וְכִ֥י תַקְרִ֛ב קָרְבַּ֥ן מִנְחָ֖ה מַאֲפֵ֣ה תַנּ֑וּר סֹ֣לֶת חַלּ֤וֹת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֥ים בַּשָּֽׁמֶן׃ (ס)
ספרא
[א] "וְכִי תַקְרִב" – כשתקריב; לעשות את הדבר רשות. "קרבן מנחה" – אמר ר' יהודה מנין לאומר "הרי עלי מנחת מאפה", לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין? תלמוד לומר "קרבן" – קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין.
ספרא
[א] "וכל מנחה אשר תֵּאָפֶה בתנור" – אמר ר' יוסי בר' יהודה מנין לאומר "הרי עלי מנחת מאפה תנור" שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקים? תלמוד לומר "וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת…וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה". מה "וכל..וכל" האמור למטה – שני מינים, אף "וכל" האמור כאן – שני מינים. "וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת" – על שם כליין נקראו ולא על שם מעשיהן. מה תנור – כלי, אף מחבת ומרחשת – כלי.
ספרא
[ב] אמר ר' שמעון וכי נאמר "קרבן..קרבן" שני פעמים?! הא לא נאמר אלא "קרבן" אחד ונאמר בו חלות ורקיקין. מעתה רצה להביא חלות יביא, רקיקין יביא, מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא. וכשהוא קומץ – בולל וקומץ משתיהן. ואם קמץ ולא עלה בידו אלא אחד משתיהן – דיו.