא נאמר בעולת בהמה (ויקרא א ט) אשה ריח ניחוח ונאמר בעולת העוף (שם) אשה ריח ניחוח ובמנחה (שם ב ב) אשה ריח ניחוח מלמד אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים: